בעקבות דיון שהתעורר באחת מקבוצות הפייסבוק, הנה ציטוט על מקורות נס פך השמן.

הטקסט נכתב על ידי פרופסור שמואל ספראי, היסטוריון של תקופת בית שני ותקופת המשנה ותקופת התלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מופיע בספר "דור לדור: משלהי תקופת המקרא ועד חתימת התלמוד, קובץ מאמרים לכבוד יהושע אפרון" שערכו הפרופסורים אריה כשר ואהרן אופנהיימר.

"נפתח באחת האגדות הידועות ביותר , היא האגדה על 'מאי חנוכה'. לפי התלמוד הבבלי, (שבת כא ע"ב) 'כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו בו שמונה ימים… סיפור פך השמן לא רק שאינו עומד במרכז הזיכרון של מלחמות החשמונאים וביסודו של החג בן שמונת הימים, כפי שנראה לכאורה, אלא שאינו נזכר אף בכל המקורות הארצישראליים, קדומים ומאוחרים, ואף לא בספרי ההיסטוריה של ימי הבית ולא במסורת החכמים .

מעשה פך השמן לא נזכר, כידוע, בספרי החשמונאים, לא בספר א ואף לא בספר ב המחבב סיפורי פלאים ונסים, ואף יוספוס אינו מכירו. גם בתלמוד הירושלמי לא נזכר נס זה, אם כי יש מקום לטענה שהשמטתו מן התלמוד הירושלמי אינה אלא מקרה, שהרי אין בו כל הסבר להדלקת נרות חנוכה שמונה ימים…קובעת מסכת סופרים, שיש להזכיר את מעשה נס חנוכה בתפילה ובברכת המזון ומובא שם בלשון קצרה נוסח התפילה המזכיר רק את 'תשועת כהניך אשר עשית בימי מתתיה בן יוחנן'. הנוסח המורחב הנמצא בסידורי התפילה שלנו נמצא כמעט בלשונו כבר בסידורו של רב עמרם ובסידורו של רב סעדיה, ואף שם לא נזכרו אלא הגזרות של מלכות יוון על קיום תורת ישראל והניצחון במלחמה , ואין מחבר התפילה יודע, ועל כל פנים לא חש להזכיר את נס פך השמן.

כיוצא בדבר בעל המדרש פסיקתא רבתי, שהוא מדרש מאוחר, ומכל מקום הוא בעיקרו מתורת ארץ ישראל. חלק גדול מאוספו מקדיש המדרש לחנוכה…בפסיקתא ב שואל המדרש . 'ולמה מדליק נרות בחנוכה' וכתשובה הוא מביא את הסיפור, שלאחר הניצחון 'נכנסו לבית המקדש מצאו שם שמונה שפודים של ברזל וקבעו אותם והדליקו בתוכם נרות'. גם כאן אפוא אין המדרש הארצישראלי, המרבה לדבר על חנוכה, מכיר את סיפור פך השמן.

הסיבה לציון חג החנוכה בהדלקת נרות וחגיגתו במשך שמונה ימים היא משמונת השיפודים שהחשמונאים הדליקו בהם בואם למקדש. הביאור למגילת תענית מביא את סיפור נס פך השמן עם סיפור השיפודים. מן הלשון נראה, שהסיפור על נס פך השמן הוא תוספת מאוחרת. הוא פותח במעשה הנס 'כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל … ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום שמונה ימים טובים', ומיד לאחר מכן :

'ומה ראו לעשות חנכה שמונה ימים'. שאלה זו נראית שלא במקומה , שהרי כבר אמר למה ראו לקבוע חנוכה שמונה ימים, ונראה שלא היה לפני הכותב סיפור הנס, אלא הוא נוסף לאחר מכן, או מכל מקום, המקור שממנו העתיק לא היה לפניו מעשה נס פך השמן.

כללו של דבר : כל המקורות הארצישראליים, הקדומים והמאוחרים, אינם מוסרים על נס פך השמן. מעשה זה נמצא רק באגדת הבבלי…'