שרה צ'יזיק – הגיבורה מתל-חי

שרה ציזיקשרה צ'יזיק – הגיבורה מתל-חי.

את השם טרומפלדור אתם בטח מכירים. ואת שרה צ'יזיק?

שרה צ'יזיק נולדה באוקראינה בשנת 1897 בת שישית למשפחה בת עשרה ילדים. כעבור 10 שנים עלתה משפחתה לא"י והתיישבה בס'גרה, חווה חקלאית, לא הרחק מצומת גולני של ימינו. שרה עבדה בשדה, רעתה אווזים והייתה מאושרת.

במהלך השנים עברה המשפחה לחוות כנרת ומשם למלחמיה (מנחמיה) לא הרחק מהכנרת. שרה למדה בבית הספר המקומי ועבדה במשק המשפחתי. בחיבורה על אלו שנהרגו בארץ ישראל כתבה "הלוואי יהי גם חלקי עמהם". לימים יתברר כי הייתה זו נבואה נוראית.

כשהייתה בת 19, במהלך מלחמת העולם הראשונה, עברה צ'יזיק לפתח תקווה יחד עם קבוצת פועלות ובשנת 1917 עזרה למגורשי תל אביב למצוא עבודה. כשהחלו הקרבות להתקרב לפתח תקווה חצתה שרה את הארץ לבדה והגיעה לטבריה.

לאחר שהסתיימה המלחמה עברה צ'יזיק ליפו ועסקה בנטיעת חורשים. ביפו פגשה את חיים ברנר מחשובי הסופרים של התקופה, שירצח ביפו בפרעות תרפ"א (פרק 87 בפודקאסט) .

חייה של שרה לא היו פשוטים, אך במחברותיה כתבה כי רק תקווה אחת בליבה והיא שתצלח דרכו של העם היהודי השב לארצו לעבוד את אדמתו.

בשנת 1920 נקלעו יישובי צפון הארץ למצוקה והפועלים הצעירים בגליל העליון התחננו לעזרה. היו אלה יישובים מרוחקים מאוד שהיה קשה להגן עליהם. בן גוריון ומנהיגים אחרים קראו לעלות ולהגן על היישובים אך אחרים כמו ז'בוטינסקי קראו לנטוש את היישובים המרוחקים שהיו מוקפים באוכלוסייה עוינת.

תחינותיהם של הצעירים נגעו לליבה של שרה צ'יזיק והיא התנדבה לעלות לגליל העליון. למרות שרבים ניסו לשכנע אותה לא לנסוע, היא התעקשה שוב ושוב ובקושי רב הגיעה לכפר גלעדי. על הדרך הקשה כתבה שרה כי "שום דבר אינו עומד בפני הרצון, כי לולא היה לנו רצון חזק, אי אפשר היה ללכת בדרך קשה וארוכה שכזו".

בי"א באדר תר"פ (1.3.1920) נשמעו יריות מכיוון תל-חי. טרומפלדור שהיה בכפר גלעדי ועבד על תכנית פינוי של יישובי הצפון המרוחקים והדלים בכוח-אדם, הוביל שיירה של חברים וחברות שרצו לכיוון תל-חי.

המְגִנִּים הגיעו לחצר תל חי ועלו לחדר העליון. בכל אותו זמן המשיכו להגיע ערבים בדואים מהסביבה והם מנו מאות אנשים. הערבים נכנסו לחצר תל-חי, שם ניסו לחטוף את אקדחה של דבורה דרכלר, הבחורה השנייה בתל-חי.

במקום התפתח מאבק במהלכו נזרק רימון אל החדר בו שהו המְגִנִּים. ארבעה נהרגו במקום כולל שרה ודבורה. שניים מודעת אבלנוספים בניהם טרומפלדור שנפצע קשה, נפלו גם הם בקרב. מָגִנֵי תל-חי קברו את ההרוגים בקברי אחים, העלו את החצר באש ונטשו אותה. יומיים לאחר מכן נטשו את כפר גלעדי.

בעיתון הפועל הצעיר הופיעה מודעת אבל תחתיה נכתב: "לא בדם אנו חפצים לגאול את ארצנו, לא בחרב אנו רוצים לכבשה, כי אם בעבודה. לא למלחמה באנו… כי אם לשלום…אולם, אנחנו אף על שעל אחד מאדמת מולדתנו לא נוותר, אף עמדה אחת לא נעזוב….ובמקום האחד שנפל, אלפים יבואו למלאות את מקומו ולהמשיך את עבודתו."

אפרים ציז'יק, אחיה של שרה כתב: "…בלב נכון ובטוח הקריבה שרה אחותנו את עצמה. נעשה גם אנו כך בשעת הצורך."

אפרים ציז'יק ייהרג בהגנה על היישוב חולדה עשר שנים מאוחר יותר.

לזכרה של שרה (יחד עם שבעת הנופלים האחרים) נקראת העיר קריית שמונה ושנים מאוחר יותר הוקם הפסל "האריה השואג" בין כפר גלעדי לתל-חי.

 

קונטרס

———————————-
בקרו באתר – www.historia.co.il וגלו עולם של סיפורים.

הרצאה על "מהפכות טכנולוגיות והמהפכה מעבר לפינה" בדף ההרצאות.

 

Posted by | View Post | View Group

Check Also

הדוב שנלחם בנאצים

סיפור על דוב שאהב לעשן, לשתות ולשאת פגזים בשנת 1942 הוצאו אסירים פולנים ממחנות הגולאג …

6 comments

  1. כדאי להוסיף שבקיבוץ חולדה הוקמה אנדרטה מרשימה, שפיסלה בתיה לישנסקי, לזכרו של אפרים צ'יזיק שנפל במקום, ולזכר אחותו שרה שנפלה בתל חי. באנדרטה רואים שלוש דמויות שפוסלו בסגנון ריאליסטי למדי – של אפרים, של אחותו שרה ושל דמות שלישית, פחות מוכרת, שבשל כך כונתה 'השומר האלמוני'.

    בספרה היפה 'שדות אדומים' (הוצאת כרמל, 2007) הוכיחה תמר אגמון כי הלוחם האלמוני הוא בנימין מונטר, שכמו אפרים צ'יזיק גם הוא היה מראשוני החברים בחולדה, וכמו שרה צ'יזיק נפל גם הוא בתל חי.

  2. תודה רבה פרופסור דוד אסף. תמיד מעניין לקרוא את הטור שלך "עונג שבת", ממליץ בחום – http://onegshabbat.blogspot.co.il/.

    לגבי הפסל הצדק איתך במאת האחוזים. הפוסטים האלה עולים בדרך כלל בפייסבוק ואחת המטרות הן שיגיעו לקהל רחב ככל האפשר. גיליתי שאם עוברים את 500 המילים אנשים בדרך כלל לא פותחים את הפוסט. אם הוא קצר ובסביבות 200-300 מילים (ומעניין) הוא זוכה לתהודה רחבה.

    לכן אחד הדברים המתסכלים הוא למחוק חלק מהפוסט אחרי שכבר כתבתי אותו. לא הכנסתי כאן גם את הימים הקשים שעוברת שרה והדברים המלנכוליים שהיא כותבת ביומנה. את מות אחותה רבקה, עדויות על החריצות שלה ועוד. ערן סיקורל מרשת ב' לימד אותי שלפעמים הדבר הכי קשה זה להכניס מידע לתוך סגמנט של 3 דקות מפני שאז אתה עסוק רק במה למחוק ומה להשאיר ואתה ממש מרגיש שאתה מספר חצי סיפור אבל אלה המגבלות.

    לגבי יומנה של שרה, אנשים חושבים שהיום קשה להסתדר כאן, כל מה שצריך זה לקרוא קצת ביומני התקופה בשביל להבין מה זה "קשה".

    בכל אופן, תודה רבה,

    יובל

  3. לפי המודעה נהרגו בקרב שישה אנשים ולא שמונה.זאת היות ושניים נהרגו עוד קודם לכן
    וכהנצחה קבצו את כולם לארוע הנצחה אחד.
    כשנתים אחר כך הוקם ארגון ההגנה שהפך את יום תל חי בי"א באדר ליום ההנצחה של ההגנה .

  4. סיפור מדהים שאני מודה שלא הכרתי ככה לעומק. תודה על המידע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *