פרק 136: הסקרן הגדול בהיסטוריה – לאונרדו דה וינצ'י – חלק 2 (פודקאסט היסטוריה)

המשך סיפורו המרתק של לאונרדו דה וינצ'י

דיוקן עצמי של של לאונרדו שהתגלה בשנת 2008
דיוקן עצמי של של לאונרדו שהתגלה בשנת 2008

המשפט, ההתנקשות בקתדרלה, צמחונות, משוררי רחוב, עבודות ראשונות, החוחית שאיבדה את גוזליה, חוק התנועה של ניוטון, כישלון רודף כישלון והצורך לעוף מפירנצה. אבל לאן?

"אני לאונרדו דה וינצ'י.

תלמידו של הניסיון

ואני סבלני

סבלנות מגינה עלי מפני עלבונות

כפי שבגדים חמים מגנים עליי מהקור.

כשמתקרר, אני לובש עוד בגדים

כשהמנוולים האלה מתעללים בי

אני הופך ליותר סבלני

אבל הם לא יכולים לגעת בי

אני חם מבפנים"

כבר קראתם על הפיראטים היהודים או רעידת האדמה ששינתה את העולם? בקרו בדף התכנית –  https://www.facebook.com/ktaim ופרגנו בלייק לדף

מוזיקה

 

 

הקתדרלה של פירנצה - סנטה מריה דל פיורה
הקתדרלה של פירנצה – סנטה מריה דל פיורה

 

תלייתו של ברנרדו די בנדינו
תלייתו של ברנרדו די בנדינו

 

ה-"בורג האווירי" של לאונרדו
ה-"בורג האווירי" של לאונרדו

-flying machine

 

הרונימוס - ציור לא גמור של דה וינצ'י.
הרונימוס הקדוש – ציור לא גמור של דה וינצ'י.

 

כנפי העטלף למכונת התעופה של לאונרדו
כנפי העטלף למכונת התעופה של לאונרדו
פירנצה 1498
פירנצה 1498 – לא ציור של דה וינצ'י!
המכונות של לאונרדו
המכונות של לאונרדו

 

הערצת האמגושים (החכמים מהמזרח) שהגיעו לבקר את מלך היהודים - Adoration of the Magi
הערצת האמגושים (החכמים מהמזרח) שהגיעו לבקר את מלך היהודים – Adoration of the Magi
תמליל הפרק

הסקרן הגדול בהיסטוריה – לאונרדו דה וינצ'י – חלק 2 – כשלון והזדמנות

ברוכים הבאים לפודקאסט קטעים בהיסטוריה, אני יובל מלחי.

פרק מאה שלושים ושש – הסקרן הגדול בהיסטוריה – על חייו המרתקים של לאונרדו דָה וינצ'י, חלק שני – כשלון והזדמנות.

המעצר והמשפט

בשנת 1476 נעצר לאונרדו דה וינצ'י יחד עם שלושה אחרים באשמת מעשה סדום, קיום יחסי מין עם נער בן 17. בפירנצה יחסי מין בין גברים היו נפוצים אבל לא מוחצנים.

למרות הפתיחות של פירנצה, יחסי מין בין גברים רשמית לא היו חוקיים והם נחשבו לעבירה שדינה – העלאה על המוקד – שריפה של אדם בעודו חי. לאונרדו נעצר, בילה זמן בכלא והובא למשפט…

לאחר שהובא לאונרדו למשפט, היה צורך לזמן את העד שהגיש את התלונה. התלונה על לאונרדו הונחה בתיבה מחוץ לבית המשפט בצורה אנונימית. בכדי להרשיע את לאונרדו וחבריו היה צורך בּעֶד שיבוא ויצהיר על המקרה. למזלו של לאונרדו, אף עד לא הופיע, וההאשמה בוטלה. אבל תארו לכם מה זה להיות עצור ובמשפט שגזר דינו יכול להיות מוות חוויה נפשית לא פשוטה.

מניחים כי משפחת מדיצ'י השפיעה על העד או עדים וכך שוחרר לאונרדו לחופשי. לאחר שהשתחרר ממאסר, זה כבר לא היה אותו לאונרדו. הוא היה נסער מהאירוע וכתב על נושא החופש במחברותיו שוב ושוב. הוא גם שרטט במחברתו מכשיר שיכול היה לפרוץ חלון סורגים ומכשיר שיכול לפתוח את דלת בית הסוהר מבפנים על ידי הרמת הצירים. שנים מאוחר יותר יכתוב לאונרדו דה וינצ'י, כי חופש, הוא המתנה הנעלה ביותר של הטבע.

החוחית

לאונרדו גם כתב סיפורים קצרים בעלי מוסר השכל ואחד מהם נקרא החוחית:

יום אחד חזרה חוחית לקן עם תולעת במקורה אך לתדהמתה מצאה את קינה ריק. ילדיה שהשאירה בקן נעלמו. היא החלה לחפש אחריהם בכל מקום, מצלצלת ומתייפחת בקולי קולות. כל היער נחרד לקול הבכי של החוחית אך אף אחד לא בא לעזרתה.

יום אחד פנה אליה פָּרוּשׁ ואמר לה כי הוא חושב שראה את ילדיה בביתו של החוואי. מיהרה החוחית לביתו של החוואי והילה לחפשם על הגג, בחצר אבל ללא הועיל. לפתע ראתה כלוב גדול תלוי מחוץ לחלון הבית.

כשראו הגוזלים את אימם החלו לצייץ בקול ובתחננו כי תשחרר אותם. האם ניסתה לשבור את הסורגים בעזרת מקורה וציפורניה אל ללא הועיל.

ואז עפה החוחית תוך כדי שהיא ממררת בבכי.

למחרת חזרה החוחית לכלוב בו היו כלואים ילדיה. הן הסתכלה עליהם במבט ארוך ובצער עמוק ואז האכילה אותם דרך הסורגים, אחד אחד, בפעם האחרונה. היא הביאה לילדיה עשבים רעילים והגוזלים הקטנים מתו.

עדיף מוות, אמרה החוחית, מאשר אובדן החירות.

הכיפה של פירנצה

לאחר שהשתחרר מהמשפט המשיך לאונרדו לעזור לורוקיו והשתתף בהכנת כדור ברונזה ענק שהוצב בראשה של כיפת הקתדרלה סנטה מריה דל פיורה בפירנצה. זוהי לא עוד קתדרלה אלא מבנה מדהים שנחשב בזמנו של לאונרדו לפלא הנדסי. עד המאה העשרים לא נבנו כיפות גדולות יותר מזו שנבנתה בפירנצה.

בשנת 1477 כשהיה בן 25 הקים לאונרדו סטודיו משלו בפירנצה. לאונרדו לקח לעצמו שוליה בשם פאולו, צעיר מפירנצה שהסתבך ונכלא בבולוניה כנראה באשמה חוזרת של הומוסקסואליות ועתה לאונרדו אימץ אותו כשולייה. לאונרדו אימץ את פאולו אבל עתה ישנה כבר עננה שרובצת מעל הסטודיו של לאונרדו ואנשי המשמר של פירנצה מצווים לשים עליו עין.

בתחילת שנת 1478 קיבל לאונרדו את ההזמנה הרצינית הראשונה שלו, ציור גדול מעל מזבח בכנסיית סן ברנרדו. לאונרדו קיבל כסף מראש בכדי להתחיל. אם להיות מדויקים הוא קיבל את שכרו בחביות יין אבל בלי קשר, הוא אף פעם לא מסיים את הציור. הדבר גורם לכך שהוא הופך להיות נודע כאמן מוכשר, אבל עצלן ורמאי. באותה שנה הוא כבר אינו רשום בין בחשבונות המס של אביו שכנראה הפסיק לספק לו דמי כיס כאלה או אחרים. לאונרדו היה מיואש.

אבל הוא המשיך לנסות.

איכרים צוחקים

דה וינצ'י צייר בחייו לא יותר מעשרים ציורים בצבעי שמן. הוא צייר עוד ציורים או רישומים בגיר ופחם ויש לו גם ציורים לא גמורים. לעומת זאת, דה וינצ'י השאיר במחברותיו אלפי רישומים מאלפים, יש אומרים כמאה אלף מהם, בתחומים שונים מאנטומיה דרך תעופה ועד להנדסת מכונות. באנגלית יש הבדל בין תמונה, Photograph לציור בצבעים -painting בעוד שעברית ציור בצבעי שמן נקרא לעיתים ציור, לעיתים ציור בצבעי שמן ולפעמים תמונה. ואם הציור הוא צבעוני ואני לא יכול לגעת בו כדאי לבדוק, איך אני יודע אם זה שמן או אקרילי? צריך מילה חדשה. הצעות יתקבלו בברכה, אני מבטיח להעביר לאקדמיה.

דבר אחרון כבעברית יש הבדל בין רישום ואיור. רישום מהמילה התרשמות, אתה רואה עץ ומצייר אותו בדרך כלל בעיפרון או בפחם ובקווים כלליים. איור הוא "תאור של ציור" והוא נלווה לטקסט בדרך כלל בכדי לעזור ולהסביר אותו בצורה גרפית. אז כשאתם קוראים לילד סיפור לפני השינה, תראו לו את האיורים ולא את הציורים. וגם את ההוראות של באיקאה למקרה שהחלטתם לקרוע אותם כי אתם לא יודעים איפה הבורג… סליחה.

ללאונרדו היה כישרון נדיר, זיכרון צילומי. צייר בשם ג'ובאני לומצו סיפר, כי פעם לאונרדו התבקש לצייר איכרים צוחקים. לשם כך בחר לו מספר איכרים שנראו לו מתאימים ואחרי שהתוודע אליהם ערך משתה לכבודם עם אחדים מחבריו. תוך כדי שכולם שותים ושותים לאונרדו התיישב ליד האיכרים והחל לספר להם סיפורים מטורפים ומגוכחים. האיכרים פרצו בצחוק אדיר ולאונרדו הביט בהם, משנן כל פְּרָט וּפְרט. לאחר שהלכו החל לאונרדו לצייר אותם. הציור נראה כה אמיתי' סיפר ג'ובאני, עד שמי שראה אותו פרץ בצחוק בעצמו.

בנו של חברו של לאונרדו, ג'ובאני ג'ירלדי סיפר ברבות הימים כי "כאשר ביקש לאונרדו לצייר דמות הוא שקל תחילה איזה מעמד חברתי ואיזה מזג עליה לייצג, אציל או בן פשוטי העם, עליז או חמור סבר, מודאג או רגוע, זקן או צעיר, נרגש או שקט, טוב או רע; משגמר אומר במחשבתו, הלך למקומות שידע כי אנשים מסוג זה נוהגים להתקבץ בהם והתבונן בפניהם, במנהגיהם, בלבושם, ובמחוותיהם; משמצא את המתאים לתכליתו, רשם את הדברים בפנקס קטן שנשא תמיד בחגורתו. אחרי שחזר ועשה זאת פעמים רבות, ןמשהגיע לשביעות רצון מהחומר שנאסף כך לצורך הדמות אשר ביקש לציירה, היה פונה לשוות לה צורה".

בכדי להבין את החיים ואת גוף האדם לאונרדו גם צפה בקרבות אגרופים ושאר התגוששיות, בליצנים ובנשים גנדרניות מהמעמד הגבוה.

פאצי נגד מדיצ'י

באפריל 1478 משפחות מדיצ'י ומשפחת פאצי, גם היא משפחת בנקאים נודעת היו מעורבות בתקרית אלימה באמצע מיסה בקתדרלה של פירנצה. הפאצים ניסו להתנקש בחייהם של שניים מבני מדיצ'י, לורנצו וג'וליאני. הם רוצחים את ג'וליאנו בתשע עשרה 19 דקירות סכין ודוקרים את לורנצו בצווארו. לורנצו מדמם אך הוא מצליח להימלט ועוברי אורח חובשים את צווארו ומצילים את חייו. משפחת מדיצ'י מחליטה לנקום בכל מי שלדעתה הייתה לו יד בדבר והם מוציאים להורג בתלייה כ-80 איש מתומכי משפחת פאצי. בין האנשים שהם תולים היה האַרְכִיבִּישׁוֹף של פיזה פרנצ'סקו סלוויאטי, ובתגובה מנדה האפיפיור את משפחת מדיצ'י ומטיל חרם על פירנצה. המדיצ'ים רותחים מזעם מפני הם בטוחים כי גם לאפיפיור יד בדבר, ומשפחת פאצי מבינה כי פירנצה אינה בטוחה ונמלטת מהעיר. בנו של ג'וליאנו מדיצ'י שנרצח יהפוך 30 שנה מאוחר יותר לאפיפיור קלמנס השביעי.

באותה תקופה האפיפיור לא היה כמו היום, אדם רגוע ושליו מין סבא זקן, אלא איש מדון, מנהיג צבאי שביכולתו להעניש אנשים בהצלפה, בתלייה ובמלחמה הרסנית וכואבת. והוא לא היסס לעשות שימוש בכל האמצעים הללו.

שנה לאחר ההתנקשות מצאו המדיצ'ים את אחד מהמתנקשים שברח, ברנרדו די באנדיו, הביאו אותו לפירנצה ותלו אותו לעיני כולם. לאונרדו דה וינצ'י הוקסם מהדרך שבה גוף האדם השברירי היה תלוי חסר חיים והוא משרטט את די באנדיו במחברתו.

הסטודיו של לאונרדו

הסטודיו של לאונרדו ממשיך לפעול, הוא ממשיך לחקור וללמוד. באותה תקופה לאונרדו מתחיל להזהות עם הסבל של עולם החי והוא הוך לצמחוני ואף מסרב ללבוש בגדים העשויים מעור או פרוותם של חיות. והוא גם הופך לצמחוני.

כשהיה לאונרדו כבר מבוגר ושמו הלך לפניו, נשלח מכתב מבחור איטלקי שביקר בהודו ובו נכתב כי הוא פגש באנשי הגוג'ראטי והם אנשים עדינים שאינם אוכלים שום דבר שיש בו דם, וכמו כן הם אינם נותנים לאף אחד לפגוע ביצורים חיים בדיוק כמו לאונרדו דה וינצ'י שלנו.

עוזרו וחברו של לאונרדו טומסו מסיני כתב כי לאונרדו לא יהרוג פרעוש משום סיבה. הוא העדיף ללבוש בגדי פשתן פשוט, מאשר משהו מת". הדבר היה די נדיר בתקופת ימי הביניים. מאות שנים מאוחר יותר יכתבו שני פילוסופים ידועים, דהקרט וקאנט כי אין לנו שום אחריות אתית כלפי חיות. כיום עם טרנד הצמחונות והטבעונות אנחנו מבינים כי לאונרדו הקדים את זמנו במאות שנים.

באותה שנה לאונרדו לוקח לעצמו עוזר או מתמחה שני בשם טומאסו מאסיני שנקרא זורו-אסטרו וכמו לאונרדו גם הוא כפרי וצמחוני. בזמן הזה לאונרדו מתחיל לצייר במחברתו ציורים טכנולוגיים של מנופים, ידיות וכלים להנפה של דברים כבדים. אחד מציוריו מראה מכונה המסוגלת להרים כנסייה שלמה באוויר ולהניח אותה על יסודות מוגבהים בכדי למנוע הצפות חוזרות ונשנות שסבלה מהן.

לאונרדו המשיך לשרטט מכונות מיוחדות, תחנות מים, וכלים שממנפים את כוח הטבע בכדי שיוכלו לשרת את בני האדם. הוא צייר ציורים המראים כוחות פיזיים, תנועה של אנרגיה ולבסוף הניח יסודות לברגים, מקדחים ופרופלורים. לאונרדו גם שרטט מכונות העוסקות בתעופה. אחת המכונות דומה מאוד לגלשן אוויר של ימינו, כנפיה בצורת כנפי עטלף ויש לה זנב של ציפור. הנהג או טייס מניע את הכנפיים וכך יכול היה, תאורטית, לדאות באוויר. לאונרדו כתב כי "כמות הכוח שמפעיל הגוף כנגד האוויר שווה לכמות הכוח שמפעיל האוויר כנגד הגוף".

מאתיים שנים מאוחר יותר כתב אייזיק ניוטון את חוק התנועה השלישי בו טען כי לכל פעולה יש תגובה זהה בעוצמתה והפוכה בכיוונה. זאת אומרת כי גוף המפעיל כוח כלשהו על גוף אחד, הגוף השני מפעיל על הגוף הראשון כוח השווה בעוצמתו אך מנוגד בכיוונו. כמו שני אנשים שעומדים על סקטים ואחד דוחף את השני, שניהם למעשה ינועו בכיוונים מוגדים.

לאונרדו הבין כי אם כנף של ציפור דוחפת את האוויר כלפי מטה, האוויר ידחוף בחזרה את הכנף כלפי מעלה, וכך נוצר כוח עילוי שגורם לכנפיים, ולציפור, להתרומם באוויר. ההבנה של לאונרדו הפכה מאתיים שנים מאוחר יותר לחוק של ניוטון.

באנגלית דרך אגב קל יותר לזכור את החוק:

For every action, there is an equal and opposite reaction.

אנחנו נדבר על כל המכונות המדהימות של לאונרדו וגם על כלי הטיס שתכנן בהמשך הסדרה.

ציורים לא מושלמים

בפירנצה היו אנשים שונים ומשונים וחבורה אחת כזאת משכה את תשומת ליבו של לאונרדו. הם היו משוררי רחוב, סוג של ראפרים של ימינו שהיו כותבים או מדקלמים שירים שזה הרגע המציאו. משהו כמו הסרט 8 מייל של אמינם. הם השתמשו בסלנג רחוב ושרו על רעב, צדק חברתי, דיכאון כאשר חלק משיריהם היו סטירות או שירים הומוריסטים שנועדו להצחיק את קהל העוברים ושבים. משוררים אלה גם כתבו על לאונרדו כי היה כאוב, בלחץ תמידי ועני. משורר בשם קאמלי כתב – לאונרדו, מדוע אתה כה מוטרד?

באותו זמן לאונרדו מתחיל לצייר ציור נוסף בשם ג'רום הקדוש או הירונימוס הקדוש, בו נראה הרונימוס מכה את עצמו באבן על חזהו כאשר הוא מתבודד במדבר. לצדו של ג'רום נמצא אריה הצופה עליו מקרוב. הציור מאוד מיוחד מפני שרואים בו את פניו המיוסרות של ג'רום, כל גיד בצוואר ואת עצמות הבריח בצורה מוחשית. הירונימוס היה נזיר שהגיע מאירופה לירושלים, למד עברית ותרגם את התנ"ך ללטינית בתרגום הידוע בשם וולגטה, תרגום בלטינית.

לאונרדו לא מסיים גם את הציור הזה.

ב-1481 לאונרדו היה חייב להוכיח את עצמו. נזירים שישבו במנזר בכפר קטן מחוץ לפלורנס ידעו כי הוא מוכשר והציעו לו לצייר על הקיר המרכזי בכנסיה. לאונרדו לקח את העבודה והחל לצייר על קיר בגובה ורוחב של שניים וחצי מטרים, את סיפור השליחים שמגיעים לבקר את ישו הילד שנקרא בנצרות סגידת האמגושים . האמגושים או החכמים מגיעים בכדי לסגוד לישו מלך היהודים.

הסקיצה של הציור שצוייר בקווים כלליים בלבד הפעימה את מי שצפה בה. לאונרדו צייר שם 66 דמויות שונות ברקע, בצדדים ובחזית ולמעלה מאחד עשרה חיות שונות. ישנם ברקע טירה הרוסה, גרמי מדרגות ורחוב ישן. בצד ימין עומד ילד צעיר, רועה צאן ומשקיף על המתרחש. יש אומרים כי הילד הוא ציור של לאונרדו כפי שנראה כשהיה ילד בעצמו. בציור יש גם לוחמים רכובים הנלחמים בחיה פראית, אנשים במחשבה, אנשים בסבל ועוד ועוד סיפורים.

לאונרדו התחייב כי יסיים את הציור תוך עשרים וארבעה עד מקסימום שלושים חודשים. היה זה אחד הפרוייקטים השאפתניים ביותר של לאונרדו וכל מי שראה את הסקיצות נעתקה נשימתו.

לאחר שלאונרדו סיים את הסקיצות, הוא חש כי מיצה את עצמו ועזב את הציור באמצע גם בידיעה כי לפי החוזה עם הנזירים הוא היה צפוי לקנס כספי. כן גם את הציור הזה לאונרדו לא סיים.

הקריירה של לאונרדו בפירנצה הייתה הרוסה, שמו הפך שם נרדף לאוֹמָּןעצלן ושקרן. אחד שמבטיח ולא מקיים, אחד שאי אפשר לסמוך עליו בשיט. לאונרדו שוב שקע בייאוש, אך הוא הבין כי לא נותרה לו ברירה. הוא חייב לעזוב את פירנצה ולפתוח דף חדש. לפתע אורו עינו של לאונרדו. הוא לא יעבור למקום חדש בכדי להמשיך לצייר. הוא יעבור למקום חדש כמהנדס וממציא. לאונרדו הבין כי הסיטואציה הלא פשוטה אליה נקלע הייתה למעשה, הזדמנות.

ביומנו כתב "אעשה דברים שאף אחד לא העז לעשות בעבר … אחשוב מחשבות חדשות, ואביא דברים חדשים לעולם …"

לאונרדו במילנו

ב-1482 לאונרדו מבין כי עליו לעבור למקום שזקוק למהנדס וממציא. הוא מחליט לעבור לעיר הצפונית מילנו ששכנה בגבול צרפת.

מילנו הייתה עיר שהייתה חייבת להגן על עצמה מפני הגרמנים בצפון והצרפתים במערב ובעיר ייצרו כלי נשק רבים וחדישים. לאונרדו רצה לפתוח בקריירה חדשה של מהנדס וממציא. לאחר שבפירנצה הוא לא הצליח לסיים את יצירותיו ונחשב לבטלן, קיווה לאונרדו כי תחום ההנדסה שהפך להיות הדבר שעניין אותו יותר מכל יאיר לו פנים.

לאונרדו כתב לדוכס מילנו מכתב והציג עצמו ככמהנדס וממציא. היה ברור כי הדברים הללו בוערים בקרבו יותר מאשר הציור והוא היה להוט למצוא דרך לבנות את מכונותיו הרבות והמיוחדות ששרטט ורשם במחברותיו.

במכתב או קורות החיים ששלח לדוכס במילנו כתב דה וינצ'י כי יש לו דרך להשפיע על תוצאות המלחמה בעזרת גשרים קלים ומהירים לבנייה, תותחים קלים הניתנים לפירוק והרכבה המסוגלים לירות אבנים רבות כמו ברד בסערה. הוא הציע רעיונות למנהרות תת-קרקעיות המסוגלות גם להוליך נהרות ממקום למקום. היה לו רעיון לרכב משוריין שיכול נוע בכוחות עצמו על ידי משיכת ידיות המניעות גלגלי שיניים ואת הגלגלים עצמם. היה זה למעשה המצאה ראשונית של הטנק שיבּנה כמעט 500 שנים לאחר מכן. לקראת סוף המכתב כתב לאונרדו כי הוא גם פסל והוא גם יכול לצייר, טוב יותר מכל אחד אחר. אם הייתם מקבלים קורות חיים כאלה של בן אדם שטוען כי הוא מכושר בהכל, אולי הייתם זורקים אותם לפח.

לאחר ששלח את המכתב למילנו, אסף לאונרדו חפציו, הניח בזהירות את פסליו בתיבה, ליד הלירות, אחת שלו ואחת לירה שלורנצו מדיצ'י שלח לדוכס ממילנו. אז החל לאונרדו לעשות את דרכו למילנו שהייתה מרוחקת 180 קילומטרים מפירנצה, שם קיווה כי יוכל לפתוח דף חדש ומוצלח יותר בחייו.

ביומנו לאונרדו ניסה לעודד את עצמו:

אני לאונרדו דה וינצ'י.

תלמידו של הניסיון ואני סבלני

סבלנות מגינה עלי מפני עלבונות

כפי שבגדים חמים מגינים עליי מהקור.

כשמתקרר, אני לובש עוד בגדים

כשהמנוולים האלה מתעללים בי

אני הופך ליותר סבלני

אבל הם לא יכולים לגעת בי, אני חם מבפנים".

 

ספר שהוא חוויה אמיתית

Amazing Leonardo da Vinci Inventions : You Can Build Yourself Free Delivery at the Book Depository

Check Also

פרק 283: לואיס וקלארק מגלים את אמריקה (היסטוריה לילדים)

התושָבים הראשונים בארצות הברית התגוררו בחוף המזרחי שלה, וְלא ממש ידעו מה יש בַּמערב. הם …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *