פרק 139: הסקרן הגדול בהיסטוריה – לאונרדו דה וינצ'י – חלק 5 – המכונות של לאונרדו ושירת הברבור (פודקאסט היסטוריה)

לאונרדו דה וינצ'י שב למילאנו, פירנצה דורשת שישוב לסיים את "קרב אנגיארי", המכונות של לאונרדו, הרובוט, ללכת עלleonardo-da-vinci.jpg!Portrait
המים ולעוף באוויר והרגלי השינה המיוחדים של לאונרדו דה וינצ'י. על המעבר לחצר האפּיפיור, מדוע האפּיפיור רתח מזעם על לאונרדו, הזונות של הוותיקן, המכתב ממלך צרפת, האריה, ושירת הברבור.

מוזיקה

המוזיקה ברישיון –  Common Creative 4.0

  • TeknoAXE  – The_Sprites_Playground
  • TeknoAXE  – Climbing_a_Square_Tree
  • TeknoAXE – Drifting_Away_from_the_World
  • TeknoAXE  – Electronic_Ultimatum_1
  • TeknoAXE  – Emergence
  • Kevin Macleod – When The Wind Blows
  • Kevin Macleod – Comic Hero
  • TeknoAXE  – Playing_in_the_Rain
  • Kevin Macleod – Windswept
  • Kevin Macleod – Minstrel Guild
  • Kevin Macleod – Porch Swing Days – slower
  • TeknoAXE – Behold_a_Square_House
  • TeknoAXE – Reception
  • Kevin Macleod – Life of Riley
  • דניאל אסייג "שעה עולמית" – צחוק מעבודה

08_Lock_System

הפעילו תא שייט ועזרו לספינה לעבור מנהר לנהר

תמליל הפרק

הסקרן הגדול בהיסטוריה – לאונרדו דה וינצ'י – חלק חמישי ואחרון – המכונות של לאונרדו ושירת הברבור

מושל מילנו החדש היה נציגה של הממלכה הצרפתית והוא התרשם מהעבודות של לאונרדו דה וינצ'י. באמצע שנת 1506 הוא שלח מכתב ללאונרדו שהתגורר בפירנצה והזמין אותו לבוא ולעבוד למענו במשך מספר חודשים. כשלאונרדו קיבל את המכתב הוא נכנס לרשימת עשרת האנשים המאושרים בפירנצה. הוא ארז בשמחה וכבר היה מוכן לעזוב כאשר מועצת העיר של פירנצה עצרה בעדו מלעזוב. הם ידעו כי לאונרדו עוזב דברים באמצע, ופחדו כי קרב אנגיארי, הציור המדהים שעמד בבניין מועצת העיר בפירנצה, חצי סקיצה וחצי מצויר, לא יושלם לעולם.

פרנסי העיר דאגו כי במקום היצירות שהיו אמורות לפאר את בניין המועצה הם יישארו עם שני ציורים לא גמורים האחד של דה וינצ'י והאחד של מיכאלאנג'לו שעזב גם הוא לאחר שנקרא על ידי האפיפיור. מועצת העיר רצתה למנוע מדה וינצ'י לעזוב ולבסוף קיבלה החלטה. דה וינצ'י יורשה לעזוב למספר חודשים בלבד, ובנוסף, דה וינצ'י יפקיד סכום כסף מכובד, ויקבלו בחזרה, רק כאשר יסיים את הציור.

חזרה במילנו

בִּשְׁנַת 1506 עָזַב לאונרדו אֶת פירנצה, אֵלֶיהָ הָיָה מְחֻיָּב לְשׁוּב תּוֹךְ מְסַפֵּר חֳדָשִׁים בִּכְדִי לְסַיֵּם אֶת קְרָב אנגיארי. הוּא נִשְׁאָב לפרוייקטים רָבִים במילנו וּקְצָת לִפְנֵי שֶׁהָיָה אָמוּר לָשׁוּב, פטרונו כַּתָּב לַאֲנָשַׁי פירנצה וּבִקֵּשׁ הַאֲרָכָה נוֹסֶפֶת. לְאַחֵר שֶׁהַהַאֲרָכָה הַזֹּו הִסְתַּיְּמָה בִּקֵּשׁ מוֹשֵׁל מִלֵּאנוּ שארל דהאמבוה, הַאֲרָכָה נוֹסֶפֶת, אַךְ אַנְשֵׁי פירנצה דָּחוּ אֶת הַבַּקָּשָׁה וְדָרְשׁוּ מלאונרדו לָשׁוּב וּלְסַיֵּם אֶת הַצִּיּוּר שֶׁל קְרָב אנגיארי.

שארל דהאמבוה פטרונו של לאונרדו, ידע שמלך צרפת עתיד היה לעבור באזור מילנו ושלח לו ציור של לאונרדו של הבתולה מריה שלאונרדו (למרבה ההפתעה) סיים. המלך התרשם מאוד מהציור ואולי אף ראה אחד מציוריו האחרים של לאונרדו, ושלח בקשה לאנשי פירנצה שברצונו לשכור את שרותיו של הצייר לאונרדו שנמצא במילנו. לְמַעֲשֶׂה הוּא שָׁלַח שְׁתֵּי בַּקָּשׁוֹת, אַחַת נְעִימָה וְאַחַת תַּקִּיפָה יוֹתֵר.

אנשי פירנצה היו יכולים להגיד לא לנציג של המלך אבל לא למלך עצמו. הם חשו בגידה מסוימת, כי איש עירם מעדיף לשרת את הצרפתים מאשר לסיים לצייר ציור הירואי של קרב פלורנטיני.

במילנו קיבל לאונרדו לידיו בחזרה את הכרם ואת ביתו הישן ופעם נוספת מצא שלווה בחייו. הוא לקח לעצמו עוזר נוסף מלבד סאלאי, פרנצ'סקו מלצי, בן למשפחת אצילים לא עשירה במיוחד. מלצי הָיָה אָדָם משכיל וְצַיָּר מֻכְשָׁר וּבִמְהֵרָה הָפַךְ לֶחָבֵר קָרוֹב וְאִישׁ סודו שֶׁל לאונרדו. בְּעוֹד סאלאי הָיָה סוּג שֶׁל פִּרְחָח חָבִיב, מלצי הָיָה אִישׁ שִׂיחָה שֶׁהֵבִין לְלִבּוֹ שֶׁל לאונרדו וְהָפַךְ למזכירו האישי. בְּצַוָּאָתוֹ הוֹרִישׁ לאונרדו אֶת כַּתָּבָיו וִיצִירוֹתָיו למלצי שֶׁשָּׁמַר עֲלֵיהֶם וּפִרְסֵם אוֹתָם. מלצי גם זכה לשכר שנתי גבוה פי ארבע מזה של סאלאי. וסארי, הביוגרף הראשון של לאונרדו, פגש את מלצי בשנת 1566 והתרשם ממנו עמוקות.

בסיבוב השני של לאונרדו במילנו הוא עבד כמהנדס, ממציא, ארכיטקט ומנהל האומניות של העיר. הוא תכנן תכנונים מדהימים שנשארו על הנייר – כמו למשל גן פורח עם שבילי מים ומתזים מפתיעים, שמשפריצים מים על המבקרים. בגן היו תחנות רוח קטנות שהפעילו כלים מוזיקליים וכל משב רוח היה מעלה צליל מיוחד.

בכל אופן לאונרדו שוב התאושש וזכה לשלווה עתה שמלך צרפת הפך לפטרונו או הלקוח והמפרנס שלו.

בֵּינְתַיִם בפירנצה, הַצִּיּוּרִים שֶׁל לאונרדו וְשֶׁל מיכאלנגלו נִשְׁאֲרוּ לַעֲמֹד לֹא גְּמוּרִים בַּבִנְיָן הָעִירִיָּה. הֵם לְמַעֲשֶׂה מֵעוֹלָם לֹא יסוימו. ציורו של מיכאלנג'לו שהיה בשלב השרטוט הושחט שנים מאוחר יותר בידי אומן קנאי ויתכן גם שאנשים בזזו חלקים ממנו, ואילו ציורו של דה וינצ'י שנשמר על ידי כלוב מעץ, נעלם עם השנים ורק שרטוטים שלו וניסיונות של אמנים אחרים לחקות אותו שרדו. לאחרונה טענו מדענים כי בעזרת סריקות של קירות בבניין המועצה הם הצליחו לאתר את הציור אך שום דבר מזה לא יצא אל הפועל.

קרבות אנגיארי וקשינה אינם שונים מדי מפרויקטים שאפתניים גם כיום שמסתכמים בתכנית נהדרת, מדהימה עם תוצאות מרהיבות על הנייר. הבעייה היא שהזמן שלוקח לבצע את התכניות הללו מתארך ומסתבך ואז פשוט אי אפשר לבצע את הפרויקט. ככה זה שמתחילים פרויקטים שאפתניים מדי, כשלונם נקבע מראש. עדיף להתחיל בקטן ולסיים חלק אחר חלק, מה שנקרא בעגה המקצועית אבני דרך. באנגלית המונח stepping stone מתאר אבן אשר בולטת מעל מים או בוץ בכדי שאפשר יהיה לעבור בעזרתה פלג מים או אזור בוצי.

בשנת 1507 נאלץ לאונרדו לחזור לפירנצה בכדי לסיים ויכוח עם אחיו (רבים) למֶחֶצָה על הירושה שהשאיר אביו. בזמן ביקורו לאונרדו היה זקוק לקצת שקט ושלווה והוא עלה אל ההרים באזור בכדי להסתכל על מאובנים. הוא הבחין כי מאובנים נמצאים לא רק על ההר עצמו אלא חלקם קבורים ממש בתוך ההר, והם מתגלים על ידי זרמי מים שחוצבים בסלע ובהר. הוא גם הבחין כי יש שכבות שונות של מאובנים בשכבות שונות של האדמה, כך שמאובנים נוצרו כפי הנראה בתקופות שונות. לאונרדו הניח כי לא יתכן שהמאובנים הגיעו אל ההר כפי שהיה מקובל לחשוב אז, במבול של נח, אלא משהו אחר הביא אותם לשם. הוא גם הניח כי מכיוון שמצא צדפים על גבהות והרים, יתכן והים כן שכן כאן בעבר, הצדפים נקברו, הים נסוג וההר נוצר לאיטו. מבחינה מדעית, המבול של נח שנכתב כי התרחש במשך 40 יום, לא הסתדר ללאונרדו עם הממצאים שגילה.

מחשבותיו של לאונרדו היו מסוכנות. הכנסיה עדיין שלטה בתחומי ידע רבים ואם לאונרדו היה מעז אפילו להציע כי המבול לא באמת התרחש, חייו היו יכולים להיות בסכנה. יותר ממאה שנים מאוחר יותר גלילאו גליליי שנולד וגדל תחת שלטונה של דוכסות פירנצה, יועמד למשפט מפני שהעז להציע כי השמש נמצאת במרכז היקום ושאר הכוכבים סובבים סביבה, דבר שנגד את האמונה הנוצרית כי כדור הארץ הוא מרכז היקום. גלילאו נאלץ לחזור בו מדבריו והושם במעצר בית עד יום מותו. הגילויים של לאונרדו על מאובנים, היקום והיווצרותם של החיים, נותרו קבורים עמוק בתוך מחברותיו. ואולי טוב שכך.

ההמצאות הגדולות של לאונרדו דה וינצ'י

ככל שלאונרדו התקדם במחקריו הרבים, הוא החל להיות מוקסם מהדרך בה דברים עובדים או יכולים לעבוד. הוא שרטט המצאות רבות במחברותיו. חלק קטן מהן הוא בנה וחלק נשארו כשרטוטים בלבד.

הוא בנה למשל זכוכית מגדלת שאפשרה לו להסתכל על כוכבים. לאחר שצפה בכוכבים, בירח ובשמש הוא הסיק כי הירח אינו מאיר בעצמו אלא הוא משקף את אורה של השמש.

כָּל זֶה בַּזְּמַן שֶׁאֲנָשִׁים משכילים בָּנַי דּוּרוּ הִנִּיחוּ כִּי הַיָּרֵחַ עָשׂוּי מִזְּכוּכִית אוֹ מִמַּיִם. לאונרדו עַל יְדֵי כָּךְ שֶׁהֵבִין כֵּיצַד אוֹר וְצֵל עוֹבְדִים, הִפְרִיךְ טְעָנוֹת רָבוֹת אֲבָל גַּם טָעָה בְּעַצְמוֹ כַּאֲשֶׁר הִנִּיחַ כִּי הַכְּתָמִים עַל הַיָּרֵחַ נוֹצְרִו מֵעֲנָנִים שֶׁאֵינָם מְאַפְשְׁרִים לַיָּרֵחַ לְהַחְזִיר אוֹר. הַיּוֹם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כִּי הָאֲזוֹרִים הַכֵּהִים הֵם לְמַעֲשֶׂה אָדַמְתָּ לָבָה כֵּהָה שֶׁעָלְתָה לִפְנֵי הַשֶּׁטַח כַּנִּרְאֶה מִפְּגִיעָה שֶׁל מטאוריטים. מִכִּוּוּן שֶׁמִּשְׁטָח הַלָּבָה הוּא חָלַק יַחֲסִית, הוּא מַחְזִיר אוֹר רַק לְכִוּוּן מְסֻיָּם וְלָכֵן לָנוּ הָאֵזוֹר הַזֶּה נִרְאֶה כֵּהֶה יוֹתֵר. לֵךְ תַּסְבִּיר אֶת זֶה לַמִּישֶׁהוּ לִפְנֵי 500 שָׁנָה. עַל שְׁמוֹ שֶׁל דה וינצי, דֶּרֶךְ אַגַּב, נִקְרָא מַכְתֵּשׁ במזרחו שֶׁל הַיָּרֵחַ.

בין אלפי דפיו של לאונרדו ניתן למצוא גם מפת חשיבה, מין שרטוט של רעיונות בצורה מסוימת בכדי לזכור רעיונות מסוימים ולפתח רעיונות חדשים. סוג של מיפוי של המחשבות שלנו. באנגלית הנושא נקרא mind mapping והוא עוסק ברעיונות ומחשבות ולא במיפוי פיזי של המוח. אם אנחנו נמצאים בסיעור מוחות למשל, אפשר למפות את הרעיונות, לחלקם לקטגוריות וככה לראות ממש מול העיניים מה יש לנו, מה חסר לנו, מה כדאי להוסיף וכו'.

כנסו ל – bubbl.us ותנסו בעצמכם.

נדודי שינה במילנו

לאונרדו תַּכְנֵן גַּם מַצְנֵחַ רְחִיפָה שֶׁתֵּיאֵר כְּאֹהֶל מְשֻׁלָּשׁ בְּרֹחַב שִׁשָּׁה וַחֲצִי מֶטְרִים בְּעֶזְרָתוֹ יוּכַל אָדָם לִצְנֹחַ מִכָּל מָקוֹם. 500 שָׁנִים מְאֻחָר יוֹתֵר אדריאן ניקולס הַבְּרִיטִי בָּנָה אֶת מַצְנֵחוֹ שֶׁל דה וינצי עַל פִּי שִׂרְטוּטָיו. רַבִּים טָעֲנוּ כִּי הוּא לֹא יַעֲבֹד אַךְ הַמַּצְנֵחַ עָבַד וניקולס סִפֵּר כִּי הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא מְרַחֵף עִם מִפְרָשׁ שֶׁל סְפִינָה יְשֵׁנָה בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רָב. תֵּאוּרוֹ שֶׁל לאונרדו לֹא הִתְגַּלָּה עַד הַמֵּאָה ה- הַמֵּאָה הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְאַחֵר שֶׁמַּצְנֵחִים כְּבָר תֻּכְנַנּוּ ונוסו הֵחֵל מֵהַמֵּאָה השש עשרה.

בתקופת הרנסנס שעונים החלו להיות פופולרים. לאונרדו בנה שעון גדול עם קפיץ מיוחד ואף צייר את כל החלקים של השעון בדיוק רב. השעון הכיל מיכלי מים שהלכו והתמלאו וכשהמים מילאו את אחד המיכלים הם עברו למיכל אחר שהיה מחובר למיטתו של לאונרדו. המיכל הכבד גרם למיטתו של לאונרדו להתרומם והיה מעיר אותו. היה זה התאור הראשון של שעון מעורר בזמנו.

לגבי הצורה בה לאונרדו ישן, יש לא מעט ויכוחים. חלק מהמחקרים מראים כי לאונרדו נהג לישון בצורה מיוחדת וכך גם תוכנן שעונו, שינה של 30 דקות כל שלוש וחצי שעות. במקומות אחרים נכתב כי ישן רק רבע שעה בכל פעם מה שאומר שעה וחצי ביום וזה כבר נשמע חשוד. אינני בטוח אם הוא ישן כך כל הזמן או בתקופות שונות בחייו אך יש לו גם משפט מפורסם בו אמר ש"כפי שיום מוצלח מביא עימו לילה של שינה טובה, כך גם חיים שנוצלו כראוי מביאים מוות טוב". אוּלַי לאונרדו יָשַׁן כַּמָּה שְׁעוֹת בִּלְבַד בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם הָיָה מְנַמְנֵם כָּל 4 שָׁעוֹת.

דרך אגב יש עדיין מקומות בעולם בהם אנשים ישנים או מנמנמים בצהריים ומסתבר שמדעית זה הדבר הנכון לעשות. לפני כמה שנים טובות הייתי בטייואן ופתאום אני רואה שהבחור בקיוביק לידי נשען על כרית וישן. הסתובבתי לבחור שישב לידי ואמרתי לו תראה את זה ישן. הבחור שכבר היה זמן רב בטייוואן אמר לי תעמוד ותסתכל. נעמדתי ופתאום אני רואה שכל האולם הגדול שהיינו בו, כמה מאות אנשים, כולם ישנים. מסתבר שכולם שם אוכלים חצי שעה ומנמנמים בערך חצי שעה בצהריים. בעברית שינה קצרה שכזאת נקראת תנומת כוח מהמושג power nap באנגלית.

זמן שינה קצר של 20 עד 30 דקות נותן מנוחה לגוף אבל לא מתחיל את סבב השינה העמוקה, כך שהמוח מתאושש, מנקה את עצמו והאדם שמתעורר מרגיש מאוד עירני. במחקרים שונים שנעשו בנושא נמצא כי תנומת כוח משפרת מאוד את יכולת הזיכרון בעיקר תנומה של 10 דקות, בולמת תופעות עייפות שנגרמות מחוסר שינה ומאזנת את הגוף הורמונלית.

היום יש שעונים וסנסורים שאפשר ללבוש והם יודעים בדיוק מתי אתה נרדם וכך מאפשרים לבן אדם לישון בדיוק 10 דקות למשל.

לאונרדו עלה על סיפור הזה כבר לפני 500 שנה.

לאונרדו גם שרטט ותכנן מנופים שיכלו להרים סלעים כבדים, להסתובב על ציר ולהניח אותם במקום אחר. הוא גם שרטט שיפורים שונים בתהליך ההדפסה ובמכונת הדפוס שהגיעו לאיטליה בימי חייו.

לאונרדו חשב על שיטות לשיפור ציוד הצלילה הבסיסי שעשו בו שימוש בזמנו ושרטט דגם של חליפת צלילה בעלת צינורות שסיפקו אוויר. כמו כן הוא חשב על כפפות שנראו כמו סניפירים של ימינו ובנוסף, לאונרדו צייד את הצוללנים עם כלי נשק, מכשיר שיכל לקדוח חורים בספינות אויב. לפני מספר שנים לאחר שינוי קל בתכנית, צללה ג'קי קוזנס והלכה על קרקעית הים בחליפת הצלילה של לאונרדו שאפשר לעשות בה שימוש במים רדודים.

לאונרדו גם תכנן נעליים מיוחדות שדומות למגלשי סקי של ימינו אשר היו אמורות לאפשר לאנשים ללכת על מים. הדבר היה חשוב לחיילים שיכלו לחצות נהרות בכל נקודה ולא רק בגשרים מוגנים היטב.

חלק מתכנוניו של לאונרדו היו שגויים מן היסוד כמו למשל המכונות המעופפות שתכנן שהתבססו על כנפי עטלף וידיות שהיו מחוברות בחבלים שהניעו גלגלי שיניים שהעלו הורידו את הכנפיים. מכונות כאלו נקראות אורני תופטר, כנף ציפור ביוונית, שהוא למעשה כלי-טיס שעף באמצעות נפנוף כנפיו מעלה ומטה ומחקה את טכניקת התעופה של הציפורים.

לאונרדו תכנן מכונה ברוחב של 20 מטרים הדומה לעטלף והאדם היושב בתוך המכונה מושך בחבלים שגורמים לכנפיים לעלות ולרדת. יש מקורות לא ברורים מספיק שמספרים כי לאונרדו ניסה את המכונה והבחור שהטיס אותה שבר את רגלו, אך העובדות לא ממש ברורות בנושא.

כמובן שעם המצאת המנוע כבר לא היה צורך לנפנף בכנפיים בכדי להמריא. כיום יש מספר צעצועים שכאלו דמוי ציפורים שמנפנפים בכנפיהם מעלה ומטה ועפים באוויר, וישנם אפילו דגמים גדולים בהם בני אדם מסוגלים לעוף כמה עשרות או מאות מטרים אך לא מעבר לכך.

בשנת 2005 ייבס רוסו, טייס וממציא צרפתי, קיבל את פרס ההתאחדות הבינלאומית לתעופה על תרומתו לחקר התעופה. רוסו החל לנסות ולעוף בעזרת כלי טיס המונע בעזרת נפנופי ידיים בלבד בשנת 1995. באפריל 2006 בניסיון המאתיים וּשנים עשר שלו, הוא הצליח לעוף למרחק של שישים וארבעה מטרים. בניסיון הבא שלו, משב רוח פתאומי גרם לשבר בכנפי המכונה שבנה, וייבס התרסק והפך למשותק בחלק גופו התחתון. מכונות אורניתופטר, כפי שניסה לאונרדו לבנות' גם כיום, הן מסוכנות ולא פשוטות.

דה וינצ'י גם חשב על מכונה שדומה להליקופטר מודרני עם להבים המסתובבים בצורת בורג ומרימים את גוף המכונה לשמיים. כפי הנראה דה וינצ'י בנה דגמים של חלק מהמכונות המעופפות אך ללא הצלחה מרובה.

לאונרדו תכנן כלי רכב פשוט שהיה מונע בעזרת ידיות שהיו מותחות קפיץ ומשחררות אותו וכך למעשה יכל הרכב לנסוע בכוחות עצמו ללא סוסים. לרכב גם הייתה ידית ששימשה כהגה. מאוחר יותר תכנן דה וינצ'י מסגרת מגן לרכב שהיה מצויד בתותחים, והוא יהיה למעשה סוג של תותח נייד שיכול היה לנסוע ולהגיע ממש עד לעמדות האויב. זו הייתה המצאה ראשונית של הטנק שיומצא 400 שנים מאוחר יותר.

בתכנית טלוויזיה שעסקה בהמצאותיו של לאונרדו, התבקש הצבא הבריטי לבנות את דגם הרכב המשוריין של לאונרדו בכדי לראות אם הוא עובד. היסטוריון צבאי שבחן את השרטוט קבע כי הוא ראשוני מאוד ולא יעבוד.

לאחר שהדגם נבנה התברר שהוא פועל בצורה מאוד לא משכנעת. אז ישבו המהנדסים וגילו כי לאונרדו שינה את שרטוטו והכניס תקלה לשרטוט בכדי שאם מישהו יעתיק אותו הוא לא יעבוד. המהנדסים הפכו את כיוון שניים מארבעת תיבות ההילוכים ולפתע החלה המכונה של לאונרדו לנוע ולפעול. למרות שהיא נסעה וירתה, היה קשה מאוד להזיז ידנית את כלי הרכב הכבד. אבל הוא פעל.

אחת מהמצאותיו המרתקות ביותר של לאונרדו שגם קרמה עור וגידים הייתה אביר רובוט. הרובוט הורכב בתוך שיריון של אביר מהסוג שמכסה את כל הגוף. בתוך השריון היו חבלים דקים, גלגלי שיניים, קפיצים ומשקולות שאפשרו לרובוט לפתוח ולסגור את פיו, לעמוד, לשבת לנופף בידיים ולהזיז את ראשו. הרובוט הופעל מרחוק בעזרת כבלים שהיו מחוברים אליו מאחור והמפעיל שלט בתנועות הרובוט דרך אותם כבלים. לרובוט היה גם מנגון באזור החזה שאפשר היה לכוונן או לתכנת קלות ולשלוט על מהירות תנועותיו.

בִּשְׁנַת 2002 מֻמְחֶה לרובוטיקה בְּשֵׁם מָרָק רוסהיים בָּנָה רוֹבּוֹט עַל פִּי שִׂרְטוּטָיו שֶׁל לאונרדו. הַשִּׂרְטוּטִים הָאֵלֶּה נִמְצְאוּ רַק בִּשְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַמֵּאָה שֶׁעָבְרָה וְלֹא הָיוּ בְּרוּרִים במאת הָאָחוּזִים. רוסהיים שַׁחְזֵר אֶת הַשִּׂרְטוּטִים וּבָנָה אֶת הָרוֹבּוֹט לַתָּכְנִית שֶׁל ה-BBC. הוּא הֻפְתַּע לְגַלּוֹת לֹא רַק שֶׁהָרוֹבּוֹט עָבַד, הָלַךְ וְנוֹפֵף, אֶלָּא גַּם שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ חֵלֶק אֶחָד שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ צוֹרֵךְ.

רוסהיים אמר כי שאב השראה מהרובוט של לאונרדו כשתכנן רובוטים לסוכנות החלל האמריקאית.

בהקשר למכניקה כתב דה וינצ'י כי "כאשר אתה רוצה להשיג מטרה מסוימת במנגנון מכני, אל תטריד את עצמך בבלבול של חלקים רבים ושונים, אלה חפש את השיטה התמציתית ביותר: אל לך להתנהג כמו אלה שאינם יודעים כיצד לבטא עצמם בעזרת אוצר המילים המתאים ובמקום זאת עושים שימוש בדרך עקלקלה של פטפטנות מבולבלת".

שנים מאוחר יותר יאמר אלברט איינשטיין כי "אם אינך יודע להסביר דבר מה בפשטות, כנראה אינך מבין אותו בעצמך".

אותו עקרון בהפרש של 500 שנים.

לאונרדו תכנן במחברתו בעזרת רישום מדויק, מכונת טקסטיל שאפשרה לחתוך בדים ולחבר חמישה עשר חוטים במקביל. לאונרדו גם תיאר ושרטט משאבות מים שאת המכניקה שלהם למד ממורו ורבו ורוקיו. לאונרדו עִצֵּב מְכוֹנָה שֶׁנִּרְאֲתָה כְּמוֹ גַּלְגַּל עֲנָק בלונה פַּרְק וְיָדְעָה לִשְׁאֹב מַיִם מִמָּקוֹם אֶחָד וּלְהַעֲבִיר אֶת הַמַּיִם הַלָּלוּ לַמִּגְדָּל מַיִם אוֹ לְמָקוֹם אַחֵר בִּכְדִי לְיַבֵּשׁ בִּצּוֹת לְמָשָׁל. הָיוּ ללאונרדו שִׂרְטוּטִים שֶׁל מְכוֹנוֹת דּוֹמוֹת שֶׁתַּפְקִידָן הָיָה לַחֲפֹר וּלְהוֹצִיא חוֹל מִקַּרְקָעִית נְהָרוֹת אוֹ מִנְּמְלִים.

לאונרדו גם הכניס שיפורים לתא השייט, שהחלו לעשות בו שימוש באירופה בתקופתו של לאונרדו ובמיוחד באזור מילאנו. אם אתה מגיע מנהר נמוך ורוצה לעבור לנהר גבוה, אתה מכניס את הסירה לתא השייט, שתי הדלתות נסגרות, המים מתמלאים בתא השייט עד לגובהו של הנהר הגבוה ואתה ממשיך לך בדרכך. התא הזה שנקרא באנגלית, lock, הוא תא בו ספינה או סירה נכנסת לקטע בנהר שלו שני שערים גבוהים וניתן לוסת בינהם את גובה המים וכך לעבור ממקום אחד לשני ביעילות.

הבוס המילנזי הראשון של לאונרדו, לודו-ויקו ספורצה, מימן את בנייתם של שמונה עשר תאים כאלו בתעלת המים של מילנו באמצע המאה ה-15, באזור שנת 1450. לאונרדו הבחין שהשערים שהיו לוחות עץ שעלו וירדו, החלו לנזול די מהר. הוא הבין כי הלחץ הגדול שהמים מפעילים על הלוח פוגע בו. בנוסף, לחץ המים מקשה על העלאה והורדה של השער. לאונרדו שינה את צורת השער כך שיסגר בזוית, בצורת פרמידה או משולש, כשהקודקוד נמצא במים. המים עושים דרכם לצדדים, לשוקי המשולש, והלחץ שעובר לצדדים גורם לשערים להיסגר חזק יותר ולמעשה לאטום את התא. הפתרון הזה היה קל יותר לשימוש מאשר להעלות ולהוריד לוח עץ כבד. למעשה תאי השייט עדיין עושים בפתרון הזה שימוש אפילו בתעלות הגדולות בעולם כמו בתעלת פנמה למשל.

אם תרצו לנסות ולהפעיל תא שייט בעצמכם אתם מוזמנים, יש לינק בדף הפרק בו תוכלו להפעיל תא שייט ולעזור לספינה לעבור מנהר אחד לשני.

גַּם בִּתְחוּם הַמִּלְחָמָה, לַמְרוֹת שבּעָרוֹב יָמָיו שָׂנֵא אוֹתָהּ וְאֶת תּוֹצְאוֹתֶיהָ, הָיוּ ללאונרדו רַעֲיוֹנוֹת שמומשו רַק מֵאוֹת שָׁנִים לְאַחַר מִכֶּן. הוּא תַּכְנֵן סוֹלֶלֶת תּוֹתָחִים הַנִּטְעֶנֶת בִּזְמַן שֶׁתּוֹתָחִים אֲחֵרִים יוֹרִים וְכָךְ יְכוֹלִים תּוֹתָחִים שׁוֹנִים לְהִתְקָרֵר, לְהִטָּעֵן וְלִירוֹת שׁוּב וְשׁוּב. זוֹהִי לְמַעֲשֶׂה מַחְסָנִית גְּדוֹלָה לַתּוֹתָחִים.

לאונרדו גַּם תַּכְנֵן קֶשֶׁת עֲצוּמָה בְּגֹדְלָה, בָּרֹחַב שֶׁל עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה מֶטְרִים וּבַעֲלַת שִׁשָּׁה גַּלְגַּלִים שֶׁהָיְתָה מְסֻגֶּלֶת בַּתֵּאוֹרְיָה לִירוֹת עֶשְׂרוֹת אֲבָנִים אוֹ כַּדּוּרֵי תּוֹתָח רַבִּים. הַשִּׂרְטוּט שֶׁל הַקֶּשֶׁת הוּא פָּשׁוּט מַדְהִים וְאַתֶּם חַיָּבִים לְהִכָּנֵס לָאֲתָר לַדַּף הַפֶּרֶק בִּכְדִי לִרְאוֹת אֶת הַתְּמוּנָה הָזוּ וְאֶת שְׁאָר הַשִּׂרְטוּטִים שֶׁל לאונרדו. – historia.co.il

האפיפיור ליאו העשירי

לאונרדו המשיך לחיות במילנו ובשנת 1509 מפות שהוא צייר, עזרו לצרפתים יחד עם הגרמנים והספרדים לכבוש את ונציה. הָאַפִּיפְיוֹר יוליוס הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה אִישׁ מְזִמּוֹת וּפוֹלִיטִיקַאי ממולח, חָבָר לְאוֹיְבָיו משכבר הַיָּמִים, הונציאנים, וְיַחַד עִם סְפָרַד וִכּוּחַ שוויצרי עָזַר לִדְחֹק אֶת הַצָּרְפָתִים מונציה ומילאנו, שָׁנָה לְאַחֵר מוֹת הַמֶּלֶךְ צרלס אוֹ שארל הַצָּרְפָתִי. לאונרדו שֶׁהָיָה מוָעֳסָק עַל יְדֵי הַצָּרְפָתִים נוֹתַר שׁוּב לְלֹא פטרון אוֹ מַעֲסִיק. בִּשְׁנַת 1512 כְּשֶׁהוּא שׁוּב בְּכֹחוֹת עָצְמוּ, עִם פמלייה לֹא קְטַנָּה, הוּא לֹא הָיָה בָּטוּחַ לְאָן לָלֶכֶת אוֹ מָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת.

זְמַן קָצַר לְאַחֵר נְפִילָתָהּ שֶׁל מילנו, בִּשְׁנַת 1513 הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ הָאַפִּיפְיוֹר הַמַּפְחִיד יוליוס הַשֵּׁנִי, וּבְנוֹ שֶׁל לורנזו מדצי שֶׁנִּקְרָא ליאו הָעֲשִׂירִי, עָלֶה לַכֵּס האפיפיורות. ליאו הָיָה יָדוּעַ בְּתוֹר אָדָם שֶׁאָהַב אֻמָּנוּת וּמַדָּע, ולאונרדו החְלִיט לִנְסֹעַ אֵלָיו וּלְנַסּוֹת לְהִתְקַבֵּל לַעֲבוֹדָה אֵצֶל הָאַפִּיפְיוֹר בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. בְּאוֹתוֹ זְמַן הוּא כּוֹתֵב, הוּא מַמְשִׁיךְ בְּנִסּוּיָיו הָרַבִּים, וְאַף כּוֹתֵב עַל חֲשִׁיבוּת הַנִּסּוּי, טעייה וְהֵפַקְתָּ לֶקַחִים:

"תחילה אעשה ניסויים אחדים בטרם אמשיך הלאה כי יש בדעתי להסתמך על ההתנסות תחילה, ואחריה על החשיבה השקולה, כדי להראות מדוע ניסוי אשר כזה, חייב להתנהל בדרך אשר כזו, והוא החוק האמיתי, החייב להיות נר לרגליהם של כל המשערים השערות על תופעות הטבע."

הוותיקן לא רק באותם ימים אלא במשך מאות שנים, לא באמת היה מקום קדוש לגמרי, ובתקופות מסוימות היו בעיר הקטנה יותר מ-7000 זונות כאשר בתי זונות רבים קיבלו רישוי באופן רשמי על ידי רשויות הוותיקן הקתולי. סיפיליס או עגבת בעברית, מחלת מין מדבקת, הייתה מחלה נפוצה מאוד בעיקר בקרב כמרים. אנחנו גם יודעים כי למספר אפיפיורים היו בנים חורגים ואפילו מאהבות ומאהבים בזמן כהונתם כאפיפיורים. בכלל התנזרות ממין כחובה קיימת רק משנת 1100 בערך אצל הקתולים, לפני כן היא הייתה אופציונאלית.

אם כבר מדברים על הנצרות נזכיר שחוץ מקתולים ישנם גם נוצרים פרוטסטנטים שאינם נמצאים תחת מרותו של האפיפיור, הם לא עושים שימוש בתמונות ופסלים, משתמשים בתנ"ך קצת אחר, הכנסיות שלהן הן מקומיות יותר, אין להם חשמנים או ארכיבישופים והכמרים הפרוטסטנטים יכולים להינשא ולהקים משפחה. אצל הפרוטסטנטים יש זרמים שונים כמו הלותרנים, הקלוויניסטים, האוונגליסטים, הבפטיסטים, הכנסיה האנגליקנית ועוד שכל אחד מהם עושה דברים קצת אחרת. בעולם יש 2 מיליארד נוצרים מהם בערך 65% הם קתולים.

כנראה בהשראת הפריצות שהתחוללה בותיקן לאונרדו צייר ציור או איור שנקרא "המלאך בהתגלמותו" ובו סלאי עוזרו מדגמן בעירום. בציור ניתן לראות את סלאי, תלתליו הארוכים ואיבר מינו עומד בניצב ואם היו לאבר מינו ידיים הוא בטח היה מצדיע. כנראה שלאונרדו קיבל השראה ממה שראה בוותיקן.

דווקא בחצר האפיפיור לאונרדו מראה שוב שיש לו חוש ההומור. הוא לכד לטאה גדולה, הדביק לה כנפיים, זקן וקרניים ומרח אותה בכספית. מדי פעם היה שולף את הלטאה ואנשים שראו לטאה גדולה ומפחידה עם קרניים פשוט נסו על נפשם. חוש ההומור של לאונרדו הבליח מדי פעם ובמספר מקומות מסופר על כך שהיה מנפח מעיים של פרה בחדר מלא אנשים. המעיים היו מתנפחים ומשחררים לאוויר ריח מבחיל שהיה מבריח אותם החוצה.

ליאו העשירי אהב מאוד קסמים ואילוזיות וביקש מלאונרדו לבנות לו גדג'טים או מכשירים מגניבים. הוא במיוחד אהב מראות שעיוותו ושינו את צורתו של המסתכל בהן. לאונרדו היה מאושר מכך שחושו ההנדסי בא לידי ביטוי. האפיפיור כמובן גם ביקש ממנו לצייר לו ציור.

לאונרדו התחיל לערבב צבעים, הוסיף להם אבקות ותמיסות, שרטט ותכנן במשך זמן רב. האפיפיור חיכה וחיכה עדשפקעה סבלנותו והוא החל זועק כי האיש לעולם לא יסיים כלום מפני שהוא חושב על הסוף לפני שהוא מתחיל את עבודתו.

שנה קודם לכן סיים מיכאלאנג'לו שהיה צעיר מדה וינצ'י ביותר מעשרים שנה את הפרסקו המורכב והמדהים על תקרת הקפלה הסיסטינית שיצר בעזרת עוזריו הרבים במשך ארבע שנים תמימות.

האפיפיור לא היה מרוצה מלאונרדו, שהחל לסבול מבעיות בריאות, וציווה עליו להפסיק את עבודתו. בצעדי ייאוש מחליט לאונרדו לנסות עוד פרוייקט מרהיב אחרון. הוא מתחיל לשרטט את המתווה לציור של המבול הגדול. המתווה השתמר אך לאונרדו מעולם לא השלים אותו.

באותו זמן כאשר החרב מונחת על צווארו הוא משלים את יצירתו האחרונה, לפחות על פי מה שידוע לנו, של יוחנן המטביל או John the Baptist בו נראה ג'ון צעיר, יפה ורענן. אם מסתכלים ממש טוב אפשר לראות את פרצופה של המונה ליזה בפניו של יוחנן, בהחלט יש דמיון, אבל אולי זאת הטכניקה שגורמת לפרצופים שלהם להדמות האחד לשני.

ב-1516 הולך לעולמו ליאו העשירי ואיתו תקוותיו האחרונות של דה וינצ'י. ביומנו כתב כי משפחת מדיצ'י יצרה והרסה אותי". אבל הפעם הוא לא מיואש לחלוטין מפני שזמן קצר קודם לכן, הוא קיבל הזמנה לבוא לצרפת ולעבוד תחת המלך פרנסיס או פרנסואה הראשון. לקראת ערוב חייו, לאונרדו היה מוערך יותר על ידי הצרפתים מאשר בני מולדתו.

חצרו של המלך פרנסואה

המלך פרנסואה היה איש הרנסנס והתעניין במגוון של נושאים מהנדסה ועד לאומניות, ולאונרדו היה האיש הנכון לשמש לו כבן שיחה. השניים נפגשו ושוחחו אין ספור פעמים והמלך הוקסם מידיעותיו הרבות של לאונרדו. הוא כתב כי עוד לא נולד האדם שידע כל כך הרבה כמו לאונרדו. הוא העניק ללאונרדו את התואר צייר ראשי, מהנדס וארכיטקט של מלך צרפת.

לאונרדו קיבל מהמלך הצרפתי בית מרווח ו-700 מטבעות זהב לשנה ולא היה עליו לחץ לסיים שום פרוייקט. המלך ביקש ממנו לתכנן פרוייקטים הנדסיים חדשניים ולאונרדו תכנן ושרטט עיר מוקפת בחומה אשר נהר זורם בתוכה כפי שצייר בעבר במילנו. לאונרדו לא הוציא לפועל את התכנית מפני שהחל לסבול מטרשת נפוצה ויתכן שעבר שבץ. ידו כאבה עד כדי כך שהוא בקושי יכל לעשות בה שימוש. בשנת 1517 כבר לא היה לאונרדו מסוגל לאחוז בידו מכחול.

לאונרדו דה וינצ'י סיים פרוייקטים מעטים בימי חייו, נפלאים ככל שהיו אך בעיני עצמו הוא ראה את חייו כרצף של כשלונות ועבודות לא גמורות. הוא סיים יצירות מעטות יחסית למספר היצירות שהתחיל, רעיונותיו בתחום ההנדסה והאנטומיה היו ידועים רק לו לחבריו הקרובים וחלק גדול משרטוטיו מעולם לא עזב את מחברותיו.

יְצִירָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל לאונרדו הָיְתָה מַרְהִיבָה וְהִיא כַּנִּרְאֶה כֵּן קָרְמָה עוֹר וגידים. היא הוכנה למפגש פיסגה של המלך הצרפתי עם האפיפיור. לאונרדו תכנן ובנה אריה עצום שנראה כאילו הוא עומד להסתער על המתבונן בו. כאשר היכו את האריה במקל, גופו נפתח ומתוכו נפלו פרחים רבים. לאונרדו הוֹכִיחַ וְלֹא בְּפַעַם הָרִאשׁוֹנָה כִּי יָדַע לְרַתֵּק אֶת הַצּוֹפִים עַל יְדֵי שִׁלּוּב שֶׁל אֻמָּנוּת וְהַנְדָּסָה.

ברבור לבן

לאונרדו כבר היה איש זקן בגיל 67. הוא הרגיש כי סופו קרב ובא. באחד מסיפוריו הקצרים, כתב סיפור בין מספר שורות על ברבור לבן:

הַבַּרְבּוּר קימר אֶת צַוָּארוֹ הַגָּמִישׁ כְּלַפֵּי הַמַּיִם וְהִבִּיט בְּהִשְׁתַּקְּפוּתוֹ בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רָב.

הוּא הֵבִין אֶת הַסִּבָּה לָעֲיֵפוֹת ולקרה שֶׁאָחֲזָה בְּגוּפוֹ, שֶׁגָּרְמָה לוֹ לִרְעֹד כְּאִלּוּ הָיָה זֶה אֶמְצַע הַחֹרֶף. בוודאות מֻחְלֶטֶת, הוּא יָדַע שֶׁשְּׁעָתוֹ הִגִּיעָה וְשֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִתְכּוֹנֵן לְמוֹתוֹ.

נוצותיו הָיוּ עֲדַיִן לְבָנוֹת כְּפִי שֶׁהָיוּ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַיָּיו. עוֹנוֹת וְשָׁנִים חָלְפוּ בְּלִי לְהַשְׁאִיר וְלוֹ פְּגָם אַחֵד בפלומתו המושלגת. הוּא יָכֹל הָיָה לָלֶכֶת עַכְשָׁו, וְחַיָּיו הָיוּ מִסְתַּיְּמִים בְּיֹפִי מֻחְלָט.

הַבַּרְבּוּר יִשֵּׁר אֶת צַוָּארוֹ הַיְּפֵהפֶה, וְשָׂחָה לְאִטּוֹ בַּמַּמְלַכְתִּיּוֹת תַּחַת עֵץ הָעֲרָבָה, בּוֹ הָיָה רָגִיל לָנוּחַ בַּמֶּזֶג הָאֲוִיר הַחַם. הָיָה זֶה כְּבָר עֶרֶב, וְהַשְּׁקִיעָה נָגְעָה בַּמֵּימִי הָאֲגַם בְּצִבְעִי אַרְגָּמָן וְסָגֹל.

וּבַדְּמָמָה הַגְּדֻלָּה שֶׁהַחַלָּה נוֹפֶלֶת סְבִיב, הַבַּרְבּוּר הֵחֵל לָשִׁיר.

מֵעוֹלָם לֹא מָצָא הַבַּרְבּוּר תָּוִים מְלֵאִים כָּל כָּךְ בָּאַהֲבָה לְטֶבַע כֻּלּוֹ, לַיֹּפִי הַשָּׁמַיִם, הָאֲדָמָה וְהַמַּיִם. שִׁירוֹ הַמָּתוֹק שָׁלֵו סָבַב בַּאֲוִיר, בַּקֹּשִׁי מהול בְּעֶצֶב, עַד, שֶׁבַּשֶּׁקֶט, בְּשֶׁקֶט, נֶחֱלַשׁ עִם הָעֲקֵבוֹת הָאַחֲרוֹנים שֶׁל הָאוֹר בָּאֹפֶק.

"זֶה הַבַּרְבּוּר," אָמְרוּ הַדָּגִים, הַצִּפֳּרִים, וְכֹל חַיּוּת הַיַּעַר וְהָאָחוּ. בָּרֶגֶשׁ אַשֵּׁר נָגַע בְּלִבָּם, אָמְרוּ: "הַבַּרְבּוּר עוֹמֵד לָמוּת".

במאי 1519 לאחר שכתב את צוואתו, בה הוריש את כל כתביו ורכושו לחברו הטוב פרנצ'סקו מלצי, הלך לאונרדו לעולמו. הוא היה בן 67. כשמלצי עוזרו סיפר למלך צרפת פרנסואה כי לאונרדו הלך לעולמו, בכה המלך מצער. הלוויתו הייתה צנועה וקטנה והוא נקבר בכנסיה שקטה כמאתיים קילומטרים דרומית לפריז.

מלצי כתב כי לאונרדו היה לו הטוב שבאבות ואין הוא יכול או יודע כיצד להביע את כל צערו. עד שלא יתפרד גופי", הוא כתב "לא אחדל להרגיש יגוני". הוא הוסיף כי אין ביכולת הטבע לברוא עוד אדם כמו לאונרדו.

בזמן המהפיכה הצרפתית נהרס קברו של שלאונרדו ושנים מאוחר יותר משורר צרפתי שחפר באזור טען כי מצא את גולגלתו וחלקי גופו של לאונרדו וקבר אותם שוב בכנסייה בעיירה. אין אנו יודעים בוודאות כי לאונרדו קבור שם ולמען האמת זה לא ממש מעניין.

מָה שֶׁמְּעַנְיֵן הוּא כִּי אָדָם אֶחָד חָשַׁב עַל רַעֲיוֹנוֹת כֹּה רַבִּים שֶׁאַנְשֵׁי הַתְּקוּפָה פָּשׁוּט לֹא הֵבִינוּ אוֹ לֹא הָיוּ מְבִינִים גַּם אִם נִסָּה לְהַסְבִּיר לָהֶם. לאונרדו רָאָה בְּדִמְיוֹנוֹ וְשִׂרְטֵט מְכוֹנוֹת מֻפְלָאוֹת וְחָשַׁב מַחְשָׁבוֹת שֶׁאַף אֶחָד לְפָנָיו לֹא הֶעֱלָה עַל הַכַּתָּב. רַק מֵאוֹת שָׁנִים מְאֻחָר יוֹתֵר יָבִינוּ לְפֶתַע כִּי רַעְיוֹנוֹתָיו הָיוּ כֹּה מַדְהִימִים עַד כִּי חֶלְקָם קָרְמוּ עוֹר וגידים רַק בַּיְּמִינוֹ שֶׁלָּנוּ.

צופן דה וניצ'י ושאר תאוריות

ספרו של דן בראון משנת 2003, "צופן דה וינצ'י" עורר מחדש את ההתעניינות העולמית בלאונרדו דה וינצ'י. הספר סיפר על סוד שהתגלה במהלך מסעות הצלב ובו התברר כי לישו היו צאצאים. לאונרדו היה חבר במסדר ששמר על הסוד אך הוא פיזר רמזים בציוריו כמו למשל דמותו של יוחנן בציור הסעודה האחרונה. בציור, יוחנן יושב בסמוך לישו, ונראה כמו בחורה. למעשה, טענה תאוריית הקונספירציה, יוחנן היה למעשה היא ולא סתם היא, אלא היא אשתו של ישו.

הספר של בראון היה סיפור שלקח תאוריה וטען כי היא הדבר אמיתי והספר הוא ספר מתח המתבסס על עובדות היסטוריות. מומחים ואנשי דת הקימו קול זעקה והסבירו כי בראון מוליך אנשים שולל מפני שהוא מתבסס על תאורייה שקרית שהופצה בשנות ה-30 וה-40 וכבר התגלתה כשקרית והופרכה.

על הויכוח שהתעורר נכתבו ספרים רבים בשם הסודות שמאחורי צופן דה וינצ'י, צופן דה וינצ'י התרמית, וביוגרפיות חדשות ונוצצות. כל השערוריה הזאת רק גרמה לספר להימכר בעוד מיליון ועוד מיליון, ולמעלה מ80 מיליון עותקים של הספר נמכרו ברחבי העולם. השערוריה שיצר בראון רק חיזקה את מעמדו של הספר והוא הפך לסרט מצליח בהוליווד.

ישנם עוד תאוריות רבות על דה וינצ'י. הנה כמה מהן:

ישנה תאוריה שנפוצה לאחרונה, על ידי חוקר איטלקי בשם האב פרנקו בונטמפי Father Franco Bontempi,). בונטמפי חוקר כבר שנים את ההיסטוריה של היהודים בטוסקנה ולטענתו אמו של לאונרדו הייתה משרתת ממוצא רוסי, ויהודיה, ולכן לאונרדו היה יהודי. בונטמפי הסביר כי קהילות יהודיות היו נפוצות באיטליה באזור המאה ה-14 ויהודים רבים עבדו כמשרתים ועוזרי משק בית. בשנת 2009 גם יצא ספר שנקרא מתנת המוזיקה של לאונרדו דה וינצ'י והחיבור היהודי בו נטען כי הרווחים בין תלמידיו של ישו בציור הסעודה האחרונה הם למעשה אותיות בעברית.

חוקר אחר גילה כי טביעת האצבע של לאונרדו דומה לטביעות אצבע ערביות והוא היה בכלל ערבי אך טענה זו נדחתה על ידי מומחי קרימינולוגיה שקבעו כי אי אפשר להחליט על מוצאו של אדם לפי טבעת אצבע אחת. ספר חדש שיצא לאור לפני מספר חודשים טוען כי אימו הייתה סינית והובאה לאיטליה כמשרתת.

למרות הכל כיום אין שום תאורייה רצינית שתומכת בכך שהיה יהודי, ערבי, סיני או אולי ערבי יהודי ממוצא רוסי אסקימוסי ושמו הוא בכלל אריה הכהן מוינצ'י.

בַּהֶקְשֵׁר הַיְּהוּדִי, לאונרדו הָיָה לְלֹא סָפֵק בְּקֶשֶׁר עִם יְהוּדִים רַבִּים בְּאִיטַלְיָה בִּמְיֻחָד סוֹחֲרִים שֶׁהֵבִיאוּ עימם חֲדָשׁוֹת וְיָדַע מִכָּל קְצָווֹת הָעוֹלָם. בְּאַחַת מִמַּחְבְּרוֹתָיו הוּא גַּם כּוֹתֵב עַל סִפְרוֹ שֶׁל אברהם בר חייא, מתמטיקאי, אסטרונום ופילוסוף יהודי שפעל במאה ה-12 בברצלונה. בר חייא כתב ספר בעברית על מתמטיקה שנקרא חיבור המשיחה והתשבורת, שנכתב בעברית ותורגם ללטינית וידוע בשם ליבר אמבה-דורום. דה וינצ'י כתב במחברותיו כי הספר נכתב בעברית ותורגם ללטינית.

בכל מקרה אם אתם רוצים למכור ספר בעשרות מיליוני עותקים, רק צריך לכתוב תאוריה על כך שלאונרדו היה מוסלמי או הודי. מספיק אנשים יקנו את הספר…

ישנן תאוריות מטורפות אחרות הטוענות כי לאונרדו חי לפני 50-60 שנה, המציא מכונת זמן ונתקע באיטליה של המאה ה-15. אחרת איך אפשר להסביר את המצאותיו שהקדימו את זמנם במשך מאות שנים? ולא אחת או שתיים אלא עשרות ואולי אפילו מאות? נראה לכם הגיוני שבן אדם אחד ידע כל כך הרבה, יהיו לו כל כך הרבה רעיונות חדשים בכל כך הרבה תחומים? כשמסתכלים על עוד רעיון ועוד רעיון מתחילים להבין שמשהו כאן מוזר מדי. זה אפילו לא אפשרי להמציא דברים שאין אפילו כלים לייצר אותם. דה וינצ'י ידע כל כך הרבה כי הוא הגיע ממקום אחר, מזמן אחר. תארו לכם שאתם הייתם מגיעים היום לפירנצה של המאה ה-15. לא הייתם בדיוק כמו לאונרדו? הייתם יודעים הרבה דברים אבל לא הייתם יודעים איך להוכיח אותם או לבנות אותם עם הכלים של התקופה. תאוריה נחמדה. עכשיו נשאר רק להוכיח אותה.

סיום

לאונרדו דה וינצ'י חי בתקופה מדהימה בה גילה כריסטופר קולומבוס את העולם החדש וקופרניקוס פיתח את התאוריה שלו האומרת כי כדור הארץ סובב סביב השמש. גלילאו גליליי יפתח את הטלסקופ מאוחר יותר ויוכיח את טענותיו של קופרניקוס. זו הייתה תקופה בה חיו גדולי האמנים של כל הזמנים בוטצ'לי, מיכאלאנג'לו ורפאל. ספרו של מקיאבלי, "הנסיך" פורסם. אבל אף אחד מהם לא השאיר חותם אדיר כמו לאונרדו בתחומים כה רבים ובעיקר בתחום האמנות והמדעים.

לאונרדו ידע ללכוד את הרגש האנושי ועולם הטבע טוב יותר מכל אמן שחי בדורו. השימוש שעשה בצבעים, אור וצל וחישובים מתמטיים בכדי לצייר דמויות בתלת מימד היו אמנות שהוא לא למד אלא פיתח. האומנות הזאת היא סימן מובהק לימי הרנסנס. הדבר המדהים הוא שלמרות שחייו של לאונרדו מרתקים ונחקרים כבר 500 שנה, למעשה רק חלק קטן מעבודותיו נשתמרו. ובכל זאת העבודות הללו מראות לנו כי אחד האנשים שהאיץ את תהליך הרנסנס היה לא אחר מאשר לאונרדו.

תראו את הפנים והתלתלים של הילדים הקטנים בציורו בתולה על הסלעים. אם תתבוננו בציור כמוני, כמו מישהו שאין לו הכשרה באמנות תגלו לפתע שהפנים של הילדים ובמיוחד התלתלים שלהם פשוט נראים כמו תמונה, תמונה של מצלמה. הקמטים העדינים, הצורה על השרוול, האור והצל, הכל נראה כל כך אמיתי וחי – פשוט מדהים. תקראו קצת רקע על אחד מציוריו של לאונרדו ואז שבו מולו במשך כמה דקות. התבוננו בו. מתי בפעם האחרונה באמת התבוננתם במשהו?

לאונרדו המדען חקר, בדק, ניסה, רשם, ניסה שוב וכל זאת תוך חשיבה בדרכים יצירתיות. הוא היה ממציא בעל יכולת התבוננת נדירה, יכולת לראות ולהבין איך פרטים קטנים יכולים להשפיע על עבודה שלמה. ותמיד לבד.

לאונרדו האמין שכל הדברים בעולם קשורים האחד לשני, וההבנה הזאת הביאה אותו לחקור תחומים שונים בעולם המדעים. היא גם גרמה לו להסיק מסקנות ולחשוב מחשבות שאנשים בדורו לא הצליחו להבין. חלק ממה שרשם התבהר לנו רק מאות שנים לאחר מותו.

לאונרדו חשב על רעינוות בתחומים מדעיים כמו אנטומיה, אופטיקה ומעוף שהיו לא פחות ממהפכניים. רעיונותיו בתחום ההנדסה היו מוקדמים לזמנם, היו לו רעיונות מדהימים אך יכולת הביצוע עדיין לא הייתה קיימת.

כל רעינותיו של לאונרדו אינם ידועים לנו כיום מפני שלפחות מחצית מרישומיו אבדו. ממה שנותר, עדיין אפשר להסיק שלא רק שהיה אחד האמנים המוכשרים ביותר שאי פעם חיו על כדור הארץ, אלא גם אחד המדענים הדגולים, האיינשטיין והפיקאסו של דורו ואולי של האלף כולו. אולי איינשטיין הוא הדה וינצ'י החדש ולא להיפך.

זיגמונד פרויד כתב עליו – "הוא היה אדם שהתעורר מוקדם מדי בחשיכה, בזמן שכל האחרים עדיין היו שרויים עמוק בשנתם."

בערוב ימיו כתב לאונרדו לא רק על צבעים והמצאות אלא גם מנסיונו האישי. הוא כתב למשל כיצד יש לקבל ביקורת מאחרים:

"היה נכון לשמוע בסבלנות את דעותיהם של אחרים, התחבט ושקול היטב האם אלו שמוצאים פגם, יש להם קרקע מוצקה לדבריהם, ואם כן, תקן. אבל, אם לא, תעשה כאילו לא שמעת או אם האדם הוא מישהו שאתה מעריך הראה לו על ידי טיעון נגדי את המקור לטעותו.

כיום יש בידינו כ- 20 ציורים של דה וינצ'י באיטליה, פולין, צרפת, מינכן, סנט פטרבורג ברוסיה וארצות הברית. על רוב העבודות שלו הוא עבד במשך זמן רב ולמעשה לא סיים את רוב עבודותיו – מהפסל העצום של הסוס ועד לציוריו הרבים. הציור שעבד עליו יותר מכל ציור אחר היה המונה ליסה. לאונרדו לקח את הציור הזה איתו לכל מקום שהלך מפירנצה למילאנו לרומא ומשם לצרפת. כשהלך לעולמו הוריש את רכושו למזכירו פרנצ'סקו מלצי והוא זה שמכר אותו למלך צרפת פרנסואה הראשון. הציור נשאר בחזקת משפחת המלוכה הצרפתית ובשלב מסוים אף היה תלוי בשירותים של הארמון.

יעקב כריסטוף בורְקהָארט, היסטוריון שוויצרי מהמאה ה-19 אמר פעם כי איטליה של הרנסנס לא הולידה שום טרגדיה. כיום לאחר שמרבית כתביו ורישומיו של לאונרדו התגלו, אין לנו ספק כי עצם העובדה שלא זכה בהכרה לגאונותו בימי חייו, ומת בתחושת כשלון, סיפורו שלעצמו הוא טרגדיה.

ואולי בגלל זה לאונרדו ממשיך להפעים אותנו, מפני שרק היום אנחנו מבינים כי אדם אחד, גאון ומוכשר חי מאות שנים לפני זמנו. אם רק היינו יכולים לחזור בזמן, למצוא אותו ולטפוח לו על השכם, היינו אומרים, אנחנו מבינים אותך, אתה גאון, עזוב את המלנכוליה.

אבל אנחנו לא יכולים לחזור אחורה בזמן והדבר הופך את סיפורו של לאונרדו לא רק לטרגדיה שלו, אלא גם שלנו בכל פעם שאנחנו שומעים את סיפורו. זוהי טרגדיה סיזיפית שחוזרת על עצמה, בכל פעם מחדש.

לאונרדו דה וינצ'י. הסקרן הגדול בהיסטוריה.

 

כאן מסתיימת הסדרה על לאונרדו דה וינצ'י אבל זהו אינו הפרק האחרון על לאונרדו. הפרק הבא יהיה פרק מיוחד לילדים שיספר את סיפורו של לאונרדו דה וינצ'י. אז אם יש לכם ילדים או אחיינים או שכנים, את הפרק הבא תוכלו לשמוע איתם יחד.

אני רוצה להודות לרמי גל שהציע את הרעיון לסדרה ומלווה אותי כבר תקופה ארוכה. יש לו חלק נכבד בעשייה של הפודקאסט ובקרוב אני מקווה שנוכל לספר לכם על מספר מיזמים שרמי ואני אחראים להם ועומדים לקרום עור וגידים. ואני רוצה גם להודות לכל האנשים שתרמו בשבועות האחרונים לפודקאסט:

לניר, ליאור, ישי, טל, ערן, יפתח פ, יפתח מזור מהפודקאסט המעולה פה ושם בארץ ישראל שלינק אליו תמצאו באתר, לסרג'יו, לאדם סברנסקי שעדכן לאחרונה את ציר הזמן של התכנית, למוטי, שייקה, נורית, אלון, טלמון, יאיר, מיכל, אסתר ואמציה ואמיר. אני מודה לכם מקרב לב.

תודה לעמיעד בראלי על תחזוקה שוטפת של האתר, לאלון דניאל מומחה הוויקיפדיה שלנו, ללאוניד גבירץ שאחראי על משימות תכנות מיוחדות, לאדם סברנסקי שאחראי על ציר הזמן ולרמי גל שותפי לדרך.

אני יובל מלחי

קטעים בהיסטוריה

 

ספר שהוא חוויה אמיתית

Amazing Leonardo da Vinci Inventions : You Can Build Yourself Free Delivery at the Book Depository

Check Also

פרק 277: הסליקים של כפר גלעדי

תארו לכם שמישהו היה מספר לכם סוד ומבקש מכם לא לגלות אותו. כמה זמן הייתם …

9 comments

  1. פרק מעולה! מאוד אהבתי את כל הסדרה. מעשיר ומלמד:)

  2. אין לי מילים!!! אתה פשוט מעולה!! איזה כייף לשמוע אותך יובל.
    תודה רבה רבה רבה!!

  3. סדרת פודקאסטים מרתקת! נהניתי מאד!
    אשמח לשמוע עוד פודקאסטים בנושא תולדות אומנות/ אומנים וציירים מהעבר.

  4. תודה רבה על הרק- הילדים שלי שומעים את הפרקים שלך שוב ושוב, נשמח מאוד לפרקים נוספים…אני לא מוצאת את מפת החשיבה האם אפשר קישור ישיר?
    תודה
    ליאת

  5. אני לא מוצאת את מפת החשיבה האם אפשר קישור ישיר?
    תודה
    ליאת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *