ד"ר תומאס צ'פלין

הרופא שלא עזב את ירושלים

איך נראתה ירושלים לפני 150 שנה?

מי היה ד"ר צ'פלין שנאמר עליו כי "שמו לעולם לא ישכח בירושלים"?

ד"ר תומאס צ'פלין הגיע לירושלים בסוף שנת 1860 בכדי לנהל את בית החולים של המיסיון האנגלי ליהודים. הוא שהה בעיר עד 1886, זמן שנחשב נצח בירושלים של המאה ה-19.  הוא היה דמות כה נערצת בירושלים עד כי כונה "הרופא האנגלי הגדול" ו- "המלאך".   ד"ר צ'פלין היה מזועזע מבעיות התברואה ששררו בירושלים ובשנת 1864 תיאר את המצב בעיר:

ד"ר תומאס צ'פלין
ד"ר תומאס צ'פלין

"למרות הניסיונות האחרונים להביא ניקיון לעיר, אם נשפוט אותה על פי סטנדרטים אירופאים, היא מבישה ומחפירה בזוהמתה. תעלות ניקוז ישנות עדיין קיימות אך אולי בית אחד מתוך חמישים מחובר אליהן. הדבר היה משנה אם היו מרוקנים את בורות השופכין בזמנים קבועים ואל מקומות קבועים; אך תושב ירושלים לאחר שבור השירותים שלו עולה על גדותיו, והוא סוף סוף מביא עצמו לידי זה, חופר בור ברחוב, שופך את הביוב שלו שם, מכסה באדמה ומברך את עצמו על תשומת הלב האנרגטית שלו לניקיון ובריאות. לעיתים הוא מראה קצת יותר חזון וחופר תעלה בין השירותים שלו לרחוב כך שמחראתו לעולם לא תעלה על גדותיה.

כל מיני חיות וחומרים מוטלים ברחוב ומרקיבים. אם כלב או חתול מתים, הם נרקבים ברחובות, או שהם נאכלים בידי חיות אחרות. כאשר הולכים בעיר במזג אויר קר,
תריסר חיות לפחות מוטלות מתות ברחוב. פגרים של סוסים, חמורים וגמלים בדרך כלל נגררים אל מחוץ לעיר ומושארים תחת החומות שם הם נאכלים על ידי כלבים ותנים. אין סוף לקליפות המלונים, קליפות הענבים, צואה, נוצות ועצמות שמוצאים את דרכם לרחובות.

דרכו של האדם האוריינטלי (מזרחי) היא שהרחוב הוא מקום בו משליכים את כל מה שאין בו צורך ומכיוון שאין אנשי

מצורעים בירושלים
מצורעים בירושלים

תברואה או ניקיון, רק תלונה רשמית יכולה להביא אדם לנקות את סביבתו. הדרכים הציבוריות גם הן כמעט תמיד מטונפות בצורה מחפירה. הדבר הדוחה ביותר לאדם האירופאי הוא שהרחובות הופכים לבתי שימוש. במשך שבעה חודשים בשנה אין גשם והאוויר בזמן העונה היבשה מתמלא באבק וריחות נתעבים שנגרמים מזוהמה כה רבה.

מי השתייה שנאספים בבורות המים מלאים ביצורים חיים וזוחלים ואפילו חבורות של עכברים. אחר חודש יולי אין מים בעיר שלא מצריכים הרתחה. בין כל הדברים המביאים מחלות, זה הדבר הגדול ביותר."

 

במשך כל תקופת השלטון העות'מני משנת 1517 סבלה ירושלים מבעיות בריאות והתפרצויות של מגיפות – מלריה, טיפוס,

בית החולים של המיסיון האנגלי
תכנון בית החולים של המיסיון האנגלי

כולרה ואחרות, שגבו את חייהם של אלפי אנשים, בכל פעם. עד שנות העשרים של המאה הקודמת אפילו הייתה מושבת מצורעים מחוץ לחומות העיר שהפכה לבית חולים ולבית הנסן.

ד"ר צ'פלין ערך מחקרים מדעים, טיפל בעשרות אלפי חולים וביצע אין ספור ניתוחים לעיתים בתנאים נוראיים.  למרות התנאים ד"ר צ'פלין התמסר ליהודי הארץ ולבריאותם ולא עזב גם בזמנים הקשים ביותר.

בהספד לד"ר צ'פלין נכתב בעיתונות הבריטית כי "כל מי שהכירו, העריך מאוד את פועלו, במיוחד היהודים בפלשתינה שראו בו חבר אמיתי ורופא מצוין… שמו לעולם לא ישכח בירושלים".

כיום אין רחוב על שמו של הד"ר תומאס צ'פלין בירושלים.

אבל צריך להיות!

 

הרצל חקק
ירושלים: מאסף לדברי ספרות, יז (2000), עמ' 29 (מתוך הבלוג של פרופסור דוד אסף)

 

—————————————————

התרגום הוא שלי ממספר מקורות באנגלית ועברית

  • The history of the London Society for Promoting Christianity amongst the Jews, W.T. Gidney, 1908, page 454
  • עיר בראי תקופה – ירושלים במאה התשע-עשרה: העיר העתיקה – יהושע בן-אריה, יד יצחק בן-צבי, 1977, עמוד 111
  • A History of Palestine: From the Ottoman Conquest to the Founding of the the State of Israel, Gudrun Krämer, Graham Harman, page 77
  • http://www.maneyonline.com/doi/pdfplus/10.1179/peq.1905.37.1.14

 

Posted by | View Post | View Group

Check Also

הקוף שהפך לגיבור המלחמה

על קוף דרום אפריקני שהשתתף במלחמת העולם הראשונה בשנת 1915, בפרברי פרטוריה שבדרום אפריקה, גדל …

4 comments

  1. מעניין מאד לא ידעתי שבאותה תקופה היו סטנדרטים כל כך שונים בין אירופה והמזרח התיכון. תודה על הכתבה וכל הכבוד על האתר הנפלא הזה.

    הערה קטנה- בקטע השני צ"ל תשומת לב

  2. תאורים דומים של מצב הסניטציה הציבורית יש גם מצפת. בצפת היה ד״ר גריי שגילה מסירות נפש בתקופת מלחמת העולם הראשונה בעיר ובמגפת הטיפוס, שבסופו של דבר גרמה למותו.
    חבל שהעיריות לא טורחות לכבד ולהנציח את חסידי אומות עולם אלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *