סיפור עם טוויסט. אני כבר מבקש סליחה.

הנריק איוונסקי היה קצין וגיבור מלחמה פולני אשר ביצע את אחת הפעולות הנועזות ביותר במהלך מרד גטו ורשה. כינויו בפי היהודים היה "ביסטרי", שפרושו בפולנית, "הזריז". פולנים רבים כינו אותו בשם הגנאי "משרתם של היהודים" על שום המאמץ הבלתי נתפס שהקדיש במשך כל המלחמה להצלת יהודים.

החל משנת 1939 עמד איוונסקי בראש המחתרת הפולנית "צבא הבית". ביסטרי תכנן ועמד בראש מבצעים רבים שתכליתם הייתה להושיט עזרה ליהודים בגטו וורשה. איוונסקי גם עסק בהסתרה והעברה של יהודים למזרח, ייצור וקניית נשק ותחמושת, הפצת עלונים, אימון והדרכה צבאית.

בשנת 1939 נפגש איוונסקי עם ארבעה קציני מילואים יהודים פולנים, סיפק להם נשק והטיל עליהם לארגן תא מחתרתי יהודי שהלך והתעצם. בסוף דצמבר 1939 הושבעו 39 יהודים שבועת אמונים צבאית. היה זה הארגון המחתרתי היהודי הראשון בוורשה.

בשנים 1942 – 1943 אירגן את הוצאתן של קבוצות יהודים רבות בדרכים שונות מן הגטו, דאג להם לדירות מסתור ומקומות מחבוא, בין השאר בשטח של בתי חולים, כנסיות ובתי קברות, וכן בשטחי פרברים. הוא דאג לצייד אותם בתעודות, מזון וסיפק להם הגנה ככל האפשר. כשלא היו מספיק דירות מסתור איוונסקי ואשתו החביאו קבוצות של יהודים בדירתם.

איוונסקי שיתף פעולה עם יחידות יהודיות בשטח הגטו, אירגן משלוחי נשק ותחמושת אל הגטו ודאג לייצור של רימוני יד שהועברו אל הגטו. כמנהיג המחתרת הפולנית הוא גם אירגן וביצע פסקי-דין מוות נגד בוגדים, סחטנים ומלשינים של הגסטאפו.

משפרץ מרד גטו ורשה התנדבו לוחמים פולנים לא-יהודים מהמחתרת הפולנית, להיכנס אל תחומי הגטו ולהילחם כתף אל כתף עם היהודים. הם ידעו היטב מה היו הסיכויים שלהם לחזור משם בחיים.

באחד הימים הונפו שני דגלים מעל לגטו, הדגל הפולני האדום-לבן, ולצדו דגל כחול-לבן, דגלו של הארגון הצבאי היהודי. ישנן עדויות כי פולנים רבים פרצו בקריאות שמחה בראותם את הדגלים מתנוססים מעל לגטו. הנאצים הזועמים העבירו הוראה להוריד את הדגלים הללו מהר ככל האפשר. עברו מספר ימים עד שהתאפשר להם הדבר.

כאשר אחד מהמפקדים היהודים בגטו, דוד אפלבאום (תיכף מגיע הטוויסט), נפצע, לקח אתו איוונסקי קבוצה של 18 לוחמים ביניהם אחיו ובנו רומן. באפריל 1943 נכנסה הקבוצה דרך מנהרה סודית אל גטו ורשה בעיצומו של המרד. הם הביאו איתם נשק רב ודאגו להחליף כמה מהלוחמים הפצועים והמותשים. במהלך הקרבות העזים מול הגרמנים נהרג אחיו של איוונסקי. הוא ובנו נפצעו קשה, ובנו, רומן, לא שרד את הפציעה.

בן נוסף של איונסקי, זביגניו, נהרג גם הוא בשלושה במאי 1943 כאשר סייע לקבוצה של יהודים להימלט מגטו ורשה. איוונסקי עצמו התאושש מפצעיו וחזר לגטו פעם נוספת עם משלוח של תחמושת ומצרכים לנצורים. פולנים רבים המשיכו להילחם לצד היהודים לאורך ארבעת השבועות בהן התחולל המרד.

בשנות ה-60 הוענקו לאיוונסקי תואר כבוד צבאי פולני ותואר חסיד אומות העולם בשותפות עם אישתו ויקטוריה. אבל אז קרה משהו מוזר.

בכל ההיסטוריה הכתובה והעדויות על מרד גטו ורשה לא נמצא מפקד יהודי פולני בשם אפלבאום. אז התברר כי לאיוונסקי כפי הנראה גם לא היו בנים זכרים וכי זיכרונותיו וסיפוריו משתנים בכל פעם. כל סיפורו של איוונסקי הפך בין לילה לסיפור בלתי אמין שאין יודעים אילו פרטים בו הם אמת ואילו בדיה.

סיפורם של לוחמי המחתרת הפולנים לעומת זאת, הוא נכון וכל פרט בו אמת לאמיתה. פולנים אלו אחזו בנשק ונלחמו עד הסוף המר לצד אחיהם היהודים. יהיו הפרטים על איוונסקי אשר יהיו הם לא יוכלו להאפיל על גבורתם של לוחמי גטו ורשה, יהודים, נוצרים, פולנים. אחים.