ויליאם טוק נולד באנגליה בשנת 1732. כשבגר החל לעבוד בעסק המשפחתי למסחר בתה וקפה. טוק היה "קווייקר", פלג נוצרי חדש שהאמין בשלום, פשטות, שיווין בין בני האדם, יושר, וקשר ישיר של כל מאמין עם האל, ללא צורך במתווך.
עד מהרה החל טוק לעסוק בפילנתרופיה ולהקדיש מזמנו לטיפול בקהילה. בשנת 1792 ניסה טוק לבקר בבית מחסה לחולי נפש, בו הייתה מאושפזת חברת קהילה, אלמנה צעירה בשם חנה מילס, שסבלה מדיכאון ונפטרה כעבור זמן קצר. טוק לא הורשה לבקרה במהלך אישפוזה ולאחר מותה הגיע לביקור במקום והזדעזע מהתנאים שראה.
התנאים בבתי משוגעים באותם ימים היו מחרידים. החולים ננעלו בחדר בלי אפשרות לצאת. החדרים מעולם לא נוקו. על הרצפה היה קש מזוהם שעליו ישנו החולים. הם היו זוכים לביקור רק כשהביאו להם מזון. הצואה והשתן שלהם נשארו בחדר ולא נוקו או פונו.
בבתי משוגעים שונים ברחבי אירופה, היו מאפשרים לקהל לבוא ולהציץ לחדרים בהם שהו "משוגעים ומטורפים" תמורת סכום זעום. חולים שהיו להם התפרצויות זעם נקשרו לקירות ונאלצו לישון בעמידה. חולים מסוכנים הושמו בכלובים. זה היה גן חיות לבני אדם. פשוט ככה.
וויליאם טוק החל להקדיש את פועלו לגיוס כספים לפתיחת בית מחסה חדש ואנושי לחולי נפש. בשנת 1796 פתח טוק את בית המחסה יורק שתפקידו היה לעסוק ב-"טיפול מוסרי". טוק דאג לתנאים היגייניים לחולים, הוא סירב לאשר שימוש בשלשלאות לקשירת חולים, הוא דאג להם למזון ראוי, סביבה נעימה ודאג שיהיו עסוקים במלאכות שונות כתרפיה.
טוק דאג שהחולים יצאו להליכות ארוכות בסביבה שקטה, יתפללו בכוחות עצמם והאמין באמונה שלמה שבכוחם להבריא. בבית המחסה הורשו החולים להסתובב בחצר שם היו חיות רבות.
ואז קרה דבר מדהים. חולי הנפש חסרי התקנה החלו להבריא. חצי מכלל החולים השתחררו מהמחסה תוך שנה בלבד. רק שליש מכלל החולים שהו בבית המחסה למעלה מחמש שנים. היו אלה חדשות מדהימות.
בניו של טוק שעבדו גם הם בבית המחסה, החלו לכתוב על חוויותיהם ואט אט הפך בית המחסה למודל העולמי של בית מחסה לחולי נפש, אותו יאמצו מדינות רבות במהלך המאה ה-19 וה-20.
