פרק 282: היפנים לא מאמינים בחופשות – סיפורים מיפן

עומר מלחי, אחי, היה מורה לחינוך מיוחד בעיר ניו יורק במשך עשר שנים. יום אחד הוא קם בבוקר וגילה שהכל רגיל מדי. הוא התפטר וטס לנפאל, שם התנדב ולימד במשך שנתיים. אחר כך טס ללמד ביפן. במהלך השיחות שלנו בשנתייים האחרונות, שמעתי סיפורים מעניינים ומוזרים כאחד על יפן והיפנים.

לפני כמה שבועות עומר הגיע לביקור בארץ. נסענו לחושה במצוקי דרגות ושם פתחתי מיקרופון ודיברנו. עומר סיפר לי על בתי הספר ביפן, מה היה קשה לו לראות, למה מורים יפנים עובדים 70 שעות בשבוע, כמה שעות תלמידים נמצאים בבית ספר, איזה פרי עולה 100$ ביפן, תרבות השתייה, יחסים בין גברים ונשים, בקיצור, שיחה מרתקת ולעיתים מטורפת.

האזנה מהנה!

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

3 תגובות

  1. מרתק, תודה

    לגבי היחס היפני למלחמת העולם השניה, היה מאוד מפתיע לשמוע על עיוות תודעה היסטורית כה עמוק במדינה מפותחת ודמוקרטית.
    [וההשוואה של אחיך את מעשי יפן בסין במלה"ע2, לניצחוננו על הערבים במלחמת העצמאות, חמורה מאוד ומקוממת. יש הבדל עצום בין להרוג במי שבא לרצוח אותך כשהושטת לו יד לשלום, לבין רצח העם המאוד ברוטאלי שביצעו היפנים בסינים. זה תכל'ס לקרוא לחיילי צה"ל נאצים]

    יהיה מאוד מעניין לשמוע עוד על תודעת מלחמת העולם השניה בציבור היפני ממומחים לתחום.
    אולי כחלק מסדרת נספחים לסדרה המעולה על מלחמת העולם השניה.
    -להפוך את ההיסטוריה מסיפורי עבר למערכת תהליכים סוציולוגיים ארוכי טווח.

  2. בלי לפגוע, מבקש לתת משוב שלילי על הפרק הזה. היו בו מספר דברים שפגמו בהאזנה שלי:
    1.קולות הלעיסה שלך בתחילת הפרק
    2. קולות ההליכה שלכם ביום השני (הדריכה על האבנים ממש עצבנה)
    3. התשובות של עומר היו קצת מגומגמות וכלאחר יד. זה נשמע כאילו הוא רק מנסה להתחמק מתשובות לשאלות שלך. גם החוויות האישיות שסיפר לא היו כולן מעניינות (האוסטרלי הגבוה שמפחד מאשתו, צלחת הסאשימי שאכל), וגם – הוא מורה בבית הספר. למה לא היה לא שולחן או מקום ישיבה משלו?

    מתנצל מראש על הביקורת. הכל באהבה. אוהב מאוד את הסיפורים שלך.

  3. יובל,
    אני עוקב אחרי האתר והפודקאסטים שלך כבר די הרבה זמן ומאוד אוהב להאזין לך (מוסיף הרבה עניין ביום עבודה).

    אני חייב להעיר מספר הערות בנוגע לפרק הזה.
    יצא לי לגור ביפן שנה כתלמיד יפנית ואני חייב לומר שחלק מהדברים שנאמרו לא מדויקים (בלשון המעטה).
    כמה דברים בולטים:
    1. היחס של יפן למלחמת העולם השניה – זה אמנם נכון שספרים ללימוד היסטוריה ביפן לא מרחיבים (בלשון המעטה) על המלחמה, אבל זה רק בגלל שהיפנים מנסים להתחמק מאחריות למלחמה. עד תום המלחמה יפן הייתה תחת שלטון מיליטנטני לאומני שדחף לכיבושים טריטוריאלים. האסון של הירושימה ונגסקי גרמו ליפנים ובראשם, קיסר יפן דאז, הירוהיטו (סבו של הקיסר הנוכחי), להבין שכדי שהתרבות היפנית תשרוד, על יפן להיכנע. בעידוד האמריקאים שכבשו את יפן אחרי המלחמה, שינתה יפן את גישה הגיאו-פוליטית והפכה פציפיסטית. הדור שנולד אחרי המלחמה, נולד במדינה אחרת לגמרי. מומלץ לקרוא את ספרו של פרופ' בן-עמי שילוני על יפן בעידן המודרני. הוא מנתח שם בצורה מעניינת את הנקודה הזו. פרופ' שילוני הוא איש מרתק בפני עצמו. אולי שווה לראיין אותו לפודקאסט על יפן ועל הקשר שלו אליה.
    2. סושי – הסושי ביפן הוא כמעט תמיד ניגירי. סשימי יש גם אבל הוא יקר יותר (דג נטו ובד"כ איכותי יותר). רולים מסוגים שונים יש רק מהסוג הפשוט עם מרכיב בודד ברול מעבר לאורז (בד"כ דג או ירק כלשהו). רולים משוכללים כמו שיש במערב, פשוט אין. אחת הסיבות שבמערב רוב הסושי הוא רולים משוכללים היא טריות החומרים. סושי אמיתי אמור לתת לאוכל להרגיש את טעמו של הדג בעיקר. במערב שבו קשה יותר להשיג דגים ברמת טריות כמו ביפן (שזה המפתח לסושי טעים), מוסיפים כל מיני טעמים כדי למסך את העובדה שהדג לא הכי טרי או איכותי וגם בגלל שהחך המערבי רגיל לטעמים עזים יותר. האוכל היפני מאופיין בטעמים עדינים ולא תוקפניים בד"כ (אין אוכל יפני חריף, למשל).
    3. מחירי פירות וירקות – כדאי לדייק ולהבדיל בין פירות וירקות רגילים לבין פירות מיוחדים. בכל סופר שכונתי ניתן למצוא פירות וירקות טריים. אלו לא הירקות שאנחנו מכירים מהארץ אבל יש כמעט הכל. המחיר הוא ליחידה ולא לפי משקל. בננות הן הפרי הזול ביותר. במקביל יש תעשיה של פירות מאוד מאוד יפים ואיכותיים שמחירם עשרות ומאות דולרים. כפי שאחיך אמר, אלו לא פירות לשימוש יומיומי אלא למטרת נתינה כמתנה. מתנות מתכלות ביפן יתקבלו בשמחה כי במקרים רבים הבתים היפנים קטנים (אני גרתי בדירה 'גדולה' של 25 מ"ר שהיה בה הכל, אפילו מכונת כביסה).

    כפי שנאמר בתגובה אחרת, בהחלט יהיה מעניין להרחיב את המדינה המרתקת הזו, שהפכה בשנים האחרונות ליעד לוהט בקרב מטיילים ישראלים.
    בפייסבוק ישנה קבוצה בשם 'יפן למטיילים' (שאני אחד ממנהליה) ויש בקבוצה הזו קרוב ל-50 אלף חברים. חלק כבר היו ביפן לפחות פעם אחת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *