שרה צ'יזיק – הגיבורה מתל-חי.

את השם טרומפלדור אתם בטח מכירים. ואת שרה צ'יזיק?

שרה צ'יזיק נולדה באוקראינה בשנת 1897 בת שישית למשפחה בת עשרה ילדים. כעבור 10 שנים עלתה משפחתה לא"י והתיישבה בס'גרה, חווה חקלאית, לא הרחק מצומת גולני של ימינו. שרה עבדה בשדה, רעתה אווזים והייתה מאושרת.

במהלך השנים עברה המשפחה לחוות כנרת ומשם למלחמיה (מנחמיה) לא הרחק מהכנרת. שרה למדה בבית הספר המקומי ועבדה במשק המשפחתי. בחיבורה על אלו שנהרגו בארץ ישראל כתבה "הלוואי יהי גם חלקי עמהם". לימים יתברר כי הייתה זו נבואה נוראית.

כשהייתה בת 19, במהלך מלחמת העולם הראשונה, עברה צ'יזיק לפתח תקווה יחד עם קבוצת פועלות ובשנת 1917 עזרה למגורשי תל אביב למצוא עבודה. כשהחלו הקרבות להתקרב לפתח תקווה חצתה שרה את הארץ לבדה והגיעה לטבריה.

לאחר שהסתיימה המלחמה עברה צ'יזיק ליפו ועסקה בנטיעת חורשים. ביפו פגשה את חיים ברנר מחשובי הסופרים של התקופה, שירצח ביפו בפרעות תרפ"א (פרק 87 בפודקאסט) .

חייה של שרה לא היו פשוטים, אך במחברותיה כתבה כי רק תקווה אחת בליבה והיא שתצלח דרכו של העם היהודי השב לארצו לעבוד את אדמתו.

בשנת 1920 נקלעו יישובי צפון הארץ למצוקה והפועלים הצעירים בגליל העליון התחננו לעזרה. היו אלה יישובים מרוחקים מאוד שהיה קשה להגן עליהם. בן גוריון ומנהיגים אחרים קראו לעלות ולהגן על היישובים אך אחרים כמו ז'בוטינסקי קראו לנטוש את היישובים המרוחקים שהיו מוקפים באוכלוסייה עוינת.

תחינותיהם של הצעירים נגעו לליבה של שרה צ'יזיק והיא התנדבה לעלות לגליל העליון. למרות שרבים ניסו לשכנע אותה לא לנסוע, היא התעקשה שוב ושוב ובקושי רב הגיעה לכפר גלעדי. על הדרך הקשה כתבה שרה כי "שום דבר אינו עומד בפני הרצון, כי לולא היה לנו רצון חזק, אי אפשר היה ללכת בדרך קשה וארוכה שכזו".

בי"א באדר תר"פ (1.3.1920) נשמעו יריות מכיוון תל-חי. טרומפלדור שהיה בכפר גלעדי ועבד על תכנית פינוי של יישובי הצפון המרוחקים והדלים בכוח-אדם, הוביל שיירה של חברים וחברות שרצו לכיוון תל-חי.

המְגִנִּים הגיעו לחצר תל חי ועלו לחדר העליון. בכל אותו זמן המשיכו להגיע ערבים בדואים מהסביבה והם מנו מאות אנשים. הערבים נכנסו לחצר תל-חי, שם ניסו לחטוף את אקדחה של דבורה דרכלר, הבחורה השנייה בתל-חי.

במקום התפתח מאבק במהלכו נזרק רימון אל החדר בו שהו המְגִנִּים. ארבעה נהרגו במקום כולל שרה ודבורה. שניים נוספים בניהם טרומפלדור שנפצע קשה, נפלו גם הם בקרב. מָגִנֵי תל-חי קברו את ההרוגים בקברי אחים, העלו את החצר באש ונטשו אותה. יומיים לאחר מכן נטשו את כפר גלעדי.

בעיתון הפועל הצעיר הופיעה מודעת אבל תחתיה נכתב: "לא בדם אנו חפצים לגאול את ארצנו, לא בחרב אנו רוצים לכבשה, כי אם בעבודה. לא למלחמה באנו… כי אם לשלום…אולם, אנחנו אף על שעל אחד מאדמת מולדתנו לא נוותר, אף עמדה אחת לא נעזוב….ובמקום האחד שנפל, אלפים יבואו למלאות את מקומו ולהמשיך את עבודתו."

אפרים ציז'יק, אחיה של שרה כתב: "…בלב נכון ובטוח הקריבה שרה אחותנו את עצמה. נעשה גם אנו כך בשעת הצורך."

אפרים ציז'יק ייהרג בהגנה על היישוב חולדה עשר שנים מאוחר יותר.

לזכרה של שרה (יחד עם שבעת הנופלים האחרים) נקראת העיר קריית שמונה ושנים מאוחר יותר הוקם הפסל "האריה השואג" בין כפר גלעדי לתל-חי.

———————————-
בקרו באתר – www.historia.co.il וגלו עולם של סיפורים.

הרצאה על "מהפכות טכנולוגיות והמהפכה מעבר לפינה" בדף ההרצאות.