הפסקת האש של חג המולד בשנת 1914 היא סיפור אנושי נוגע ללב. זהו ללא ספק אחד האירועים הזכורים ביותר ממלחמת העולם הראשונה וכבר היום אנחנו חוגגים מאה שנה לזכרו. יחד עם זאת ראוי לציין כי חלקים מהסיפור אמת ואחרים בדיה.
הפסקות אש היו נהוגות בין מחנות יריבים, בעיקר בכדי לקבור את המתים ולחלץ פצועים. בקיץ 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה באירופה והתפשטה לחלקים נוספים בעולם. לרוב החיילים הובטח שהם יהיו בבית עד חג המולד אבל לא רק שזה לא קרה, רובם של החיילים שנשלחו ראשונים לשדות הקטל, פשוט לא חזר.
הגרמנים ואויביהם הבריטים והצרפתים חפרו קווי שוחות לאורך עשרות אלפי קילומטרים. השוחות של שני הצדדים בדרך כלל נחפרו כשלושה קווי שוחות מקבילים. בסך הכל נחפרו על אדמת אירופה יותר מארבעים אלף קילומטרים של קווי שוחות. מאה ושש עשרה קווי שוחות שמגיעים מאילת לתל אביב. 116!
בערך שבוע לפני חג המולד, החיילים הבינו שהם תקועים עמוק בחורף האירופאי ובבוץ ובשלג של מערב אירופה. כמה ימים לפני חג המולד, פתיתי שלג רכים החלו לצנוח על כל האזור וגם על המכתשים האדירים שנפערו באדמה בעזרת פגזי האויב.
השוחות במקומות רבים היו קרובות האחת לשנייה כאשר לעיתים רק 30-4- מטרים מפרידים בין הצדדים. הם היו כל כך קרובים שהם יכלו לשמוע אחד את השני. שבוע ימים לפני חג המולד החלו הצדדים לשיר שירי חג. כל אחד מהם שמע את השיר המגיע משוחת האויב ואז שר את שיריו שלו. הייאוש, האכזבה, המפגש הנוראי עם המוות פנים אל פנים, ההבנה שלא יגיעו הביתה בקרוב, כל אלו היו מנת חלקן של החיילים בחמשת החודשים האחרונים ולפתע, ואני מצטט את מאיר אריאל "בתוך כל הרע הזה, תראו כמה טוב, תראו כמה טוב".
עד מהרה החלו החיילים להחליף ברכות בצעקות. הגרמנים שחוגגים את האירוע המרכזי של החג ב-24 בדצמבר, הציעו בצעקות להיפגש באמצע בין השוחות באזור שנקרא no man's land או שטח ההפקר ולהחליף מתנות.
החיילים במקומות רבים בצורה אקראית וספורדית החלו להיפגש ולהחליף מתנות כ
מו סיגרים, סיגריות, גבינות, עוגות, בקבוקי יין וקופסאות ריבה. הם עמדו ודיברו עם האויב במשך יום שלם ואחר כך עוד יום ועוד יום. במקומות אחדים החזיקה הפסקת האש כשבוע שלם עד אשר הפיקוד הגבוה הורה לכל החיילים ללא יוצא מן הכלל לחדול מהשטויות, ולהתחיל לירות על האויב.
ועכשיו לפינת הספורט. בשנת 1983 חייל בריטי בשם ארני ויליאמס סיפר כי בזמן הפסקת האש הוא ועוד חיילים "שיחקו כדורגל". החיילים עשו כדור מסמרטוטים ובעטו אותו האחד לשני ואולי אפילו לשער מאולתר. המעשה הצמיח לו אגדות שאותן אי אפשר לאמת ואחרות שפשוט אינן נכונות. סיפורי הכדורגל "מבוססים" על סיפור אמיתי, אך אינם מספרים את האמת במלואה. למעשה רוב העדויות מגיעות מסיפור דמיוני שכתב רוברט גרייבס, סופר בריטי שמתאר את האירוע כפי שתרחש בדמיונו של המספר. התוצאה במשחק בספר של גרייבס היא 3:2 לגרמנים, אך זהו סיפור מומצא לגמרי.
בכל אופן זה לא ממש משנה.
מכתבים רבים הגיעו לבריטניה קצת אחרי חג המולד בו חיילים נרגשים תארו את שעבר עליהם. חיילים רבים היו באקסטזה על כך שעמדו ודיברו עם חייל גרמני במקום לירות האחד על השני. אחרים צירפו גם מזכרות כגון תג גרמני או פיסת נייר שקיבלו מהגרמנים. למרות כל המכתבים, הראשון שפרסם את שהתרחש בחג המולד של 1914 היה הניו יורק טיימס האמריקאי. כמה ימים לאחר מכן העיתונים הבריטים פרסמו תמונות של האירוע, קטעים ממכתבים וראיונות עם משפחות החיילים. בגרמניה הצנזורה לא אפשרה לפרסם את המקרה. בצרפת הצנזורה תחילה לא אפשרה לפרסמו אך לאחר מכן היא נכנעה ללחץ ודיווחה בלקוניות יבשה על המקרה. היא דאגה להזכיר למי ששכח כי כל התרועעות עם חיילי האויב היא מעשה בגידה.
הפסקת האש התקיימה לא רק בגזרה המערבית של אירופה אלא גם בגזרה המזרחית שם חיילים רוסים ואוסטרים נפגשו בשטח ההפקר.
חיילים יהודים שחוו את האירוע כהרברט סולצבך או קארל אלדג היהודים- גרמנים, כתבו גם הם על התקופה הנפלאה בה זכו לשמוע שירה בשוחות. הרברט סולצבך שכתב יומן על המלחמה בשם "עם התותחים הגרמנים, 50 חודשים בחזית המערבית 1914-1918" ושבמלחמת העולם השנייה ישרת בצבא הבריטי, כתב כך:
"איזה ניגוד יוצא דופן! אתה יורה אחד על השני ואז פתאום איזה חייל צרפתי מתחיל לשיר, והמוזיקה גורמת לנו לשכוח מכל המלחמה. נראה כי מוזיקה מסוגלת להתגבר על כל סוג של הבדל בינינו."
הפסקת האש המיוחדת הזו לא תחזור על עצמה בשנים הבאות. חיילים ימשיכו להרוג ולהיהרג בארבעת השנים הקרובות במיליונים. אך היום המיוחד הזה נשאר חקוק בליבותיהם של מיליוני אנשים. יום שסימל כי אפשר גם אחרת, וכי אולי יבוא יום בו גרמניה, אנגליה וצרפת יתחרו האחת בשנייה בספורט ובמוזיקה ולא בתותחים רועמים.
————————————————————————-
פרקי אודיו על מלחמת העולם הראשונה
ראיון קצר שלי אצל אורן נהרי אתמול ברשת ב' בשעה הבינלאומית – דקות 47:30- 50:45
