פודקאסט מיוחד לקיץ – לאונרדו לילדים.

בואו לשמוע סיפור על אחד האנשים המדהימים ביותר שחיו אי פעם על כדור הארץ. אולי שמעתם עליו, קראו לו… לאונרדו דה וינצ'י.

בחצי השעה שלפניכם (שניתן לשמוע אותה בהמשכים), תשמעו על ילדותו של לאונרדו, הציורים שצייר, פסל הסוס המרהיב, ההמצאות שהמציא והמתיחות המצחיקות שלו.

בסוף הסיפור אספר לכם איך גם אתם, יום אחד, תוכלו להפוך ללאונרדו בעזרת 8 עצות פשוטות.

תכנית ראשונה בסדרה של היסטוריה לילדים. תכניות נוספות במהלך 2016. קטעים בהיסטוריה לילדים.

האזנה נעימה!!!

מוזיקה

• Epic_Movie_Introduction – TeknoAxe
• Evening Fall – Harp – Kevin Macleod
• Comedic Juggernaut – Kevin Macleod
• Happy Alley – Kevin Macleod
• Morning_Pursuit – TeknoAxe
• Sinfonia 3 – Kevin Macleod
• Meditation Impromptu 03 – Kevin Macleod
• Hypnothis – Kevin Macleod
• 074_Life of Riley – Kevin Macleod
• Marys_Pond – Teknoaxe
• TeknoAxe – http://teknoaxe.com/
• Kevin Macleod – http://incompetech.com/music/royalty-free/

[su_spoiler title="תמליל הפרק"]

לאונרדו דה וינצ'י לילדים

שלום ילדים.  היום אתם עומדים לשמוע סיפור על אחד האנשים המדהימים ביותר שחיו אי פעם על כדור הארץ. אולי שמעתם עליו, קראו לו… לאונרדו דה וינצ'י.

בסוף הסיפור אספר לכם איך גם אתם, יום אחד, תוכלו להפוך ללאונרדו בעצמכם.

אז בואו ניכנס למכונת הזמן שלנו ו5…4…3…2…1… יוצאים לדרך!

הילד לאונרדו דה וינצ'י

לאונרדו נולד באיטליה לפני בערך 500 שנים כשעוד לא היו מכוניות, רכבות, חשמל ובטח לא טלוויזיה טלפון, אינטרנט או אייפד.  אתם יכולים לדמיין איך היו נראים החיים שלכם בלי כל הדברים האלה?

אנשים באותה תקופה עבדו קשה מאוד בכדי לגדל את המזון שלהם או שהייתה להם חנות ובה מכרו כל מיני דברים.  גם ילדים עבדו באותה תקופה ומגיל 6 בערך ילדים נהגו לעבוד יחד עם ההורים שלהם בחנות או בשדה ורק מאוחר יותר בערך בגיל 10 ללכת לבית ספר.

לאונרדו גדל בכפר בשם וינצ'י ובדיוק בגלל זה קוראים לו לאונרדו דה וינצ'י שזה באיטלקית לאונרדו מוינצ'י.  אם אתה גר בכפר סבא וקוראים לך נועם למשל אז השם שלך היה נועם דה כפר סבא.  עכשיו תנסו אתם עם השם והיישוב שלכם.  קצת מצחיק נכון?

אבא של לאונרדו היה עורך דין ושהה הרבה מאוד זמן בעיר הגדולה שהייתה קרובה לכפר, עיר איטלקית בשם פירנצה.  אמו של לאונרדו גידלה אותו וכשהגיע לאונרדו לגיל 5, הוא עבר לגור עם סבו ודוד.   יום אחד אבא של לאונרדו חזר לכפר וינצ'י ואחד התושבים בא לפגוש אותו.  באותם ימים כמעט לכל אחד היה בבית מגן וחרב והיו נוהגים לקשט אותם.  תושב הכפר ביקש מאביו של לאונרדו לקחת את מגן העץ שלו לפירנצה בכדי שמישהו יצייר עליו ציור יפה..

אבא של לאונרדו שידע שלאונרדו אוהב לצייר שאל אותו אם הוא רוצה לנסות לצייר על המגן. לאונרדו התלהב, חטף את המגן ורץ אתו החוצה לאסם. לאונרדו רצה לצייר משהו מיוחד על המגן שאבא שלו יראה ויהיה גאה בו. הוא השקיע הרבה זמן בתכנון של הציור שבשבילו אסף כל מיני חיות – חרדונים, לטאות, נחשים, חגבים ועטלפים.  ואז לאונרדו צייר מפלצת שהיו לה חלקי גוף של כל החיות האלה יחד. כשלאונרדו סיים את הציור הוא צבע אותו ועל המגן הופיעה מפלצת יורקת אש.  לאונרדו שם את הציור בחדר חשוך וסגר את הווילון כך שהחדר היה חשוך לגמרי.  לאונרדו רץ לקרוא לאבא שלו והכניס אותו לחדר החשוך. ואז בבת אחת לאונרדו הסיט את הווילון והאור שנכנס האיר את המגן והמפלצת המפחידה. אבא של לאונרדו פתאום ראה מול עיניו מפלצת יורקת אש, הוא צעק וברח החוצה מהחדר. לאונרדו התגלגל מצחוק ואבא שלו אחרי שנרגע מההתקף לב שלאונרדו עשה לו, הבין שלאונרדו מוכשר ושהוא צריך ללמוד ציור.

לאונרדו דה וינצ'י לומד ציור

בגיל 13 אבא שלו סידר לו משרה של מתלמד אצל צייר מפורסם בשם ורוקיו. בתקופה ההיא ילדים היו הולכים רק כמה שנים לבית ספר ואז היו הולכים ללמוד מקצוע כמו למשל צייר, טבח, צורף שעושה תכשיטים, ימאי שמפליג בים או חקלאי שעובד את האדמה. בכל הזמן הזה שהם היו עובדים ולומדים קראו להם מתלמדים.

לאונרדו שמח מאוד שאבא שלו סידר לו מקום אצל ורוקיו שהיו לו מספר רב של מתלמדים. המתלמדים עבדו בקומה התחתונה וישנו בקומה העליונה על מצע של קש. למרות שלורוקיו היו עוד תלמידים חוץ מלאונרדו, שחלקם כבר הפכו לציירים מוכשרים, לאונרדו הפך להיות התלמיד הכי חרוץ.

בהתחלה לאונרדו עשה את מה שהמתלמדים הצעירים עשו הוא טאטא ושטף את הרצפה, ניקה מברשות, עשה שליחויות וחיכה להזדמנות שלו. אט אט הוא החל להתקדם, הוא הרכיב מברשות שהיו מכינים משיער של חיות כמו סוס או גמל.  הוא גם הכין עפרונות פחם לציור, ערבב צבעים ואפילו התחיל לצייר.

כשורוקיו המורה של לאונרדו ראה אותו מצייר הוא נדהם, כי פתאום גילה שלאונרדו מוכשר בטרוף. ורוקיו לימד את לאונרדו איך להחזיק את המברשת בצורה נכונה, איך לצייר חלקי גוף, איך לצייר אור וצל בתמונה ואיך לעשות כל מיני דברים שאומנים היו חייבים לדעת בכדי שהציור יראה אמיתי ככל האפשר.

לאונרדו אהב מאוד חיות. בעיקר הוא לא אהב לראות ציפורים בכלוב. כשהוא היה מרוויח קצת כסף הוא היה הולך לחנות חיות, קונה ומשחרר את הציפורים שהיו בכלוב. בשהיה במוגר יותר הוא אפילו הפסיק לאכול חיות והך להיות צמחוני.

לאונרדו גם אהב להירגע בעזרת נגינה, הוא ניגן על נבל קטן שנקרא לירה, שהוא היה מחזיק על ברכיו ואנשים ששמעו אותו מנגן ממש נדהמו מנגינתו.

כמו לכל ילד, גם ללאונרדו היה חוש הומור והוא אפילו אהב לעשות מתיחות. כשהיו יותר מדי מבקרים בסטודיו של ורוקיו, והיה יותר מדי רעש, לאונרדו רצה להבריח את כל האורחים החוצה. אז מה הוא עשה? הוא לקח מעיים של פרה וניפח אותם בעזרת מפוח ידני. הריח שהיה יוצא מהמעיים היה כל כך מסריח שאנשים לא יכלו לנשום והיו בורחים החוצה מהסטודיו. לאונרדו היה מציץ מהחדר השני ומתפקע מצחוק.

—צחוק—

לאונרדו היה שונה משאר התלמידים של ורוקיו. הוא לא היה עושה בדיוק את מה שאמרו לו אלא מנסה לשפר ולהמציא דברים חדשים. למשל כשאמרו לו לערבב צבעים הוא היה מערבב אותם קצת אחרת, מוסיף חומר כזה או כזה ומנסה להמציא צבעים חדשים שמתייבשים יותר מהר או יותר לאט. הוא כל הזמן ניסה דברים חדשים ורשם בדיוק מה הוא מנסה לעשות, כך שהניסויים שלו היו ממש ניסויים של מדען. הוא תכנן כל ניסוי שלו ורשם אם הוא הצליח או לא.

יום אחד ורוקיו ביקש מלאונרדו לעזור לו לצייר ציור שבו נראים אנשים באזור נהר הירדן שבארץ ישראל, כפי שמסופר בסיפורי התנ"ך. לאונרדו צייר את הרקע של הציור וגם ילד מלאך עם תלתלים זהובים. לאונרדו צייר את הילד בצורה כל כך מוצלחת שהרבה אנשים התלהבו דווקא מהילד שלאונרדו צייר ולא מהילד של ורוקיו. כשורוקיו ראה כמה מוכשר היה לאונרדו הצעיר הוא פשוט הפסיק לצייר.

לאונרדו צייר עוד ציורים לכל מיני אנשים, אבל הוא לא הפסיק עם הניסויים שלו ולאט לאט הניסויים עניינו אותו יותר מלצייר. היו לו פתאום המון שאלות בראש ותזכרו שאז אנשים לא ידעו הרבה דברים כמו למשל שכדור הארץ עגול או למה הירח לפעמים נראה גדול ולפעמים נראה קטן. לאונרדו לא היה יכול לפתוח ויקיפדיה או לשאול את ההורים שלו כי לא היה מחשב וגם אנשים לא ידעו המון דברים. יותר מזה, חלק מהדברים שהם חשבו שהם יודעים, היו פשוט לא נכונים.

פתאום התחילו להתרוצץ בראשו של לאונרדו הצעיר המון שאלות – למה מים זורמים, למה הם מסתובבים כשהם יוצאים מהאמבטיה, איך ציפורים יודעות לעוף, מאיפה מגיעים מאובנים שמוצאים באדמה, למה השמיים כחולים ועוד ועוד שאלות.

לאונרדו התחיל לצייר ציורים רבים אבל באמצע הציור המחשבות והשאלות היו מטרידות אותו והוא היה פשוט מפסיק לצייר והולך לערוך כל מיני ניסויים. האנשים שחיכו שהוא יגמור את הציור ממש התעצבנו עליו אבל לאונרדו המשיך לעשות ניסויים, להמציא כל מיני מכשירים קטנים כמו למשל מכשיר שמודד כמה צעדים אתה הולך ביום אחד.

מעניין מה אתם הייתם עושים אם הייתם ממש מוכשרים בציור וכולם היו רוצים שתציירו בשבילם עוד ועוד אבל גם הייתם מאוד סקרנים והרבה מאוד דברים היו מעסיקים אתכם. אתם חושבים שהייתם כמו לאונרדו עוזבים דברים באמצע או שהייתם מנסים לשלב בין לצייר ולעשות ניסויים?  קרה לכם פעם שמשהו עניין אתכם כל כך שלא יכולתם להפסיק לעשות אותו?

לפעמים לאונרדו היה צריך לצייר כל מיני דברים כמו למשל ציור שבו רואים איכרים צוחקים. מה הוא עשה, הוא הזמין אליו איכרים ונתן להם לשתות הרבה יין. אז הוא היה מספר להם בדיחות והם היו מתגלגלים מצחוק ולאונרדו היה מתסכל עליהם ומצלם אותם בזיכרון שלו. תזכרו שלא היו אז מצלמות.  אחרי שהאיכרים היו הולכים הוא היה מצייר אותם מתוך הזיכרון שלו בדיוק מדהים.

לאונרדו מגיע למילנו

אבל לאונרדו לא הצליח לסיים את הציורים שלו. הוא לקח על עצמו עוד ציור ועוד ציור אבל תמיד באמצע היה עוזב ועורך ניסויים. יום אחד לאחר ששוב לא הצליח לסיים ציור שהתחיל על קיר של כנסייה, הוא הבין שהאנשים בעיר שלו, פירנצה, חושבים שהוא עצלן ושהוא חייב לעבור לעיר אחרת שבה אף אחד לא מכיר אותו.

זאת הייתה בעיה אבל גם הזדמנות.  לאונרדו הבין שבעיר אחרת הוא יוכל להגיד שהוא מדען ומהנדס שבונה מכונות ולעשות את כל הניסויים שלו ולעסוק במה שבאמת הוא אהב.  הוא כתב מכתב למלך של עיר אחרת באיטליה, מילנו, והמלך של מילנו אחרי שקרא את המכתב הזמין אותו לבוא ולהיות מדען ומהנדס אצלו. לאונרדו היה כל כך מאושר שהוא בטח זמזם לעצמו כל מיני שירים בדרך מפירנצה למילנו.

לאונרדו ממציא מערכת ביוב

כשלאונרדו הגיע למילנו הוא קיבל עבודה במנזר, לצייר ציור, אבל עדיין רצו במוחו מחשבות על ניסויים ומדע והוא לא סיים את הציור. למזלו המלך של מילנו מאוד העריך אותו. למלך של מילנו קראו ספורצָה אבל כולם כינו אותו בשם "מורו" שבאיטלקית זה "כהה" כי העור שלו היה מאוד שחום. המלך של מילנו נתן ללאונרדו משימות שלאונרדו ממש אהב. הוא עיצב תלבושות לשחקנים והעלה הצגות.  בשביל שההצגות יהיו מעניינות הוא בנה במה מסתובבת, הוא תכנן מערכת שיכולה לגרום לשחקנים להראות כאילו הם עפים באוויר והם עפו ממש מעל ראשי הצופים ההמומים. כל מי שראה את ההצגה הזאת לא הפסיק לדבר עליה, היא הייתה סוג של הצגה וקרקס גם יחד.

באמצע ההצגה הר שהיה על הבמה נחצה לשניים והפך להר געש שלבה זרמה מתוכו. את כל זה תכנן ובנה לאונרדו יחד עם העוזרים שלו. המלך שראה כמה הוא מוכשר נתן לו יד חופשית שזה אומר שהוא יכול היה להתעסק במה שהוא רצה.

לאונרדו שירטט עיר גדולה שנהר זורם בה באמצע. תארו לכם כמה כיף זה היה יכול להיות אם היה לכם נהר גדול שזרם בדיוק באמצע העיר. בתקופה ההיא לא היו כבישים מהירים או משאיות והדרך להוביל סחורות ומצרכים הייתה בעזרת סירות ואניות ככה שנהר היה מאוד חשוב, זה היה הכביש המהיר של פעם.

מה שאני עומד להגיד לכם עכשיו אולי קצת יגעיל אתכם, אבל באותם זמנים לא הייתה מערכת ביוב ואנשים עשו את הצרכים שלהם, את הקקי והפיפי בדלי שאותו היו שופכים לרחוב.  היה שם מלוכלך ובטח נורא מסריח. לאונרדו ידע שצריך לסלק את הצרכים של האנשים מהעיר או שהם יגרמו לזוהמה ולמחלות ולכן הנהר באמצע היה מאפשר לאנשים להיפטר מהצרכים שלהם ולהפוך את העיר לנקייה ובריאה יותר. מה שכן זה לא היה כל כך נעים למי שגר במורד הנהר והיה צריך להיזהר ממוקשים.

למרות שלאונרדו כבר היה מבוגר ולא הלך לבית ספר הוא כל הזמן המשיך ללמוד. הוא  קנה לעצמו ספרים חדשים והיה מסמן כל מילה שלא הבין. אז הוא היה פותח מילון וקורא מה זאת בדיוק המילה הזאת וככה הוא למד מילים חדשות. קורה לכם שגם אתם לפעמים נתקלים במילה שאתם לא מבינים? תנסו את שיטת לאונרדו, תעתיקו את המילה למחברת מיוחדת של מילים חדשות ותחפשו את הפירוש או שתשאלו מבוגר וככה אחרי זמן קצר פתאום תדעו המון מילים חדשות.

כתב הסתרים של לאונרדו

לאונרדו תמיד רשם לא רק מילים חדשות אלא גם רעיונות במחברות שלו, אבל הוא נורא פחד שמישהו יגנוב לו את המחברות או שיציץ במחברות ויגנוב משם רעיונות. אז מה הוא עשה? הוא לימד את עצמו לכתוב בכתב ראי, כתב שרק כאשר אתה שם את האותיות מול ראי אתה יכול לפענח מה כתוב שם.  נסו גם אתם לכתוב את השם הפרטי שלכם בכתב ראי, כתב הפוך ותראו כמה זה קשה.  לאונרדו לימד את עצמו לכתוב הפוך ורק ככה הוא היה כותב.

במחברות של לאונרדו, שנמצאו אחרי המון המון שנים, התגלה שהוא כתב כל מיני שאלות שעלו לו בראש כמו למשל  – כיצד נוצרים עננים, מה גורם לאדים לעלות למעלה, למה יש ערפל, מדוע אנחנו עושים אפצ'י, למה אנחנו מפהקים, למה אנחנו חולים, מה גורם לנו להיות רעבים ועוד ועוד שאלות. עד היום מצאו רק חצי מהמחברות של לאונרדו. איש אחד בשם קן קלארק כתב פעם שלאונרדו היה האדם הסקרן ביותר בהיסטוריה. הוא רצה לדעת הכול.

לאונרדו הפסל

כשהיה במילנו, לאונרדו רצה לעשות משהו שיגרום לאנשים תמיד לזכור כמה הוא מוכשר. הוא התחיל לתכנן סוס ענק שהיה אמור להיות עשוי מברונזה או ארד בעברית כמו המדליה למקום שלישי שזוכים בה באולימפיאדה. ארד הוא סוג של מתכת שעושים מערבוב של נחושת ובדיל.  הסוס של לאונרדו היה אמור להיות ענק, בגובה של בניין בן ארבע קומות.

לפני שלאונרדו התחיל בעבודה על הפסל הוא היה חייב להבין איך סוס רץ, איך הוא הולך ואיך הוא דוהר. כבר אמרנו שלאונרדו השקיע הרבה זמן בתכנון של כל דבר שעשה וגם כאן הוא ביקר המון באורוות המלכותיות, ישב ימים שלמים והתבונן בסוסים, רשם וצייר אותם על דפים וככה הוא למד כל דבר אפשרי על תנועת הסוס.

היה פעם נשיא בארצות הברית בשם אברהם לינקולן, שאמר שבכל משימה שאנחנו עושים התכנון הוא החלק הכי חשוב. הוא אמר שאם היו נותנים לו 8 שעות לחטוב עץ, במשך 6 השעות הראשונות הוא רק היה משחיז את הגרזן. תחשבו על דברים שאתם עושים, אתם משקיעים זמן בתכנון שלהם או שאתם ישר ניגשים לעשות אותם? זמן התכנון הוא זמן מאוד חשוב ותמיד כדאי להשקיע זמן בלתכנן את הדברים שאנחנו רוצים לעשות.

לפני שלאונרדו ניגש לבנות את סוס הארד, הוא בנה דגם שלם של הסוס מחימר.  המלך שראה את הפסל הענק ממש התרגש שיש לו פסל עצום שכזה והזמין את כל החברים שלו לארמון בכדי שיראו את הפסל. המלך ממש התרגש מהיצירה של לאונרדו.

לאונרדו התחיל לתכנן את הסוס מארד, הוא אסף עוד ועוד ארד ושם אותו במחסנים כי הוא היה צריך המון ארד בשביל הסוס שלו. הוא גם תכנן תנורים מיוחדים ומנופים גדולים מעץ, אבל קצת לפני שהוא היה מוכן להתחיל עם סוס הארד, המלך של מילנו יצא למלחמה ולקח ללאונרדו את כל הארד בשביל לבנות ממנו תותחים. המלך התנצל ואמר כי לא הייתה לו ברירה, אבל לאונרדו היה עצוב מאוד כי ידע שכנראה לא יוכל לבנות את הסוס לעולם.

לפני כמה שנים אנשים שממש רצו לראות את סוס הארד של לאונרדו בנו מודל אמיתי של הסוס וכיום יש שני העתקים שלו, האחד במילנו ואחד בארצות הברית.  אם תחפשו בגוגל תמונות את "הסוס של לאונרדו" תראו בעצמכם כמה הוא מרשים.

הניסויים של לאונרדו

בכל אותו זמן לאונרדו המשיך לערוך ניסויים בכדי לבדוק דברים, כמו למשל הניסוי שלו עם הזבוב והדבש. אנשים שדיברו על זבובים אמרו שהצליל של הבזזז שהם עושים מגיע מהפה שלהם. לאונרדו חשב שהצליל מגיע מהכנפיים והוא החליט לבדוק את זה. הוא תפס כמה זבובים ומרח שכבה ממש ממש דקה של דבש על הכנפיים שלהם. הזבובים עדיין הצליחו לעוף אבל הרעש שהם עשו, השתנה. זה היה יותר כמו בזזז (עמוק) לאונרדו תפס עוד זבובים ומרח יותר דבש על הכנפיים שלהם. גם הזבובים האלה עפו והקול שלהם שוב השתנה והיה עמוק יותר משהו כמו בזזזזז (עמוק).  הניסוי הזה הוכיח שהרעש שעושים הזבובים מגיע מהכנפיים ולא מהפה של הזבוב מפני שאם משנים את משקל הכנפיים,  גם הקול שמייצר הזבוב משתנה.  לאונרדו מאוד אהב חיות ויכול מאוד להיות שהוא ניקה את הדבש מהכנפיים של הזבובים אחרי שהוא סיים את הניסוי.

ציור הסעודה האחרונה

לאונרדו לא רק עשה ניסויים אלה גם המשיך לצייר ובאחד המנזרים שהיו קרובים לארמון של המלך הוא צייר ציור שנקרא הסעודה האחרונה. הציור הזה הראה איש שחי פעם בארץ ישראל ושמו היה ישו כשהוא יושב לשולחן ארוך יחד עם התלמידים שלו. לאונרדו צייר את כולם יושבים בשולחן הארוך ולכל אחד מתלמידיו הייתה הבעה שונה על הפנים.  נסו לעשות את ההבעות האלה בעצמכם – אחד היה מופתע, השני היה כועס, השלישי היה עצוב, הרביעי היה חשדן וככה לאחר הרבה מאוד זמן, קרוב לשלוש שנים, סיים לאונרדו את הציור.

כל מי שראה את הציור הזה נדהם כי הוא נראה ממש אמיתי.  הנזירים בכנסייה הרגישו שהם יושבים ממש באותו חדר עם ישו והתלמידים שלו. עד היום הציור הסעודה האחרונה הוא אחד הציורים הכי מפורסמים בעולם.

סביב ישו דרך אגב התפתחה דת שנקראת הדת הנוצרית. נוצרים הם אנשים כמוני וכמוכם שמאמינים באותו אלוהים כמונו אבל יש להם מנהגים אחרים והם חושבים שישו היה המשיח, דבר שיהודים לא מסכימים איתו.

כשלאונרדו סיים את הציור נתגלו כל מיני בעיות, הקיר החיצוני של המנסר נרטב והרטיבות חדרה פנימה לקיר שעליו היה הציור של לאונרדו.  הטיח שעל הקיר התחיל להתקלף והציור כמעט התקלף לגמרי מהקיר.  מאז ועד היום כל הזמן עובדים על ניסיונות לשמר את הציור וחלקים שלו אפילו נצבעו מחדש. הציור עדיין נמצא באותו מנזר באיטליה.

אחרי המון שנים שלאונרדו היה מאושר במילנו, מלך אחר, המלך של צרפת, כבש אותה ולאונרדו שלא רצה להיות באמצע הקרבות של מילנו וצרפת לקח את כל הדברים שלו וחזר לפירנצה בה הוא התחיל לצייר ואותה הוא עזב או נטש. הוא לא היה בטוח איך יקבלו אותו שם.

לאונרדו הממציא

כשחזר לאונרדו לפירנצה התברר לו שהרבה אנשים שמעו עליו דברים ממש טובים. הוא התקבל בברכה וישר קיבל עבודה לצייר ציור גדול על קיר. הוא התחיל את הציור אבל שוב לא הייתה לו סבלנות והוא עזב את הציור באמצע.  יותר עניין אותו לבנות כל מיני מכונות שחשב עליהן.

לאונרדו נורא רצה לעוף בשמיים ותכנן כל מיני מכונות שרצה שיעזרו לו לעוף. למשל הוא בנה מכונה שנראתה כמו אופניים עם כנפיים של עטלף. איש שהיה יושב בתוך המכונה היה מושך בחוטים שהיו מעלים ומורידים את הכנפיים וכך היה יכול לנסות לעוף. לפחות זה מה שחשב לאונרדו. המכונות שלו מעולם לא עפו.

לאונרדו בנה גם שעון מעורר גדול. השעון היה עשוי ממכלי מים שהיו מעבירים מים למיכל שהיה קשור למיטה של שלאונרדו. ברגע שהמיכל היה מתמלא, הוא היה מושך את המיטה של לאונרדו ומעיר את לאונרדו.

במהלך חייו לאונרדו תכנן המון דברים שהוא לא הספיק לבנות כמו למשל:

מצנח, מנופים, נעליים שיכלו ללכת על מים, חליפת צלילה, סוג של כיסא עם בורג מעליו שדומה להליקופטר של ימינו ואפילו אוטו שאפשר היה להסיע בעזרת ידיות שהזיזו את הגלגלים שלו והוא נסע בכוחות עצמו בלי סוסים שמושכים אותו.  מאוחר יותר צייר לאונרדו גם כיסוי לרכב ואפילו תותח וזה היה למעשה סוג של טנק מלפני 500 שנים.

לאונרדו כן הספיק לבנות כל מיני דברים כמו למשל – רובוט.  לאונרדו לקח שריון של אביר ובנה בתוכו מערכת שלמה של חבלים, גלגלי שיניים וקפיצים. החוטים יצאו מהגב של הרובוט,  ואדם שהיה ממוקם הרחק מהרובוט יכול לשלוט בתנועות שלו. הרובוט היה יכול לפתוח ולסגור את הפה שלו, לעמוד, לשבת לנופף בידיים ולהזיז את הראש.  לאנשים של התקופה זה היה פלא מדהים, אביר רובוט שזז בכוחות עצמו.

לא מזמן מצאו את השרטוטים של הרובוט של לאונרדו ומתכנן רובוטים בנה את הרובוט של לאונרדו. הוא היה המום שהרובוט עבד בצורה מעולה ולא היה בו חלק אחד שלא היה בו צורך. התכנון של לאונרדו היה מושלם.  רובוט או שבונים באהבה או שלא בונים בכלל.

לאונרדו מצייר את גוף האדם

עוד דבר שנורא סקרן את לאונרדו היה גוף האדם.  לאונרדו היה מתגנב לבית חולים ושם למד ובחן גופות וצייר חלקי גוף כפי שהם נראים מבפנים. בתקופה ההיא לא היו חומרים משמרים והריח של הגופות היה ריח מאוד מאוד מסריח. לאונרדו סתם את האף וישב לאור נר בלילות שמסביבו גופות וצייר את חלקי הגוף כמו ידיים, רגליים, עצמות, רחם ובו תינוק ועוד איברים בצורה מדהימה.  לאונרדו כתב כי "למרות שהאדם ממציא מכונות והמצאות הוא לעולם לא ימציא מכונה יותר יפה" מגוף האדם.

החיוך של המונה ליזה

באותם שנים כשהיה בפירנצה צייר לאונרדו אישה, שהייתה אישתו של סוחר עשיר ושמה היה מונה ליזה. ראיתם פעם את הציור המונה ליזה?  בואו נגיד את האמת זה לא ציור כזה מיוחד. אבל אז בזמנו, אף אחד לא צייר ציור כזה מדהים שבו מישהי או מישהו נראים אמיתיים כל כך. כשלאונרדו צייר את הציור אנשים לא הבינו איך הוא הצליח לצייר כזה ציור ולאט לאט הציור הפך למפורסם בכל העולם.

אחד הדברים המיוחדים בָּציור הוא החיוך של המונה ליזה. אז לא היו מצלמות ותמונות ואנשים היו צריכים לשבת במשך שעות ארוכות בכדי שיציירו אותם. זה היה כל כך משעמם שהיה להם מבט על הפנים שאמר "כמה זמן אני עוד צריך לשבת כאן, יש לי פיפי, אני עייף, אני רוצה לקום". אז מה עשה לאונרדו?   הוא הביא נגנים וזמרים, ואפילו ליצנים בכדי שיצחיקו את המונה ליזה וככה הוא צייר את החיוך שלה.

חפשו את המונה ליזה באינטרנט ותראו שגם אם אתם זזים מצד לצד, העיניים שלה כל הזמן מסתכלות עליכם.

מנהיגי העיר של פירנצה רצו שלאונרדו יצייר להם ציור מיוחד בבניין העיריה ואפילו קראו לעוד צייר ופסל מפורסם בשם מיכאלאנג'לו שיצייר על הקיר השני. שני הציירים עבדו וציירו אחד מול השני והפכו ממש ליריבים.  אבל עד מהרה מיכאלאנג'לו הוזמן על ידי האפיפיור, שהוא המנהיג של הנוצרים הקתולים, ולאונרדו רצה לנסוע שוב למילנו, ככה שמשני הציורים שהיו אמוריםן להיות מדהימים, לא נשאר כלום, ובמהלך השנים הן נגנבו, נעלמו או נמחקו.

לאונרדו חוזר למילנו

אחרי כמה שנים בפירנצה, לאונרדו חזר למילנו. הוא כבר לא היה איש צעיר אבל הוא עדיין היה מאוד עסוק.  הוא תכנן גן מיוחד שהיה בו כלי נגינה שהופעלו על ידי הרוח. מתזים שהוחבאו בין הצמחים, היו משפריצים על המבקרים. איזה כיף זה בטח היה להיות בגן כזה, אבל לאונרדו אף פעם לא הספיק לבנות אותו.

האריה של לאונרדו

לאונרדו המשיך להתגורר במילנו עוד שנים רבות עד ששוב פרצה מלחמה בעיר ולאונרדו עזב ונסע לחצר האפיפיור שנמצאת ברומא שבאיטליה. האפיפיור, העסיק את לאונרדו אבל התרגז שלקח לו המון זמן להתחיל ולסיים כל דבר. לאונרדו תמיד היה עסוק בחישובים, בניסויים ובכל מיני מחשבות, רק לא בציור.

כבר אמרנו שללאונרדו היה חוש הומור.  כשהיה בחצר האפיפיור הוא לכד לטאה גדולה, הדביק לה כנפיים, זקן וקרניים וצבע אותה בצבע כסף.  מדי פעם היה שולף את הלטאה ואנשים שראו לטאה גדולה ומפחידה עם קרניים נבהלו וברחו. לאונרדו כמובן היה מתגלגל מצחוק…

אחרי כמה שנים אצל האפיפיור לאונרדו הוזמן לחצר מלך צרפת, הזמנה שהוא קיבל ברצון. הוא כבר היה איש מבוגר לאותה תקופה, כמעט בן 70, ומלך צרפת העריץ אותו.  הם היו נפגשים ומדברים על הרבה מאוד דברים ומלך צרפת אמר כי עוד לא נולד אדם שידע כל כך הרבה כמו לאונרדו. המלך העניק ללאונרדו את התואר צייר ראשי, מהנדס וארכיטקט של מלך צרפת.

הדבר האחרון שלאונרדו בנה בחייו היה מרהיב.  לתהלוכה של מלך צרפת הוא בנה אריה גדול ומפחיד שנראה כאילו הוא עומד להסתער על הצופים, אבל ברגע שהיכו את האריה במקל, גופו נפתח ומתוכו נפלו פרחים רבים. לאונרדו ידע לעשות שימוש גם באומנות וגם בהנדסה – יחד.

בשנת  1519 בגיל 67 הלך לאונרדו לעולמו. כשמלך צרפת קיבל את הבשורה, הוא בכה מצער.

כמה שיעורים לחיים מלאונרדו

אדם מפורסם בשם זיגמונד פרויד אמר על לאונרדו ש.. "הוא היה אדם שהתעורר מוקדם מדי בחשיכה, בזמן שכל האחרים עדיין היו שרויים עמוק בשנתם."  זוהי כמובן מטפורה, או הסבר, שאומר שלאונרדו הצליח לראות ולהבין הרבה דברים שאנשים אחרים הבינו רק מאות שנים מאוחר יותר.

סיפור חייו של לאונרדו מרתק אבל מה אנחנו יכולים ללמוד ממנו?  אז הנה כמה שיעורים לחיים שאתם יכולים לקחת מלאונרדו ויום אחד אפילו להפוך ללאונרדו דה וינצ'י בעצמכם:

1 – תחקרו ותגלו בעצמכם – אם מישהו אמר לכם משהו שלא נשמע לכם מדויק או נכון, תבדקו בעצמכם או תשאלו אדם מבוגר שאתם סומכים עליו או שתחפשו בספר או שתמצאו באינטרנט או אפילו בניסוי משלכם.

2 – אל תפחדו לעשות טעויות.  רוב האנשים המצליחים בחיים, עשו המון טעויות לפני שהם הצליחו, גם לאונרדו.  שחקן כדורסל שקוראים לו מייקל ג'ורדן אמר פעם שהוא החטיא 9000 זריקות בחיים שלו ושהוא נכשל שוב ושוב ושוב ודווקא בגלל זה הוא הצליח. כי הוא ניסה.  אל תפחדו מטעויות.

3 – היו יצירתיים. חשבו למשל על ספר, כיפה אדומה ונסו לספר את הסיפור כשהזאב לא רעב או שבמקום זאב יש חיה אחרת אולי אפילו דב קואלה חמוד כזה…  אם יש לכם כל מיני רעיונות אל תתנו לאף אחד להגיד לכם שהם לא טובים. גם ללאונרדו אמרו את זה כל הזמן והוא לא ויתר.  תאמינו בעצמכם וברעיונות המיוחדים שלכם, תכתבו, תציירו, תמציאו תנועות ברייקדנס חדשות, סדרו את החדר שלכם אחרת, תמציאו משחק חדש ונסו לעשות דברים שאתם עושים כל יום קצת אחרת.

4 – תארגנו לעצמכם מחברת רעיונות, מחברת שבה תכתבו או תציירו את כל הרעיונות שלכם. אחרי זמן מה כשתקראו אותה, אולי חלק מהרעיונות יתחברו לרעיון חדש ומקסים.  מחברת רעיונות.

5 – תמיד תהיו סקרניים וצמאים לידע חדש – מפעם לפעם קראו או צפו בסרטונים על תחומים שאתם אולי לא מכירים, כמו הטסת רחפנים, גלישת גלים, ריקוד היפ הופ, אולי פתאום תגלו שמשהו חדש מעניין אתכם.

6 –   לפעמים אנחנו לא שמים לב לפרטים קטנים ומעניינים שנמצאים סביבנו. צאו לטיול מסביב לשכונה שלכם ונסו להבחין במשהו חדש שלא הבחנתם בו עד היום.

7 – את השיעור השביעי אני משאיר לכם לעשות יחד עם מבוגר והוא נקרא מפת חשיבה. מפת חשיבה היא כלי שעוזר לכם לחשוב על דברים חדשים ולארגן את הרעיונות שלכם. הוראות איך לצייר מפה שכזאת תמצאו בדף של הפרק באתר historia.co.il.

את העצה האחרונה אני רוצה לתת לכם בעזרת שיר שכתב של סילברסטין, סופר ומשורר יהודי אמריקאי שכתב ספר שאולי אתם מכירים העץ הנדיב. אז לשל יש שיר קצר שנקרא הקול, כמו הקול בראש והוא הולך ככה:

יש לך קול פנימי

שלוחש לך כל היום

"אני יודע שזה הדבר הנכון בשבילי

אני יודע שזה הדבר הלא נכון."

אף מורה, הורה, מרצה או חבר

או איש חכם – אינו יכול לקבל החלטה

מה נכון בשבילך – רק תקשיב

לקול הפנימי – זה אתה

אז תקשיבו לקול הפנימי שלכם ותעשו דברים שכיף לכם לעשות, תלמדו דברים שמסקרנים אתכם ותהיו יצירתיים.

אני מקווה שלמדתם קצת על לאונרדו דה וינצ'י ועל העובדה שהיום אנחנו ברי מזל שאנחנו יכולים ללמוד, לחקור ולגלות מה באמת מעניין אותנו.

אם יש לכם שאלות או הערות, כתבו אלי. אני מבטיח לענות על כל מייל שתשלחו לכתובת – yuval@historia.co.il

אז תודה שהאזנתם ולהתראות!

אני יובל מלחי

קטעים בהיסטוריה לילדים

[/su_spoiler]

Podcast: Play in new window | Download (31.4MB)

Subscribe: Google Podcasts | Pandora | iHeartRadio | TuneIn | Deezer | RSS | More