פרק 142: הרב המרוקאי שהפך לשודד ים (פודקאסט היסטוריה)

man_in_oriental_costumeשמואל פאלאצ'י היה יהודי מרוקאי, סוחר, רב, דיפלומט, מרגל, שודד ים, הרפתקן ואחד ממייסדי הקהילה היהודית באמסטרדם. הוא שהה בספרד, נרדף על ידי האינקוויזיציה, הפך לפיראט, נתפס, נידון לתלייה ו….

סיפור על תקופה מרתקת בהיסטוריה של העם היהודי ועל החיים במרוקו, פורטוגל, ספרד, הולנד ואנגליה.

בפרק תשמעו על גם על קרבות וחיי הפיראטים, כלי נשק, אוכל ושתייה ועל ההלוויה המיוחדת של שמואל שהותירה יותר שאלות מתשובות.

אחד הפרקים המרתקים והקשים למחקר שהיו לי בפודקאסט….

מוזיקה

  • The_Merry_Deckhands_of_Blackbeard – TeknoAxe
  • Pirate_Down_Time – TeknoAxe
  • כוורת – שיר מלחים
  • Morocco Sting – Kevin Macleod
  • One-eyed Maestro – Kevin Macleod
  • The North – Kevin Macleod
  • Achaidh Cheide – Kevin Macleod
  • Pirate Crew – Ross Bugden
  • Drive – Ross Bugden
  • Adon Olam  JivingGerbil

 

מקורות

  • מקור עיקרי – A Man of Three Worlds: Samuel Pallache, Mercedes García-Arenal, Gerard Albert Wiegers
  • 2009 ,Jewish Pirates of the Caribbean, Edward Kritzler
  • פעמים, Issues 119-121, המדור להפצת ידע במכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, 2009
  • Early Modern Europe: Issues and Interpretations, James B. Collins (Editor), Karen L. Taylor (Editor), 2005
  • Pirate Hunting: The Fight Against Pirates, Privateers, and Sea Raiders Benerson Little, 2010

 

 

 

4e75365380a692bc114abc84538c9245



map

 

Vroom_Hendrick_Cornelisz_Dutch_Ships_Ramming_Spanish_Galleys_off_the_Flemish_Coast_in_October_1602 (Medium)

 

Samuel_Scott_3

piratephoto

tall-ships

 


No Prey No Pay by Don Maitz

תמליל הפרק

שמואל פלאג'י – הרב המרוקאי שהפך לשודד ים

שמואל פלאג'י היה יהודי מרוקאי, סוחר, רב, דיפלומט, שודד ים, הרפתקן ואחד ממייסדי הקהילה היהודית באמסטרדם. הוא שהה בספרד, נרדף על ידי האינקוויזיציה, הפך לפיראט, נתפס, נידון לתלייה, השתחרר ושמו יצא למרחקים. סיפורו היוצא דופן שופך אור על תקופה מרתקת בהיסטוריה ובהיסטוריה של העם היהודי, כ-100 שנים לאחר גירוש ספרד.

בפרק הקרוב תשמעו על ספרד ופורטוגל, האינקוויזיציה, החיים של יהודי מרוקו, תשמעו על שודדי ים, מה הם אכלו, שתו כיצד נלחמו, ועל המעבר של יהודים לאמסטרדם.

רבות נכתב אודות שמואל, אבל כשהתחלתי לחפור במקורות של המקורות, גיליתי להפתעתי שכמעט כולן מתבססות על מקור אחד לא אמין במיוחד. נאלצתי להמשיך במחקר ולהיעזר במספר ספרים ומחקרים עדכניים כדי להגיע קרוב ככל האפשר אל האמת. המחקר לפרק הזה לקח לי שבועות, לא פחות ואני מתנצל על כך שהרבה זמן שום פרק לא עלה לאוויר. בכל אופן, גם לאחר המחקר המייגע, סיפורו של הרב הפיראט שמואל פלאג'י הוא פשוט מרתק.

מילה על שם משפחתו של שמואל. שם משפחתו מופיע במסמכים שונים כפאלאציו, פאלאטיו ופאלאזו והוא אף נהג לחתום בשמות שונים תלוי היכן היה וסחר. בויקיפדיה העברית שמו מופיע כפאלאג'י ובעבודות מחקר אחרות שמו הוא פאלאץ'. מכיוון שפלאג'י ופלאצ'י נשמעים כמעט אותו דבר, בחרתי לקרוא לו פּלאצ'י כפי שמופיע שמו במסמכי התקופה ובמחקרים באנגלית.

סינאן הגדול

שמואל פָּלָאצ'י נולד במרוקו בערך בשנת 1550, כחמישים ושמונה שנים לאחר גירוש ספרד. שמואל גדל אם אֶחָיו במרוקו ובילדותו ודאי שמע על יורד הים "סינאן הגדול" שנקרא גם "היהודי הגדול". מי היה אותו סינאן?

אז לפני שנתחיל עם סיפור חייו המרתק של שמואל, הנה סיפור חייו של סינאן בקצרה… סידרתי לכם היום שניים תמורת אחד…

סינאן נולד בשנים בהן גורשו יהודים מספרד, אין אנו יודעים בוודאות מתי. הוא היה יהודי קשוח בצורה יוצאת דופן, חם מזג ולהוט לקרב. שמו הלך לפניו והוא נקרא "היהודי הגדול" במסמכים אנגליים של התקופה.

יהודים הכירו את הים. רבים מהם עסקו במסחר, הפליגו ושטו בכל רחבי אירופה והמזרח הרחוק. אחדים כמו ר' אברהם זכות או זאקוטו עסקו באסטרונומיה – חקר הכוכבים, ויצרו כלי ניווט ומפות לימאים הפורטוגלים, בעזרתם יכלו לנווט גם בלב ים.

הכלים האסטרונומים של אברהם זכות שימשו ימאים רבים כמו גם את כריסטופר קולומבוס במסעותיו אל עבר יבשת אמריקה. יהודים רבים הפכו לנווטים, מקצוע שהצריך ידע נרחב במתמטיקה, גאוגרפיה, אסטרונומיה, גאומטריה ופיזיקה. זה היה מקצוע ההייטק של המאה ה-15 וה-16. לא היה פשוט לבנות כלים שיכלו להצביע על מיקומך בים ולשרטט נתיבי שייט ללא מפות מדויקות ואפילו בלי GPS. אחד הנווטים הפורטוגלים המפורסמים של המאה ה-16 ואולי אפילו של כל הזמנים היה פדרו נונייז או נונש, בן למשפחת אנוסים. נכדיו של פדרו עונו בידי האינקוויזיציה מה שמצביע על כך שכנראה גם הם היו יהודים אנוסים.

בשנת 1497, המלך מנואל הראשון הכריז שעל כל היהודים, כולל מאות האלפים שברחו מספרד והגיעו לפורטוגל, להתנצר או לעזוב ללא ילדיהם. מאוחר יותר הוא סגר את שערי פורטוגל בפני יהודים, בכיוון היציאה, על מנת שלא לאבד את ההון האנושי שהיה ברשותו של העם היהודי, עם שלימד עצמו קרוא וכתוב מגיל צעיר ושלט במספר שפות בו זמנית. רבים מהיהודים היו מלומדים, רופאים, סוחרים, חוקרים, בלשנים ובעלי ידע נרחב.

אבל סינאן לא היה נווט, הוא היה לוחם.

בשנת 1538 נלחם סינאן בצי של שודד הים המפורסם חיר א-דין פאשה. עַד מְהֵרָה הָפַךְ חיר אה-דִּין לְבֶן חָסוּת שֶׁל העותמנים וְיָצָא לִפְשִׁיטוֹת עַל סְפִינוֹת וּנְמָלִים סְפָרַדִּיִּים בְּעֶזְרַת צִי עָצוּם בֶּגודְלוֹ. סינאן הָיָה לְצִדּוֹ בְּכָל אוֹתוֹ זְמַן.

בשנת 1536 נחלו סינאן וחיר אה דין מפלה אל מול צי נוצרי גדול בפיקודו של האדמירל המהולל אנדריאה דוריה. כעבור שנתיים בשנת 1538 נערך קרב נוסף בין השניים שנודע כ-"קרב פרבזה" (Preveza ). מאה עשרים ושתיים ספינות עות'מניות לחמו נגד מאה חמישים ושבע ספינות נוצריות, שוב בפיקודו של האדמירל אנדריאה דוריה הגנואי. הספינות הנוצריות אוישו על ידי טובי הלוחמים ממדינת האפיפיור ומונציה, גנואה, ספרד ואבירי מלטה המנוסים והאכזריים.

האדמירל העות'מני ח'יר א-דין פאשה שכונה גם ברבר-רוסה, על שם זקנו האדום, הכין תכנית קרב, אך לפי הסיפור, סינאן השיב לו כי "העצות שלך טובות, אבל התכניות שלנו טובות אף יותר*". על פי תכניתו של סינאן השתלטו העות'מנים על החוף במערב יוון ועשו שימוש במבצרים הרבים שהיו פזורים לאורך החוף. הם ירו בתותחים על הספינות הנוצריות ששמרו מרחק ואז יצאו למתקפת פתע. העות'מאנים התקרבו לספינות הנוצריות, ירו בתותחיהם וקפצו על סיפונן. הם הצליחו להטביע עשר ספינות, לשרוף שלוש ולתפוס שלושים ושש ספינות! דוריה שפחד לאבד עוד ספינות, קיפל את מפרשיו בין הרגליים, וברח.

בעקבות הקרב נחתם הסכם שלום בין ונציה לעות'מאנים בה קיבלו האחרונים מספר איים ופיצויים נרחבים. סינאן הפך ליד ימינו של "ברברוסה" וּפִקֵּד על אלפי חיילים ומאות ספינות קרב. הוא נלחם בספרדים, איטלקים וגרמנים, וחייליו, הלכו אחריו בעיניים עצומות.

בשנת 1540 נחטף בנו של סינאן על ידי הקיסר קרל החמישי שליט האימפריה הרומית הקדושה או מרכז אירופה אם תרצו. האדמירל חיר אה דין פאשה דרש את שחררו, אך בנו של סינאן כבר הוטבל, ובאותם ימים אי אפשר היה למסור נוצרי לידי "לא מאמין". ח'יר א-דין פאשה רתח מזעם ובתגובה החל לשרוף כפרים ולהפציץ מבצרים בסמוך לאזור בו הוחזק, עד אשר הילד שוחרר.

כיום אין אנו יודעים בוודאות מתי סינאן הלך לעולמו והיכן הוא קבור.

המלאח במרוקו

הסיפורים על סינאן הפכו לפולקלור ובטח חצי מהסיפורים עליו היו סיפורי אלף לילה ולילה כפי שנהוג באזורינו. בכל זאת, הם היוו לשמואל ויוסף הצעירים מקור לסקרנות וְגַאֲוָה.

שמואל שעליו נספר, גדל בגטו היהודי, "המְלָאח" בעיר פס שבמרוקו. במאה ה-15 בעקבות פרעות אלימות כנגד יהודים, החליט הסולטן המרוקאי אבו סעיד להעבירם לשכונה חדשה אותה בנה למען עצמו, שהייתה מחוץ לעיר. הוא קרא לשכונה החדשה פֶאְס-אל-ג'דיד או פס החדשה. מזל שלא קרא לה סביוני פס. דרך אגב פס הוא הכובע הטורקי האדום עם השרוך השחור שנקרא גם תרבוש, אותו נהגו לחבוש במזרח התיכון וצפון אפריקה. פס הוא שמה של העיר במרוקו.

ברבות השנים גדלה העיר פס והרובע היהודי הפך למין גטו סגור בתוך העיר שנקרא המלאח. מקור השם מגיע ממלח אבל אין יודעים בדיוק למה, אולי יהודים סחרו במלח אולי המקום היה ליד ביצות מלח, לא ברור. בתמורה לשכונה החדשה שסיפק להם הסולטן, על היהודים היה לשלם לו מיסים כפולים.

המלאח היה למעשה הרובע היהודי בו יהודים חויבו להתגורר על מנת להפרידם מהאוכלוסייה המוסלמית, למנוע צרות עתידיות ולהגן עליהם מפורענויות שתרחשו מפעם לפעם. במרוקו היו פוגרומים או מעשים אלימים בתקופות מסוימות שנקראו "תריתלים". המלאח היה מוגבל בגודלו והיה בדרך כלל היה צפוף מאוד, שרר בו עוני ועקב כך פרצו מחלות והתפשטו במהירות.

באותם שנים התגוררו במלאח של פס כמה עשרות אלפי יהודים, כפי הנראה בין 40 ל-50 אלף איש, רובם ספרדים מספרד. לשעבר.

שמואל ואחיו הצעיר יוסף למדו שפות רבות בצעירותם, והיו בקיאים בערבית, ספרדית, פורטוגזית, עברית וקצת צרפתית. הספרדית שלהם הייתה מצוינת במיוחד ואילו הצרפתית של האחים הייתה די גרועה.

אביהם של שמואל ויוסף היה רב ומורה בבית הספר היהודי והשניים למדו תורה ותלמוד במרץ תחת עיניו הבוחנות. אט אט הפכו הילדים לנערים יהודיים שומרי מצוות.

מדי פעם היה מגיע לביקור דודם של הצעירים, שהסתובב בין ערים שונות במזרח התיכון. סיפוריו המרתקים של הדוד גרמו לבנים לרצות לפרוץ את חומות המלאח ולראות בעצמם מה יש לעולם להציע. זה היה דוד אריה המרוקאי אם אתם מכירים את הסדרה של ינץ לוי…

מטייל ספרדי בשם לואי דל מרמול ביקר במרוקו באותם שנים בה גדל בה שמואל וכתב כך:

המוּרִים או המוסלמים שונאים את היהודים ויורקים להם בפרצוף מתי שהם רק חפצים בכך. הם גם לא מרשים להם לנעול נעליים אלא רק לאלה שיש להם אישור מפורש מהמלך. היהודים חייבים ללבוש פיסת בד צבעונית על בגדיהם כדי שאחרים יוכלו להבדיל בינם ובין המוסלמים.

רוב היהודים עוסקים בצורפות ברובע שלהם בפס החדשה ועליהם לבוא לפס הישנה כדי למכור את מרכולתם".

אציין שמאוחר יותר הצורפות התפתחה לנפחות, ייצור כלי נשק והטבעת מטבעות.

מרמול הוסיף וכתב כי "היהודים עדיין שרויים באבל עמוק על גירושם מספרד ומתאבלים על כך אלף פעמים". הגירוש השפיע לא רק על אלו שגורשו אלא גם על הדורות הבאים.

בצורה מפתיעה מצאתי תיאור דומה לזה של המטייל הספרדי בידי קונסול ארצות הברית בטוניס, היהודי נח מרדכי. תיאורו של מרדכי התרחש כמאתיים שנים מאוחר יותר, אבל הדברים לא ממש השתנו. על נח מרדכי יהיה פרק בקרוב מאוד כחלק מסדרה חדשה…הודעה רשמית ומסודרת על כך בקרוב.

בכל אופן כמה שזה נשמע גרוע להיות יהודי עני במרוקו, זה היה הרבה יותר טוב מלהיות יהודי תחת שלטון פורטוגלי. היהודים היו בטוחים הרבה יותר בארצות האיסכמיות ביחס לארצות נוצריות. בשנת 1578 הצבא הפורטוגלי צר על מרוקו והיה חשש כבד כי יכבוש אותה. היהודים נבהלו מאוד מבואה של האינקוויזיציה הפורטוגלית ולאחר שמרוקו הביסה את פורטוגל, הם חגגו פורים נוסף לזכר הניצחון. אם הפורטוגלים היו מנצחים, קרוב לוודאי שהיהודים היו בורחים ללוב, למצרים ולמזרח אירופה אבל יתכן גם שעשרות אלפים מהם היו הופכים לאנוסים.

במהלך הפרק תהיתי אם אומרים פורטוגלי או פורטוגזי ומסתבר ששתי הצורות תקינות אבל מכיוון לשמדינה קוראים פורטוגל, האקדמיה ללשון מעדיפה פורטוגלי ופורטוגלית על פורטוגזי. אז נחליט שלשפה קוראית פורטוגזית וכל דבר אחר הוא פורטוגלי.

בספינה אז הפלגנו, יצאנו אל הים

העיר פס החלה לרדת מגדולתה בתחילת שנות ה-1600 מכיוון שהסולטן החליט על בנייתה של מרקש, עיר חדשה כ-400 קילומטרים דרומית לפס. גם במרקש נבנה מלאח ויהודים התגוררו בו במשך שנים רבות. בשנים אלו פרצה בפס מלחמת אזרחים ויהודים חויבו לשלם מיסים גבוהים לשני הצדדים הלוחמים. יהודים שהתגוררו בפס באותה תקופה כתבו…כי "זה מספר שנים שהם חיים ברעב כבד וצרות אחרות. הילדים היפים של פס נפוחים כמו נאד של יין ומתים בָּרעב. הם מחפשים אוכל בזבל כמו תרנגולים, הדרכים אינם בטוחות, אין תקשורת עם העולם החיצון, מי שנשאר בעיר גווע ברעב ומי שיוצא אותה נהרג על ידי הסכין". באותה תקופה יהודים רבים התאסלמו במטרה ולהציל את משפחותיהם ממוות ודאי.

במרוקו לא כולם היו עניים ויהודים רבים עבדו למענו של הסולטן ומשפחות חשובות אחרות בעיקר כסוחרים, דיפלומטים, מתורגמנים, מנהלי חשבונות, מתווכחים והם חיו חיי נחת ושלווה. המלאחים הפכו להיות חלק בלתי נפרד מערים מרוקאיות והיו מעט מאוד יהודים במרוקו שלא התגוררו במלאח או בשכונה יהודית נפרדת מהשכונות המוסלמיות.

שמואל ויוסף לא רצו להישאר בפס הגוועת וחיפשו את הכרטיס שיוביל אותם לעולם הגדול. עד מהרה הפכו השניים לימאים וחלק מצוות של שודדי ים, או פיראטים, ועברו לעיר תטואן השוכנת בצפון מרוקו. הם שדדו בעיקר אוניות ספרדיות והיו שמועות כי לאחר ששדדו אותן, היו האחים נכנסים לנְמֶלים ספרדיים, מחופשים לסוחרים' ושם מוכרים את מרכולתם שזה עתה שדדו.

עד מהרה נודעו האחים ברחבי מרוקו, ובתטואן למשל, יכלו לצאת ולהיכנס אל הגטו היהודי שנקרא השמו הספרדי, הג'ודריה, כאוות נפשם בכל שעות היום והלילה. באותה תקופה הסולטן של מרוקו נלחם נגד ספרד בעיקר והוא חיפש מדינות איתם יכול היה לסחור ולקשור קשרים דיפלומטיים. אחת מהן הייתה הולנד והסולטן החליט למנות את האחים פלאג'י כשגרירי מרוקו בהולנד. שמואל ואחיו יוסף הפכו לדמויות מוכרות ומוערכות בקהילה היהודית למרות שהתגוררו בעיקר בהאג. בירתה של הולנד היא אמנם אמסטרדם אבל היסטורית בהאג יושבים הפרלמנט ההולנדי, המלך, הנציגויות הזרות ושגרירויות כמו גם בית הדין הבינלאומי.

הולנד הפכה למדינה עצמאית בשנת 1581 לאחר שויליאם השתקן (או ויליאם מאורנג') איחד מספר פרובינציות ויצא להילחם באימפריה הספרדית. לאחר שדחקו את הספרדים משטחם, הכריזו ההולנדים על חופש דת במחוזותיהם, מפני שכפרוטסטנטים, ידעו רדיפה דתית מהי. משביקשו יהודים להתיישב בהולנד, העמידו להם תנאי כי הם חייבים להיות נוצרים מאמינים. חופ חופש אבל לא צריך להגזים… ועדיין, יהודים אנוסים רבים ברחו מפורטוגל מפני שעדיף היה להם להעמיד פנים במקום בו לא הייתה אינקוויזיציה.

יהודים החלו לעזוב את פורטוגל באמצע המאה ה-16 ועברו לאנטוורפן. אנטוורפן הבלגית הייתה אחת הערים העשירות באירופה וספינות פורטוגליות הגיעו מיבשת אמריקה ופרקו סוכר, קינמון ופלפל. נציג הותיקן בעיר סיפר כי מאות ספינות ביום הגיעו לנמלי העיר ואלפי עגלות היו יוצאות מהנמל בכל רגע נתון. עד מהרה הפכה העיר למרכז סחר עולמי ויהודים רבים החלו להתיישב בה. באמצע המאה ה-16 ספרד כבשה את העיר ויהודים ופרוטסטנטים נמלטו לאמסטרדם השכנה.

זרם היהודים לאמסטרדם היה דליל יחסית עד שנת 1605, אך לאחר שיהודים החלו להתפלל בגלוי, הלך הזרם וגבר. יהודים הגיעו לאמסטרדם לא רק מפורטוגל אלא גם מהמזרח התיכון, צפון אפריקה, איטליה, צרפת, ספרד ופורטוגל. אמסטרדם נקראה בפי יהודי אירופה "ירושלים של המערב".

עשר שנים קודם לכן, בשנת 1596 שמואל היה כפי הנראה שגריר מרוקו בהולנד. על פי המקור שמואל הזמין את אנשי הקהילה היהודית הקטנה לחגוג בביתו את ערב חג הפסח.

אחד משכניו של שמואל חשד כי בתוך ביתו של שמואל התכנסו קתוליים לחגוג את חג הפסחא והזמין את הרשויות שהגיעו במהרה ופרצו לתוך הבית. היהודים נבהלו ופלאשבקים של האינקוויזיציה עלו בדמיונם. שישה עשר גברים ואישה אחת נעצרו. שמואל פלאג'י לא הצליח להסביר למשטרה המקומית את פשר החג שלהם, עקב בעיות שפה, אך יעקב טיראדו היה בקיא בלטינית והסביר לשוטרים כי הם חוגגים חג של יהודים. טיראדו הסביר לשוטרים כי בעבר נרדפו היהודים והוכרחו לקחת על עצמם שמות ספרדיים אך למעשה האינקוויזציה הקתולית רדפה אחריהם וזאת הסיבה שנמלטו לאמסטרדם. ההסבר התקבל על דעת השוטרים והאירוע הסתיים.

ראוי לציין שיש מקור אחד לסיפור הזה – historya universal judaica שנכתב על ידי מיגל דה בריוס, אנוס שחזר ליהדותו והיה סופר ומשורר. לדעת חוקרים המידע שלו יקר ערך אבל לא מהימן במיוחד בכל הנוגע לתאריכים ומקומות.

ראוי לציין שגם על דיו קסיוס, ההיסטוריון הרומאי נאמרו אותם הדברים, שהוא לא אמין וממציא סיפורים במיוחד על מחילות בהם הסתתרו חיילי בר כוכבא. היו מערות במדבר יהודה על איזה מחילות הקוקו הזה דיבר, מחילות…ואז לפני 40 שנה בערך מצאו את המחילות וגם אז לקח זמן להבין שהן היו מתקופתו של בר-כוכבא. כך שזה שחוקרים אומרים שהמקור לא מהימן, לא אומר שדבריו אינם נכונים.

בשנת 1603 התכנסו מספר יהודים בביתו של יעקב טירדו והתפללו שם בפרטיות, באישור השלטון ההולנדי. יש מקורות המציינים כי התפללו בביתו של שמואל אך שמואל היה בספרד באותם הימים ולא באמסטרדם. הקהילה הראשונה נקראה על שמו של יעקב טירדו, בית יעקב ואילו קהילה נוספת, קהילה צפון אפריקאית, קמה כעבור מספר שנים, ונקראה נווה שלום. רבה של הקהילה היה יצחק עוזיאל שהיה במקור מפס. את הקהילה הזאת עזר כפי הנראה שמואל פלאג'י להקים והיה אחד מתומכיה במשך כל שנות חייו.

באמסטרדם קמו למעשה שלוש קהילות – "בית יעקב", "נווה שלום" ו-"בית ישראל" שהתאחדו בשנת 1639 לקהילה אחת בשם "תלמוד תורה".

משימה מיוחדת מסולטן מרוקו

בשנת 1602 לסולטן הייתה משימה חדשה ומיוחדת לשני האחים. הוא קרא להם למרוקו וביקש מהם להפליג לפורטוגל כדי להחליף סחורות. הסולטן המרוקאי אחמד אל מנסור כתב לפיליפה מלך ספרד וביקש את אישורו לשלוח שני יהודים כדי לרכוש עבורו אבנים יקרות בליסבון. הוא קיבל את אישורו של פיליפה השלישי, ושני היהודים, האחים פלאג'י נשלחו עם טונות של שעווה כתשלום עבור האבנים היקרות.

מי שהיה אחראי על העסקים בין מרוקו וספרד היה אלפונסו פרז גוזמן הדוכס של מדינה סידוניה ומפקד הארמדה שנכשלה באנגליה. יש שני פרקים על סיפור הארמדה בפודקאסט אם עדיין לא שמעתם אותם. מדינה סידוניה היא כיום עיר בדרום ספרד ושמה מגיע מערבית, העיר הצידונית, מדינה בערבית עיר וצידוניה היא צידון.

הדוכס של מדינה סידוניה העביר לפיליפה הודעה לפיה ליהודים יש מידע חשוב על הסולטן של מרוקו והם מוכנים למסור את המידע תמורת כסף. פיליפה חשד שהדוכס היה קצת תמים ולמעשה האחים הם סוכנים כפולים שעובדים יד ביד עם הסולטן המרוקאי.

באותם שנים ספרד כבשה את פורטוגל והאינקוויזיציה החלה לחפש במרץ אחר יהודים שהתחפשו לנוצרים. בפורטוגל היו לא מעט יהודים שכאלה ואלפים הורשעו ועונו או הוצאו להורג.

פיליפה קיבל את האחים פלאג'י לשיחה, אך יועציו של המלך הזהירו אותו כי אם יגיעו לליסבון הם עלולים לגרום לבעיות עם אחיהם בפורטוגל כפי שהוכיחו מקרי עבר. הכוונה הייתה לאנוסים כמובן. יהודים שפגשו אנוסים סיפרו להם על מנהגים יהודיים, תאריכים בהם מתקיימים החגים היהודיים ואף סיפקו להם ספרי תפילה וכתבים בעברית. זה היה דבר מסוכן. אם האינקוויזיציה הייתה תופסת אותך עם כתבים יהודיים, היית בצרות צרורות. אם היית מנסה ליצור קשר עם האנוסים הפורטוגלים, בכלל לא היה על מה לדבר. ברור כי בשני המקרים האינקויזיציה חששה שיהודים ירעילו את האנוסים ויגרמו לכך שבמקום להפוך לנוצרים חדשים, הם ימשיכו לשמור על יהדותם בסתר.

האנוסים מצידם חיפשו דרכים ליצור קשר עם יהודים, ומכיוון שידעו כי האינקוויזיציה בולשת אחריהם, הם נסעו לצרכי מסחר לצפון אפריקה שם הגיעו לרובעים יהודים ואף קנו ספרים יהודיים או ספרים בעברית. חלקם אף ביקשו לדעת מה היו תאריכי החגים לשנים הקרובות כדי שיוכלו להמשיך לחגוג בסתר. בליסבון התחוללו מדי פעם פרעות בנוצרים החדשים, ובשנת 1506 למשל, נרצחו אלפיים מהם בפוגרום שארע בעיר ליסבון.

כל הידע הימי שנצבר על ידי פורטוגל, והפך אותה למעצמה, עבר במהרה למדינות אחרות יחד עם הימאים והסוחרים היהודים שהצליחו לברוח מפורטוגל. כבר בשנת 1513 היה חוסר של אסטרונומים בפורטוגל ובשנות 1520 הידע המדעי והטכנולוגי הייחודי והחלוצי של פורטוגל הלך ונשחק. במהלך המאה ה-16 יהודים שברחו מפורטוגל חלקו את הידע הנרחב והייחודי שהיה להם, וברגע שמדינות אחרות העתיקו את כלי הניווט והכלים המתמטיים הפורטוגלים, עידן התגליות המיוחד של פורטוגל הגיע לקיצו.

יש משהו מעניין בכל הנושא הזה. כשהשלטון המרוקאי היה נאור ויהודים פרחו תחתיו, מרוקו עלתה לגדולה. אותו דבר קרה בספרד המוסלמית, בפורטוגל, באנטוורפן, בהולנד ובמקומות אחרים. יהודים אולי לא היו אחראים ישירות לפריחה הזאת, אבל הם בהחלט היו חלק בלתי נפרד ממנה. שלטון נאור שלא הגביל את היהודים זכה לקבל מהם תמורה נאה בחזרה.

נודדים בין מלכים

איפה היינו, הא כן יועציו של מלך ספרד המליצו לו לא להתיר לשני היהודים להגיע לליסבון. הדוכס של מדינה סידוניה כתב לפיליפה כי הוא לא רואה בעיה עם האחים, במיוחד לאור העובדה שיש כבר יהודים צפון אפריקאים רבים המתגוררים בליסבון.

באופן כללי כדי לזהות יהודים, הנהיגו הספרדים חוקים בספרד ופורטוגל שציוו על כל יהודי לחבוש כובע צהוב. היהודים גם לבשו בגד עליון שנקרא כְניפֶה,שהיה מין גלימה גדולה שהיו לובשים מעל לבגדים. היהודים לבשו את הגלימה הזו בצבעים ייחודים כדי שידעו להבדילם משאר האוכלוסייה.

האחים פלאג'י ניסו שוב לזכות באהדה ספרדית והבטיחו כי הם יספקו ידיעות על הסולטן החדש של מרוקו בנו של אחמד אל מנסור, מולאי זידאן. תמורת תשלום כמובן. בניו של מנסור נלחמו על השליטה בכתר ומולאי היה הדמות הדומיננטית מבין השניים. חברי המועצה הספרדית שדנו בנושא החליטו לתת כדברם "משהו ליהודי כדי להיפטר ממנו" מפני שמרגלים אחרים כבר עשו את העבודה. האחים קיבלו 150 דוקטים לחודש בעבור מספר חודשי עבודה.

למרות שספרד נפטרה מהיהודים, או לפחות כך חשבה, בשנת 1600 היו לא מעט יהודים במדריד. הם היו בעיקר סוחרים צפון אפריקאים ורבים שירתו את הסולטן המרוקאי ודאגו לשלוח לו ידיעות אודות הנעשה במדריד.

האחים המשיכו לספק מידע לספרדים אודות מלחמת האזרחים במרוקו והמשיכו לקבל תשלום תמורת שירותם אך בכל פעם גם כתבה המועצה כי הגיעה השעה להיפטר מהם. באותם שנים ספרד הייתה המקום להיות בו ושמואל ואחיו הגישו בקשות רשמיות להתקבל כתושבי קבע במדריד אך בקשותיהם נדחו שוב ושוב.

בשנת 1607 האחים נואשו במקצת ממצבם הלא יציב, כאשר בכל רגע יכלו להיות מגורשים, והחליטו להעלות את ההימור. הם פנו לנציגו של מלך צרפת במדריד והציעו לו את שרותם בכל נושא הקשור למרוקו, ממשא ומתן ועד למידע חשאי. שמואל פלאג'י גם ציין כי הם זקוקים לכסף כמו אוויר לנשימה והמצב דחוף. הוא סיפר לשגריר הצרפתי כי הם מציעים את אותו המידע גם למלך ספרד ועל כן הם מבקשים תשובה בהקדם האפשרי.

האחים גם כתבו למלך ספרד כי הם מבקשים אישור להביא את משפחותיהם לספרד. בניו של יוסף, הם סיפרו, עומדים לעבור הטבלה לנצרות די בקרוב. שמותיהם של בניו של יוסף היו יצחק משה, יהושע, אברהם ודוד. לאשתו של שמואל דרך אגב קראו מלכה ולבנו יצחק. קשה לנו לשפוט ממרחק אם המכתב היה אמיתי או ניסיון של האחים להפיל את הספרדים בפח, אבל משנודע לאינקוויזיציה כי האחים פלאג'י מתכוונים להמיר את דתם, הם החלו לחשוד בכוונותיהם והחלו לעקוב אחריהם. האינקוויזיציה הייתה שופטת רק נוצרים חדשים או יהודים שהתנצרו כדי לוודא שהם אינם מעמידים פנים. בתאוריה לא הייתה לה יכולת לשפוט יהודים אך בָּפוֹעל היא שמה עין על שתי הקבוצות.

האחים פלאג'י הבינו שעוקבים אחריהם, ולפתע חשו בַּסַּכָּנָה. הם נמלטו אל ביתו של שגריר צרפת במדריד, שחייך למראה שני האחים שפגש לא מכבר.

בזמן שהיו האחים מוגנים בביתו של השגריר הצרפתי, הם יכלו לראות ולשמוע עשרות יהודים שהובלו על ידי האינקוויזיציה למשפט. לאחר מספר חודשים הבינו האחים כי למרות שהצהירו כי בניו של יוסף אמורים להתנצר, הספרדים פשוט לא בטחו בהם ולא רצו אותם.

לילה אחד האחים נמלטו מספרד והפליגו להולנד. לפני שיצאו את ספרד כתבו מכתב למלך בו הצהירו על נכונותם לשרת אותו, אך גם כי כבודם נרמס והם בטוחים כי מדינות אחרות יַחְפְּצוּ בשירותם. משהתרחקו מחופי ספרד, החלו האחים פלאג'י לתכנן את תכניותיהם לעתיד. יותר מכל רצו האחים – נקמה בספרד.

הו אמסטרדם

בשנת 1608 הגיעו האחים לאמסטרדם שם הלכה והתפתחה קהילה יהודית גדולה שהייתה מורכבת בעיקר מאנוסים פורטוגלים שחזרו ליהדותם. האחים פלאג'י הגישו בקשה רשמית להולנד להתקבל כאזרחים, וטענו שברחו ממרוקו בגלל אי היציבות השוררת (הסוררת) במדינה. שום מילה על ספרד כמובן. האחים קיבלו את מבוקשם אך לאחר שבועיים נלקחו מהם הפספורטים שלהם. אין אנו יודעים את הסיבה אבל יתכן וכי שמועות על הקשר הספרדי שלהם הגיעו לאוזניים הולנדיות. האחים נבעטו החוצה וחזרו למרוקו.

לפני עזיבתם את הולנד, ביקשו האחים וקיבלו הלוואה, קנו סחורה, העמיסו על ספינה, ומכרו את הסחורה במרוקו. משהבין הסולטן המרוקאי כי לאחים פלאג'י יש קשרים בהולנד, אולי כי ככה הם סיפרו לו, הוא שלח אותם שוב בשליחות רשמית להולנד.

האחים פלאג'י חזרו להולנד אך עם פחות כסף ממה שהיו חייבים, לא עמדו בתשלומי ההלוואה ולאחר זמן מה הוכרזו כפושטי רגל. שוב היה על האחים לגייס את כושר היצירתיות שלהם.

בנו של ויליאם השתקן היה מוריץ מנאסאו נסיך אורנג'. עם חזרתו להולנד, נפגש שמואל פלצ'י עם מוריץ וטען לפניו כי ברית צבאית בין מרוקו להולנד, כנגד ספרד, תיטיב עם שתי המדינות. הנסיך אהב את תכניתו של שמואל ושלח בראשותו מספר ספינות עמוסות בחיילים וציוד צבאי למרוקו.

הצי הספרדי נתקל בספינות הללו ולאחר שלקחו מכל טוב, הטביעו אותן, אך שמואל ניצל. בספינות מצאו הספרדים מכתבים המאוששים כי הולנד שלחה את הספינות למרוקו כדי שיוכלו לעזור לה במלחמתה בספרד. מלך ספרד שלח מכתב זועם לנסיך ההולנדי וכתב כי הם נמצאים בעיצומה של הפסקת אש והוא לא יסבול את חיזוק הצי המרוקאי על ידי ההולנדים.

כאשר חזר שמואל להולנד ממרוקו, הוא הביא עמו יהלומים ואבני חן רבות בתמורה לנשק וחיילים ששלח הנסיך ההולנדי. מוריץ שלא רצה לסכן את הסכם הפסקת האש עם הספרדים הציע לשמואל כי הוא יקים צי פיראטי עם "קבצני הים ההולנדים", קבוצה של ימאים הרפתקנים שעסקה בפיראטיות.

באנגלית יש הבחנה בין פיראט לפרייבטיר או בקאניר. פיראט הוא שודד ים אשר שודד כל שנקרא בדרכו, ספינות או יישובים קרובים לים ולעומתו פריבטיר או בקאניר הוא שודד ים המועסק בחוזה והוא רשאי לשדוד ספינות של מדינה מסוימת. לאנגלים למשל, באיזור הקאריבים, היו פריבטירים ששדדו ספינות ספרדיות אך לא היו חלק מהצי האנגלי. הם היו שודדי ים להשכרה בקיצור שפעלו במסגרת החוק הבינלאומי.

וכך יצא לו לדרך משט של ספינות הולנדיות פיראטיות שהניפו את דגל מרוקו ומפקדיהם היו שני יהודים מרוקאים שומרי מצוות. שמואל היה הגנרל או המפקד העליון, יוסף היה מפקד זוטר והמבצע נקרא מכת התוף. זה לא שם שנבחר בכוונה זה המחשב ממציא את השמות…

המסע בין הולנד למרוקו לא היה פשוט או כיף חיים. הוא היה מסע שנמשך 50 יום והיה מסוכן מאוד. אם היו הספינות פוגשות ספינות של הצי הספרדי או שודדי ים אחרים, הם יכלו למצוא עצמם מארחים חברה לדגים. שמואל ויוסף אחיו סיכנו את עצמם בהזדמנויות רבות. הם לקחו סיכונים עצומים במשך כל ימי חייהם.

החיים על ספינת פיראטים

בספרים המתארים את התקופה נכתב כי עסקי הפיראטים לא היו קלים. להיות פיראט טוב וקפטן טוב של ספינת פיראטים דרש כישורי ימאות מעולים, כשרון של מנהיג מלידה, ברוטליות מתמשכת וזלזול במוסר מקובל.

על ספינת הפיראטים היו מספר תפקידים:

הקפטן שהיה המנהל הכללי של הספינה. לעיתים הקפטן על ספינת פיראטים היה נבחר בהצבעה דמוקרטית.

הקוורטרמסטר היה מנהיג ישיר של הצוות והיה שווה ערך לקפטן. לעיתים הקוורטרמסטר יכל להטיל וטו על החלטה כזאת או אחרת של הקפטן.

על הספינה היה גם סיילינג מאסטר או אחראי ההשטה שהיה אחראי על ניווט הספינה. נווט היה מקצוע נדרש ויקר ערך ולעיתים נווטים נחטפו מספינות שנשדדו ועברו לעבוד בספינות של שודדי ים.

על ספינת הפיראטים היה גם רופא שחילק צמחי מרפה, מרק חם ובודד אנשים חולים משאר הצוות. המחלות היו מגוונות מסיפיליס ועד למלריה ולרוב טיפל הרופא בפצעיהם של הפיראטים לאחר קרב. הנגר של הספינה היה משמש לעיתים גם כמנתח והיה מנסר או כורת איברים של פיראט פצוע. מכיוון שלא היו חומרי הרדמה, המנותח נשך חבל או סמרטוט בחוזקה תוך כדי הניסור. זו הייתה השיטה המקובלת עד לפני מאה שנה בערך.

בספינת הפיראטים היה גם כַּלְכַּל שהיה אחראי על ניהול האספקה בספינה, היה אחראי משמעת או רס"ר, אחראי מפרשים, תותחן ראשי והעוזר שלו שנקרא קוף אבק השריפה שהיה בדרך כלל נער צעיר או ילד שהיה רץ ומביא אבק שריפה לתותחים מהמחסנים בתחתית הספינה. היו גם הרבה מלחים רגילים על ספינות שכאלה וביניהם שוטפי הסיפונים שהיו בדרגה הנמוכה ביותר בספינה. בספינות היותר מתקדמות, כדי לשמור על הגיינה, היו שוטפים את הסיפון עם חומץ ומכבסים בגדים במי ים.

להיות מפקד של ספינת פיראטים היה תפקיד מורכב. הפאלצ'ים ידעו כנראה את דרכם בים מכיוון שבילו שנים רבות על ספינות כאלה ואחרות, ומכיוון שבילו שנים בין הימאים הברברים הקשוחים, הם כנראה היו קשוחים לא פחות ולא אתפלא אם נאלצו לזרוק אנשים למים מדי פעם כדי שלא יתעסקו עימם.

המזון בספינת הפיראטים לא היה מגוון ולא היה טייקאווי בים התיכון. הפיראטים אכלו בשר מיובש, דגנים או שיבולת שועל, גבינות קשות שניתן היה לשמר לאורך זמן, ולחם יבש וקשיח כמו טוסט או קרקר שנשמר לאורך זמן.

על כל ספינה היה גם איש חביות שתפקידו היה לייצר חביות, לשמר אותן ולתקנן. בחביות העץ שמרו מזון ומים, ולמרות שהמים איבדו מטריותם די מהר, אם לא היו מגיעים למקום בו יש מים, אלה היו מי השתייה במשך שבועות. כמובן שהיה גם אלכוהול על הספינה בעיקר בירה ויין ומאוחר יותר גם רום שהגיע מיבשת אמריקה והיה זול לייצור. את הרום דרך אגב מייצרים מתוצרי הלוואי של זיקוק הסוכר.

הפיראטים הברברים נהגו לא רק לשדוד אוניות אלא גם לקחת את את צוותי הספינות הללו בשבי. הם היו מורידים אותם בחופי מדינתם, שם היו השבויים מועסקים בעבודות כאלה ואחרות ולעיתים בעבודות פֶּרֶך. המדינות האירופאיות ומאוחר יותר גם ארה"ב, היו פודות את השבויים בסכומי עתק ומעריכים שבמשך שלוש מאות שנים עד אמצע המאה ה-19, בערך מיליון איש נשבו על ידי הפיראטים הברברים.

מפתיעה אולי העובדה שבמהלך קרבות בעת העתיקה היו עושים לעיתים שימוש בלוחמה כימית בעזרת תחמוצת סידן או סיד חי (באנגלית hot lime dust) שהיו משחררים לאוויר. הרוח הייתה נושאת את הסיד אל עבר אוניות האויב, עיני המלחים היו נצרבות למשך דקות ארוכות וגורמות לעיוורון זמני. זה היה הזמן הטוב ביותר להסתער על הספינה מבלי שהמלחים יוכלו להשיב מלחמה.[11] שימוש חומרים הללו מתועד החל מהמאה ה-11.

תאור קרב פיראטים

ספינות הפיראטים היו צרות ומהירות יחסית לספינות סוחר ואפילו ספינות מלחמה. היה קשה מאוד להילחם או להתחמק מהם והדרך הטובה ביותר הייתה לתפוס פיראטים ולעשות שימוש בספינתם כנגד ספינות פיראטיות אחרות. טקטיקת הקרב של הפיראטים למשל הייתה להפגיז ספינת סוחר או ספינת מלחמה מכל עבר ואז להתקרב אליה ולקפוץ על סיפונה. לעיתים ספינות יריב הרימו רשתות שהגנו על סיפונן ולא אפשרו לקפוץ עליהן. אז היו הפיראטים זורקים עוגנים ומושכים את הרשתות האלה ממקומן.

הצדדים היריבים גם עשו שימוש באבנים. מלחים היו תופסים עמדות גבוהות ואז זורקים אבנים מגובה רב אל עבר סיפון האויב. היו מלחים קשתים שגם ירו בחץ וקשת וניסו להוריד כמה שיותר חיילים או מגינים מרחוק. במהלך הקרב ירו גם צִלְצָלים כדי לקרוע את מפרשי הספינה היריבה. השימוש בהטחת אבנים דרך אגב הלך ודעך ונעלם במהלך המאה ה-17.

לאחר שהיו קופצים על הספינה, היו יורים באקדחים ורובים מטווח קצר מאוד, ואז עוברים לקרבות פנים אל פנים עם הצוות היריב. בקרבות אלה עשו בגרזנים, חרבות, סכינים ולבסוף אגרופים.

מעניין מה עשו האחים פלאג'י בזמן הקרבות הללו? האם השתתפו בהם כשהיו צעירים יותר? קפצו עם חרב וסכין בין השניים אל עבר סיפון אויב? האם הייתה כיפה לראשם? או האם עמדו מהצד ותקעו בחצוצרות כפי שהיה נהוג כדי לדרבן את החיילים. האם קראו פרקי תהילים? סביר להניח שהאחים פיקדו על הקרבות בקור רוח, שלחו אנשי צוות לצד הזה, חילקו משימות, שאגו על הלוחמים ועשו מה שעשה כל מפקד של ספינת פיראטים. זה בוודאי היה מחזה מרהיב.

מסתבכים במרוקו

בסתיו 1613 כשהיה בשנות השישים לחייו הודיע שמואל כי הוא שוב עומד להפליג בראש משט פיראטי כנגד ספרד. ההולנדים דאגו לצייד אותו כראוי וגם לדאוג שהסיבה הרשמית של המסע תהיה מלחמה בפיראטים בחופי צפון אפריקה. אף אחד לא באמת האמין לזה.

שמואל הפליג לחופי מרוקו בכדי לקבל את ברכת הסולטן להילחם בצי הספרדי השנוא. על סיפון ספינותיו היו הולנדים, מוּרִים ויהודים. שלושתם שנאו עד מוות את הספרדים הקתולים.

על סיפון האנייה היה טבח יהודי שהכין ארוחות כשרות ויתכן כי על האנייה היה גם בית כנסת קטן. חלק מהפיראטים באותה תקופה היו יהודים או אנוסים לשעבר ויתכן כי אפילו היה מניין על הספינה. שמואל שהיה דמות מרכזית בקהילה הצפון אפריקאית באמסטרדם קיבל תואר כבוד של רב ועתה נקרא הרב שמואל פלאג'י.

דרכם למרוקו הפיראטים בראשות הרב שמואל פלאג'י הצליחו לתפוס מספר ספינות בעלות מטען נאה, ציידו אותן בתותחים וצרפו אותן לארמדה שלהם. את הצוותים השאירו על החוף. אבל אז דברים החלו להשתבש.

נציגים ושגרירים נוספים שהיו במרוקו מטעם הולנד, החלו להתלונן כי שמואל מדליף מידע ומעביר ידיעות הקשורות למרוקו ולהולנד, גם לספרדים. שמואל הסתכסך עם הסולטן המרוקאי ועם ההולנדים מפני שגם הם החלו לחשוד שהוא העביר מידע לספרדים.

ממסמכים שהתגלו מאוחר יותר הסתבר כי שמואל אכן היה בקשר עם הספרדים והעביר להם מידע כזה או אחר. בנוסף הסתבר כי לא רק ששמואל העביר מידע בין ההולנדים המרוקאים והספרדים אלא הוא גם העביר מסרים על דעת עצמו, כמתווך עצמאי. הוא הציע הצעות ואפילו הציע את עזרתו בכיבושה של עיר חוף בשם לה ממורה הידועה בשם מדיה ונמצאת בצפון מרוקו. שמואל הציע גם להולנדים וגם למרוקאים עזרה בכיבוש העיר החשובה הזו ששרצה בשודדי ים. חוקרים הציעו כי יתכן והסולטן גילה כי שמואל הציע גם להולנדים ואולי גם לספרדים עזרה בכיבוש העיר, וכשהסולטן הבין זאת, הוא דרש הסברים מפאלצ'י.

דרך אגב לספרדים עד היום יש שתי ערים על חופי מרוקו. מרוקו טוענת שהשטח הוא שלה ושהספרדים הם כובשים בלתי חוקיים של הטריטוריה אבל ספרד טוענת כי היא מחזיקה מאות שנים בשטח והוא שלה. לעצור את המסתננים היא אפילו הקימה חומה גבוהה ואיימה להחזיר אותם למדינותיהם. נשמע מוכר?

בכל אופן מסמכים שהתגלו מאותה תקופה מצביעים על כך שגם הסולטן המרוקאי וגם מלך ספרד ביקשו מעוזריהם לא לעשות יותר עסקים עם היהודי פלאג'י.

בסתיו 1614 נאלצו הפלאג'ים וצוותם להפליג מהר ככל האפשר ממרוקו, כל עוד ראשם נמצא בין הכתפיים ולא בין הרגליים. לאחר שהתרחקו מחופי מרוקו הם נשמו לרווחה ושבו להיות הפיראטים המצוינים ששמם הלך לפניהם.

בדרכם צפונה תפס הרב שמואל פאלצ'י שתי ספינות, אחת פורטוגלית והאחרת ספרדית שהובילו סוכר ועורות, ותלונה רשמית כנגדו נשלחה להולנד. לאחר מכן תקפו פלאג'י ושודדי הים שלו ספינה אנגלית ושדדו אותה. האנגלים גם הם הגישו תלונה רשמית להולנד על כך שפלאג'י וצוותו שדדו את הספינה, אך ההולנדים טענו כי הספינה מפליגה תחת דגל מרוקאי ואין לה שום קשר למקרה.

למרות שספינותיו של שמואל פלאג'י הפליגו תחת דגל מרוקאי, שמואל שלח את הספינות שתפס להולנד. שמואל היה ביחסים גרועים עם הסולטן וגם פחד מהצי הספרדי שארב בסמוך לחופי מרוקו. בסתיו 1614 בעת שעשו דרכם חזרה להולנד, אזל מזלו של שמואל.

נידונים לתלייה באנגליה

בסתיו 1614 ספינתו של שמואל נקלעה לסערה, נסחפה ונאלצה לעגון לחופי אנגליה. מששמע על כך השגריר הספרדי הוא מיהר לבקש כי שמואל והפיראטים יעצרו באשמת שוד וגזל בים. שמואל שמע על כך וניסה להימלט אך ספינתו עלתה על שרטון ובנובמבר 1614 נעצר שמואל ולאחר משפט קצר נידון לתלייה.

שמואל כתב להולנדים ובּיקש את עזרתם. הוא טען כי אם ייפול לידיים ספרדיות, אולי יעבור עינויים ואז יאלץ לגלות סודות מדינה של הולנד ואין הוא חפץ בכך. מאסרו של שמואל היה קשה, התנאים היו נוראיים וממכתביו עלה חשש כי היה חרד עד מאוד לגורלו.

מששמע הנסיך ההולנדי מוריץ מנאסאו על מאסרו, הוא כתב למלך האנגלי ג'יימס ה- I כי ההאשמות של השגריר הספרדי הם ריקות מתוכן וכי שמואל נשלח על ידי מלך מרוקו ומעשיו היו חוקיים מכיוון שמרוקו וספרד היו במלחמה. המלך ג'יימס הורה להקל על שמואל, הוא הוצא מכלאו והושם במעצר בית בביתו של ראש עיריית לונדון. השניים התיידדו וראש העיר הרשה לו לטייל ולהסתובב בעיר באין מפריע.

במשפט טען עורך דינו של פלאג'י כי הוא יהודי וברברי ומשום כך מגיע לו שיתייחסו אליו כמו לכלב. אבל, טען עורך דינו הוא יצא בשירותה של מדינה ומשום כך רשאי היה לתקוף ספינות של מדינה אויבת.

השגריר הספרדי התרוצץ כמו משוגע ממשרד למשרד ומבכיר לבכיר וניסה להסביר להם מדוע יש לתלות את הכלב היהודי פלאג'י. בזכות העובדה שהיה בידי פלאג'י מסמך רשמי ממרוקו שהורה לו לתקוף אניות ספרדיות, ומפני שמרוקו וספרד היו במלחמה, פלאג'י זוכה ושוחרר.

במרץ 1615 חזר פאלאצ'ה לאמסטרדם. האוניות שתפס ושלח כבר היו בנמל ופלאג'י שישב בכלא ושוחרר התקבל כגיבור השב הביתה. אבל שמואל פלאג'י כבר לא היה אותו אדם. הוא היה מבוגר והישיבה בכלא לא עשתה עימו חסד. על פי מקורות מסוימים הוא חזר אדם שבור ומיוסר.

משהגיע שמואל להולנד הוא גילה כי בזמן שהותו בכלא, נערמו נגדו תלונות רשמיות, אחת של בעל ספינה הולנדי שצוותו של שמואל השתלט על ספינתו. היו גם דרישות לתשלום חובות על ידי הצוות שלו והתעוררו שאלות בנוגע למסעותיו והאם הם עזרו או הזיקו להולנד.

השלטונות ההולנדיים החליטו לחלק על דעת עצמם את השלל מהספינות שתפס פלאג'י. רבע מהשלל ניתן לבעלי הספינות ההולנדיות שנתפסו. שבעים וחמישה האחוזים הנותרים חולקו שווה בשווה בין הולנד, מרוקו, קפטן אחת הספינות בשם סלובֶּה, פלאג'י ואנשי הצוות. כך שפאלאצי קיבל חמישה עשר אחוז בסך הכל מהשלל. זה לא היה מספיק. לפלאג'י היו חובות לכסות והוא שוב היה במצב כלכלי קשה.

פלאג'י ניסה ליצור קשר עם הסולטן הטורקי והציע לו את שרותיו במסחר, תיווך או כל דבר אחר הקשור להולנד או מרוקו, אך הדבר לא עלה בידו.

בשנת 1615 חזר פלאג'י שוב לספרדים והפעם הצליח לחתום עימם על חוזה בתמורה לסכום כסף נאה ביותר. ההסכם קבע כי על שמואל לספק לספרדים סודות ופרטים חשאיים על הולנד, ולספק מידע על מרוקו והקשרים שלה עם צרפת, אנגליה וטורקיה. בנוסף היה עליו לשכנע את מלך מרוקו לחבור לספרדים ולהפסיק את כל המסחר עם צרפת, אנגליה והולנד. כך הייתה ספרד יכולה למעשה להשתלט על מיצרי גיברלטר ולשלוט בכניסה ויציאה של ספינות מהים התיכון.

סעיף נוסף בחוזה הטיל על פלאג'י אחריות לנסות ליצור קשר ולשפר את יחסי ספרד טורקיה. הסעיף האחרון בחוזה קבע כי אחיו של שמואל, יוסף פלאג'י ומשפחתו, יעברו מהולנד לטורקיה תמורת סכום כסף נכבד. הספרדים מסתבר הכריזו על יוסף כאויב המדינה וכדי להסדיר את היחסים ולבטל את האישום, היה על יוסף לעבור מהולנד לטורקיה.

למרות ההסכם המכובד והכספים שהפלאג'ים קיבלו כמקדמה, החוזה במלואו לא מומש לעולם. שמואל כבר היה חולה והיה לו ברור כי חייו מגיעים לקיצם. החוזה עם ספרד נראה כמו עוקץ יותר מכל דבר אחר, חוזה עם הבטחות מקיר לקיר תמורת מקדמה שלמה ובתמורה – דה נאדה אמפנדה., קה טה פאסה קאלאבסה.

ספריו של הסולטן של מרוקו

סיפור נוסף שנקשר בשמו של שמואל עוסק בספריו של הסולטן של מרוקו. לסולטן מלך היה אוסף ספרים נדיר שהועבר על ידי ספינה צרפתית שבמקרה סטטה ממסלולה ונתפסה על ידי הספרדים. הסולטן המרוקאי ניסה שוב ושוב להשיב את ספריו יקרי הערך אל חיקו, אך ללא הצלחה.

שמואל גם הוא ניסה להשיג את הספרים. אולי ניסה להשיגם כדי לקנות חזרה את ליבו של הסולטן, אולי רצה להשיב לו אותם ברווח אישי ואולי פעל בשירותו. מי יודע.

הסולטן הציע לספרדים כסף רב בעד הספרים אך הם דרשו את שחרורם של כל השבויים הספרדים, דרישה שמבחינת הסולטן הייתה מוגזמת בעליל. מלך מרוקו זעם על הספרדים וגם על הצרפתים ומשלא הצליח להשיג את ספריו, הורה למרר את חייהם של השבויים הספרדים והצרפתים.

מותו של שמואל פלאג'י

בתחילת 1616 הגיש פלאג'י בקשה להלוואה ממשלת הולנד, מה שמלמד אולי על מצבו הכלכלי. ביום שהבקשה אושרה, בחמישה בפברואר 1916, הלך שמואל לעולמו בגיל לא מבוגר במיוחד. ישנה סברה כי מצבו הנפשי בזמן שהותו בכלא באנגליה גרמה לו לחלות והוא מעולם לא התאושש.

לווייתו של הרב שמואל פלאג'י הפכה לתהלוכה עצומה כאשר הנסיך מוריץ בכבודו ובעצמו הלך אחרי ארונו, כמו גם כל הקהילה היהודית באמסטרדם ורבים מתושביה הלא יהודיים שהעריצו אותו. נאמר עליו כי היה "חכם", ואנשים רבים ביכו את מותו. עצם העובדה הזו משאירה קצת חורים במחקרים המקיפים שנעשו עליו. כיצד יתכן שפלאג'י נמצא במצב כלכלי רעוע שוב ושוב ואילו הקהילה היהודית באמסטרדם מעריצה אותו עד כדי כך? חסרים לנו לא מעט פרטים על חייו.

אין ספק ששמואל פלאג'י עזר לבסס את הקהילה היהודית בהולנד, גם בהכרה רשמית בה וגם בכספים. בקהילה זו יכלו אנוסי ספרד ופורטוגל להשיל מעליהם את זהותם השקרית ולחזור ליהדותם. אותם יהודים יעזרו להולנד להפוך למעצמה בה יזכו היהודים לחופש כפי שלא זכו לו באותה עת, בשום מקום אחר בעולם.

שמואל פלאג'י נולד כיהודי, דבר שהפך את חייו לקשים יותר מאילו של שכניו המוסלמים או הנוצרים כל עוד כל אחד נמצא במדינתו. יהודים התחילו מרוץ של 100 מטר, עשרה או עשרים מטר לפני קו הזינוק. הסתכלו על הדברים בראי הזמן מנקודת מבטם של אנשים שחיו אז. פלאג'י כיהודי, אם לא היה הופך למבוסס, היה נאלץ כשאר היהודים ללכת יחף על החול הלוהט במרוקו, לגור בצפיפות במלאח, לחיות פעמים רבות ללא תקווה, ולא רק הוא אלא גם אישתו וילדיו. כל מה שעשה פלאג'י הוא לנסות להיות שווה בין שווים, בדרכים יצירתיות.

משפחת פלאג'י הענפה בנתה על היסודות שהשאירו שמואל ויוסף. הם הפכו למתורגמנים ויועצים לסולטן של מרוקו, מתווכחים בין מרוקו להולנד ואף עזרו להולנד וצרפת להגיע להסכם משותף בשנת 1631. הפלאג'ים חוו עליות ומורדות וחוץ מדיפלומטים הם גם שהו בכלא לתקופות שונות. פעם זה היה כי הוסיפו לשמם תואר שהסולטן לא אישר ופעם כי תעתעו בהולנד בצרפת או במרוקו.

נח מרדכי קונסול ארצות הברית בטוניס בתחילת המאה ה-19 כתב כי אין פלא שיהודים רוצים להרוויח כסף. הם נרמסים ואינם מוגנים על ידי אף אחד, אלא אם יש להם כסף שקונה כבוד ואת אוזנו של הסולטן או נכבדי אחרים בקהילה. הכסף לא קונה ליהודים רק עושר, טען מרדכי, אלא ביטחון אישי, ביטחון לנשים ולילדים שלהם, אותם הם משאירים חודשים לבדם בעת מסעות מסחר. אין פלא התפלא מרדכי שיהודים רוצים להרוויח כסף, זו הדרך היחידה בה מתייחסים אליהם כבני אדם.

שמואל פלאג'י חיי חיים מלאי תהפוכות. הוא היה סוחר, פיראט, דיפלומט, מרגל ואחד מעמודי התווך של הקהילה היהודית החדשה בהולנד. איך שלא תסתכלו על זה, שמואל פלאג'י נחשב לאחת הדמויות המרתקות ביותר שקמו בהיסטוריה של העם היהודי.

אני יובל מלחי,

קטעים בהיסטוריה

Check Also

פרק 274: ההיסטוריה של הקרקס (היסטוריה לילדים – עונה 2)

פעם הקרקס היה הבידור היָחיד לַהַמונים, בימים שֶלפני המצאת הקולנוע, הרדיו, הטלוויזיה, המחשב וְהטלפון. זה …

8 comments

  1. הופשטטר חדוה

    יובל תודה רבה, ממש מדהים!נהניתי מאד. ודרך אגב מגיע לי מזל טוב! יש לי נכדה חדשה.

  2. יפה! כתבה על הרב פינטו, במסווה קל. יצירתי

  3. לעניין שמו של פאלאצ'י: העניין יותר פשוט משנדמה. היה לו שם יהודי-עברי כשר: פלח.
    הבעיה היא שהאירופאים לא יכולים לבטא את האות "ח" ולכן גם אין אות בא"ב הלטיני שתבטא אותה ולכן כותבים אותה כ-CH, ןמשום כך בטאו את שמו של פלח כפלץ' או פלצ'י , או יתר הוואריאציות שהזכרת.
    ראוי שכאשר מזכירים את פלח בעברית נבטא את שמו המקורי!
    האם ראית את קברו בבית הקברןת "בית חיים" באודרקרק ליד אמשטרדם?

    • לא לגמרי נכון. בספרדית, שפה לטינית, יש שימוש נרחב בצליל "ח". זה הצליל של האות J .

  4. ממש מעניין ומרתק!!! יהודי ששומר תורה ומצוות ואף קרוי רב ויחד עם זאת שודד ים נשמע ממש מפתיע ומסקרן!!! והייתי רוצה לפגוש אותו.

    ממש תודה יובל 🙂

    מעניין אותי הכיצד נעשו כל ההפלגות המרובות של הרב, האם זה נעשה עם סירת משוטים/מפרשים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *