מונסי ניו יורק – השטעטל המודרני

העיירה מונסי היא עיירה קטנה ושלווה השוכנת כשעה צפונה למנהטן. גדלתי שם.

בעבר התגורר באזור שבט אינדיאני בשם מונסי ומכאן שם העיירה. בשנות החמישים של המאה הקודמת החלו יהודים לצאת מהערים הגדולות ולעבור לפרברים. מונסי שהייתה עיירה קטנה עם רמזור אחד, החלה לגדול, ותושבים רבים מכל המינים והצבעים התיישבו בה. בעיירה נבנתה גם ישיבה.

עם השנים התפתחה העיירה והחלו להגיע אליה חסידים מהעיר ניו-יורק בעיקר מרובעי ברוקלין. כיום מונה העיירה מונסי כעשרים אלף איש, כמעט כולם יהודים דתיים וחסידים.  קרוב לשלושה רבעים מאוכלוסיית מונסי דוברת יידיש ונמצאים בה מרכזים של סאטמר, ברסלב, ויזניץ', גור, בעלז, באבוב ועוד. שני יישובים קטנים באזור הם ישובים חרדים לחלוטין, האחד של קהילת סקוויר (New Square) והשני נקרא כתר (Kaser) עם המבטא היידשאיי.

מכיוון שמונסי היא עיירה קטנה, החסידים החלו לרכוש בתים גם מחוץ לעיירה וכיום הם מתגוררים לא רק במונסי אלא במספר עיירות קטנות הסמוכות לה בעיירה גדולה שנקראת ראמאפו (Ramapo).  ולמה אני מספר לכם את כל זה?

כבר כמה שנים טובות לא הייתי במונסי. לאחרונה חזרתי לביקור ולהפתעתי גיליתי שמשהו קרה במונסי. בעבר החסידים חיו בבתים קטנים סמוכים לשכונות עוני. הם היו עניים בעצמם ובתיהם היו קטנים ודלים, חנויותיהם קטנות ועלובות ולרבים לא היו רכבים. כיום חסידים רבים עובדים, יש בעיירה סופרמרקטים מפוארים וכשרים וחסידים החלו לרכוש בתים גם באזורים של אוכלוסיה במעמד גבוה.

ביקרתי בישיבות של סאטמר, 'כוללים', ישיבות ואפילו בית ספר לבנות. כולם היו מודרניים וברמה גבוהה.  מונסי היא למעשה "שטעטל" מודרני שהתעשר וצמח בשנים האחרונות. המודל הזה יכול להוות דוגמה גם לקהילות של חסידים ברחבי העולם וגם כאן בישראל.

וכמובן שיש גם בעיות עם הגידול המהיר באוכלוסיית החסידים. בשנים האחרונות מתרבים מאבקי השליטה על הכספים של העיירות והמחוז, ה-FBI חוקר מעשי שחיתות רבים. יש טענות רבות לשני הצדדים כלפי חוסר הגינות ובעיתונים המקומיים הבלגן חוגג. זה נושא רגיש מאוד שלא אכנס אליו כאן. אומר רק שחלק מהאשמות החמורות כלפי הקהילה החרדית נמצאו נכונות וחלקם נשלחו לבתי סוהר.

ובכל זאת, לא כל יום פוגשים בשטעטל מודרני. עם כל הבעיות והשינויים המהירים, במונסי גרים לא מעט אנשים נפלאים שאפשר לנהל איתם שיחות כמעט על כל נושא שבעולם. כמעט כל שיחה מסתיימת בחיוך, לחיצת יד ואפילו חיבוק. אחדים מהם אפילו מאזינים לפודקאסט.

הנה כמה תמונות שצילמתי במהלך הביקור.

Posted by | View Post | View Group

Check Also

הדוב שנלחם בנאצים

סיפור על דוב שאהב לעשן, לשתות ולשאת פגזים בשנת 1942 הוצאו אסירים פולנים ממחנות הגולאג …

3 comments

  1. זה לא מכונת קפה זה מכונת צילום… קפה באידיש כותבים "קאווע"
    תודה רבה על התמונות הנפלאות…

  2. יובל, מתי גדלת שם? נולדת שם?
    אתה לא יכול לשים סתם כותרת "גדלתי שם" מבלי לפרט. זה לא הוגן. זה דורש לפחות פרק אחד על "יובל- הילד ממונסי" (-:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *