פרק 135: הסקרן הגדול בהיסטוריה – לאונרדו דה וינצ'י – חלק 1 (פודקאסט היסטוריה)

לאונרדו דה וינצ'י – סיפור חייו המרתק והמדהים. leonardo-da-vinci.jpg!Portrait

תקופת הרנסנס ומדוע התעוררה אירופה לאחר אלף שנים, לאונרדו הממזר, החיים בכפר, ציור, ההגעה לפירנצה, הסטודיו של ורוקיו, עבודה וניסויים, מד הצעדים של לאונרדו, הציורים הראשונים, עולם המדע, משפחת מדיצ'י, ההבדל בין אמן ואומן, חוש ההומור של לאונרדו, הציורים הראשונים, המאסר והמשפט שגזר דינו – מוות.

 

מוזיקה

 

 

הטבלתו של ישו (ורוקיו ודה וינצ'י)
הטבלתו של ישו (ורוקיו ודה וינצ'י)
הבשורה (דה וינצ'י)
הבשורה (דה וינצ'י)
מדונה ליטה (דה וינצ'י)
מדונה ליטה (דה וינצ'י)
תמליל הפרק

לאונרדו דה וינצ'י

ברוכים הבאים לפודקאסט קטעים בהיסטוריה, אני יובל מלחי, פרק מאה שלושים וחמישה – הסקרן הגדול בהיסטוריה – על חייו המרתקים של לאונרדו דָה וינצ'י – חלק ראשון.

הקדמה

בסקר מקיף שנערך לאחרונה, נשאלו אנשים מי היא הדמות ההיסטורית שהכי היו רוצים לפגוש. במקום הראשון הגיע לאונרדו דה וינצ'י, לפני ישו ולפני אלברט איינשטיין. נאמר עליו כי היה "האדם הסקרן ביותר שחי אי-פעם על כדור הארץ". שמו היה לֶאוֹנָרדוֹ דִי סֶר פִּייֶרוֹ ד'אנטוניו די סיר פיירו די סר גווידו דָה וִינצִ'י.

לאונרדו בנו של האדון פיירו, בנו של האדון אנטוניו (סבו) בנו של האדון פיירו בנו של האדון גווידו מהעיירה וינצ'י. את סיפורו המדהים אתם עומדים לשמוע בָּפְרקים הקרובים. לאונרדו דה וינצ'י הגאון האוניברסלי של כל הזמנים, שידע גם לצייר.

הפאזל הגדול של לאונרדו דה וינצ'י

הוא נולד כילד ממזר, לא חוקי וקיבל מעט מאוד השכלה פורמלית. חייו היו אמורים להיות חיים של איש פשוט, משרת, איכר, סנדלר, או נגר. אבל משהו בו היה שונה, שונה מאוד. עד מהרה יהפוך לאונרדו לאיש בעל קריירה מזהירה שתתרסק שוב ושוב ושוב. הוא יעמוד למשפט שאם ימצא בו אשם, גזר דינו יהיה הוצאה להורג. הוא יברח, יעזוב דברים באמצע, יהיה מושא ללעג, ויכּשל שוב ושוב ושוב. דווקא בגלל שלא היה מושלם, סיפור חייו פשוט מרתק!

במשך ימי חייו העלה לאונרדו דה וינצ'י את מחשבותיו ותצפיותיו על הכתב במחברות. הוא כתב על מאות ניסויים שערך, העתיק מכתבים ששלח, אייר עיצובים הנדסיים וטכנולוגיים ותזכורות לעצמו בדבר מחקרים וּכְתיבָה שהיה רוצה לבצע. כמעט כל עמוד במחברותיו גדוש בהסברים מפורטים וציורים מרהיבים. כתביו השתרעו על פני שלושה עשר אלף עמודים מהם רק כ-6000 שרדו.

למרות זאת, מעטות הן העובדות הנחרצות על חייו של לאונרדו דה וינצ'י. למרות שהשאיר אחריו אלפי עמודים בהם כתב ושרבט את רעיונותיו והמצאותיו, מעט מאוד ידוע לנו על חייו האישיים, מה הרגיש, מה חש, מה בער בקרבו.

רבים ניסו לכתוב ביוגרפיה על חייו של לאונרדו בכדי לספר את סיפורו המדהים של אמן, מדען וממציא דגול שחי בתקופה בה לא יכל לממש חלק גדול מרעיונותיו. היום בטח היו לו מיליארד לייקים, ערוץ ביוטיוב וגם שונאים רבים שהיו טוענים שהוא דביל. עולם כמנהגו נוהג.

כל מי שכתב על לאונרדו נאלץ בסופו של דבר להרכיב פאזל כזה או אחר על חייו, ולהסתמך על שכתבו אחרים. חלק מהביוגרפיות שלו אפילו סותרות האחת את השנייה. בפרקים שלפניכם הסתמכתי על עשרות מקורות, גם ביוגרפיות חדשות וגם ישנות מאוד, מאמרים, סרטים דוקומנטריים, כתבות של מומחי אומנות, מומחי תעופה, ומדענים, שעזרו לי להרכיב תמונה מלאה ככל האפשר על חייו של לאונרדו דה וינצ'י, אמן מיוסר וּמדען בודד.

אז הנה הסיפור המדהים על אדם שהיה הגאון האוניברסלי, מדען, ממציא, צייר, פסל, מעצב, אדריכל ומוזיקאי- שהצטיין בכל אחד מהתחומים הללו. לאונרדו דה וינצ'י.

ילדות ברנסאנס

לאונרדו דה וינצ'י נולד בשנת 1452 בעיירה וינצ'י שבמחוז פירנצה או פלורנס באנגלית. שמה המקורי היה פלורנטיה בלטינית שהפך ברבות הימים לפלורנצ'ה. בני המקום נקראים פלורנטינים.

מחוז פירנצה ממוקם בצפון מרכז איטליה בחבל טוסקנה שהוא החלק המערבי העליון של המגף האיטלקי. במרחק של קצת יותר ממאה קילומטרים מערבית לפירנצה העיר פיזה וצפון מזרחית במרחק של ארבע מאות קילומטרים, העיר ונציה.

לאונרדו נולד לאב אמיד שהיה נוטריון מוכר ושהה רוב הזמן בעיר הגדולה פירנצה. אמו לעומת זאת הייתה כפרייה ענייה ויפה מהמעמד הנמוך ולאונרדו נחשב לממזר, ילד לא חוקי. לממזרים לא היו סיכויים רבים להצליח בחיים, הם היו מנודים מאיגודים מקצועיים שנקראו גילדות, לא יכלו ללמוד באוניברסיטאות והסתכלו עליהם בעין לא יפה למרות שהם לא עשו כלום. התואר ממזר רדף אותם עד יום מותם. אָבוֹת אָכְלוּ בּסֶר וְשִׁנֵּי בָּנִים תִּקְהֶינָה.

ביהדות הפרוש לממזר הוא חמור יותר, בדרך כלל עוסק בילד שנולד בגילוי עריות, וממזר יכול היה להתחתן עם ממזרת אך צאצאיו היו גם הם ממזרים במשך דורות רבים. במקרה הזה גם שיני נינים תקהינה.

לאונרדו נולד בתחילתה של תקופת הרנסאנס, לידה מחדש בצרפתית, שהייתה תקופה מיוחדת בהיסטוריה האנושית. היא נקראה הרנסנס רק מאות שנים מאוחר יותר והיא הייתה תקופה של תחייה תרבותית וּמחשבתית כמעט בכל תחומי החיים. בתקופה זו אנשים הסירו מגבלות מחשבתיות וּפרצו דרכים חדשות באמנות וּבְמדע.

אז איך בעצם התחילה תקופת הרנסנס? מה עורר את אירופה לאחר אלף שנות תרדמה?

הרעיונות הפילוסופים על החיים, גוף האדם ומחשבות האדם כבר נוסחו על ידי היוונים והרומאים. מרביתם אבדו למשך מאות שנים והעתקים שלהם נשתמרו בידי דוברי יוונית באימפריה הביזנטית. כאשר פרצו המוסלמים את גבולות המזרח התיכון הם פגשו בִּכְתבים אלה, תרגמו אותם לערבית והוסיפו להם פרושים ומחשבות.

בימי הביניים המוקדמים שנקראים גם ימי האפילה של אירופה, הם נשכחו כמעט כליל באירופה עצמה. עובדה מעניינית היא, שלמעשה לאחר נפילתה של האימפריה הרומאית, פסקו תגליות ומחשבות חדשות ופורצות דרך באירופה, אך כשהם התחדשו הם שוב התחדשו באותו מקום בו הם נפסקו, על אדמת איטליה.

כאשר יצאו הנוצרים למסעות צלב בין השנים 1096 לשנת 1300 לערך, הם מצאו כתבים בערבית שנזירים תרגמו עבורם ללטינית. הערבים לא חששו להביע את דעתם בנושאים שונים ובצורה חופשית וכך פגשה אירופה רעיונות חדשים ישנים. בתוך זמן קצר עוררו כתבים אלה סקרנות רבה והעמידו שורה של אינטלקטואלים. הבעייה הייתה שהכנסייה ראתה את המדע כדבר מנוגד לדת במקרים רבים, ואסרה על מחקרים שיכלו לשלול או לסתור את מה שכתוב בתנ"ך.

משנת 1450 מכונת הדפוס של גוטנברג שעליה יש שני פרקים נפרדים, 88 ו-89 בפודקאסט, אפשרה לרעיונות מקוריים לעשות את דרכם לארצות שונות וחילופי רעיונות ומחשבות גרמו להאצה מחשבתית, עידן של תגליות, וחידושים כמעט בכל תחום מאומנות ואדריכלות ועד לפיזיקה וגאומטריה.

תוך שנים ספורות מכונת הדפוס הועתקה ושוכללה ובתי דפוס החלו צצים באירופה כמו פטריות. כמה שנים אחרי שגוטנברג המציא את המכונה שלו, כבר היו באירופה כאלף בתי דפוס שהדפיסו תוך כמה עשרות שנים יותר משמונה מיליון ספרים ומספרם הלך וגדל במהירות.

בשנת 1480 כבר היו ברומא יותר משנים עשר דפסים ועד סוף המאה היו מאות בתי דפוס באיטליה. במהלך המאה החמש עשרה הדפיסו דפסי ונציה יותר משני מיליון ספרים. רק בכדי להבין את ההשפעה של מכונת הדפוס של גוטנברג אם באירופה במאה ה- 15 היו בערך שנים עשר מיליון ספרים בסך הכול, במאה ה-16 שבאה אחריה כבר היו באירופה יותר מ-200 מיליון ספרים מהם מיליונים שהודפסו בערים איטלקיות.

מכונת הדפוס הקפיצה את עולם המדע קדימה בכך שגרמה לירידה דרמטית במחירי ספרים, עזרה להפיץ ידע בצורה נרחבת ולבסוף עשתה זאת באחידות. בימי ההעתקה הידנית כל ספר היה מועתק בצורה שונה, חלקים נרחבים הושמטו ושגיאות חדשות נוספו. עם הדפסת מהדורות זהות מדענים יכלו להתייחס לחלקים בטקסט שהיו זהים אצל חבריהם, ודיאלוגים החלו להתפתח ולפרוח, מה שהביא לתקופה של השכלה ופריחה מדעית.

חשוב לזכור שהתקופה הייתה לא רק תקופה של פריחה מחשבתית, אומנות, פילוסופיה, פרחים ושושנים. היא גם הייתה תקופה אלימה ומסוכנת, בה התרחשו מלחמות רבות, התבצעו רציחות פוליטיות בלי סוף, אנשים הועמדו למשפט והוצאו להורג בתלייה או בשריפה. החיים היו בגדר סכנה מתמשכת. חייו של ליאונרדו גם הם יהיו בסכנה והוא יועמד למשפט שגזר דינו היה מוות.

כל כך הרבה שאלות

אביו של לאונרדו כפי הנראה כבר היה מאורס לעלמה מהמעמד המתאים, כשנולד לאונרדו, והוא חיכה שארוסתו תגיע לגיל בו יוכל לשאתה לאישה. שמונה חודשים לאחר שלאונרדו נולד, נשא אביו לאישה את אלבּיירָה בת ה-16. אביו של לאונרדו ינשא עוד מספר פעמים בימי חייו וֶכּלותיו תמיד היו בנות 16 או 17 גם כשהוא היה קרוב לגיל 50.

לאונרדו הקטן גדל עם אימו בכפר וּלאחר מספר שנים עבר להתגורר עם משפחתו של אביו. אמו התחתנה, עברה לכפר אחר והוא נשאר עם משפחת דָה וינצ'י. הכפר וינצ'י נמצא בטוסקנה, אזור כפרי וירוק, ולאונרדו נהג לעבוד יחד עם דודו פרנצ'סקו בטיפול בחיות החווה, בשדות ובמטעים של המשפחה. הוא ודודו יצאו לטיולים בשדות וּבָגבעות הסמוכות ולאונרדו התאהב בטבע. את כל השאלות שהיו ללאונרדו הצעיר הפנה לדודו, שלא תמיד היו לו תשובות שסיפקו את לאונרדו.

יום אחד בעת ששוטט לבדו מצא לפתע מערה גדולה וֶחשוכה. הוא כתב כי שם לב לשתי תחושות שעולות בו במקביל, רצון עז לחקור מה יש במערה ופחד אדיר ממה שאולי יש בתוכה. היכולת הזאת להבין את התחושות שהגוף שולח, כמו להסתכל על עצמך מבחוץ ולהבין בצורה אובייקטיבית מה אתה מרגיש, תהיה הגדולה של לאונרדו. הוא הבין שהוא מבין. הוא הרגיש מה הוא מרגיש.

אביו שהתגורר בפירנצה היה איש אמיד ולא הרבה לבקרו בוינצ'י אך שלח כסף למשפחתו. בטח אתם תוהים למה אבא שלו לא שלח אותו לבתי הספר הכי טובים שיש או דאג לחינוכו, ובכן הדבר נובע מעצם היותו ממזר, ילד לא חוקי.

ילדים למשפחות מכובדות באותה תקופה היו לומדים לטינית, פיזיקה, גאומטריה ולכתוב ביד ימין בלבד. לאונרדו שהיה ממזר לא יכל להתקבל ללימודים שכאלה והוא המשיך לכתוב בידו השמאלית. בתקופות מוקדמות יותר מי שכתב ביד שמאל נחשב בדרך כלל לאחוז בידי השטן. שמאליים היו צריכים להתרגל לכתוב ביד ימין או לעבוד במקצועות כמו נגרות וחקלאות או להסתדר לבד.

וכך רכש לאונרדו השכלה בסיסית בלבד. בוינצ'י כמו במקומות אחרים החלו הילדים לעבוד בגיל 6-7 ובגיל 10 כשקצת התבגרו, החלו בלימודים בסיסיים. לאונרדו למד לכתוב וֶלִקרוא באיטלקית (ולא בלטינית) כמו גם חשבון בסיסי שסבו לימד אותו בעזרת חשבונייה. סביר להניח שגם קיבל חינוך כלשהוא מהכומר המקומי ולמד לקרוא ולשנן פסוקים מהתנ"ך. מבחינת אנשי העיר הגדולה הוא נחשב בלתי משכיל ושמאלי למען השם. שמאלי!

מכיוון שלאונרדו לא למד לטינית לא הייתה לו הגישה לספרים הרבים שהיו כתובים בלטינית. מצד אחד הדבר לא איפשר לו לרכוש ידיעות שהיו נפוצות באותם הימים ומצד שני הוא נאלץ לגלות בעצמו דברים רבים מבלי להסתמך על מחקרים ישנים שחלקם היו שגויים מין היסוד. עוד על הספרים שקרא לאונרדו בהמשך.

על חינוך יאמר לאונרדו בִּרְבוֹת הַיָּמִים כי "כפי שאכילה בתנוחה לא נכונה יכולה להזיק לגוף, כך היא הלמידה ללא תשוקה או חשק – פוגעת בזיכרון ואינה משמרת דבר ממה שצרכה".

לאונרדו אהב לרשום ולצייר עוד שהיה צעיר. יום אחד תושב וינצ'י ביקש מפיירו, אביו של לאונרדו להמליץ על אמן שיוכל לקשט מגן עגול מעץ. אביו ששהה בוינצ'י באותו זמן, ידע כי בנו לאונרדו אוהב לצייר והעביר לו את המגן. לאונרדו שמח על ההזדמנות ובדמיונו ראה מפלצת מפחידה על המגן שתיתן השראה לבעליה. אבל זה לא הספיק לו. לאונרדו יצא לשדות ואסף חרדונים, חגבים, נחשים, עטלפים וצרצרים. לאחר מכן הוא חתך חתיכות מכל יצור ויצר מהם יצור חדש ומפחיד אותו צייר על המגן. את היצור צייר לאונרדו כמפלצת יורקת אש המגיחה ממערה. כשהיה המגן מוכן, לאונרדו הכניס את אביו לחדר חשוך והסיט את הוילון כך שרק קרן אור אחת נכנסה לחדר בדיוק היכן שהיה הציור מונח. משנכנס אביו לחדר וראה את היצירה הוא נבהל מפני שהדרקון נראה כה אמיתי. הוא לא ראה דבר כזה בחייו.

מכיוון שאביו היה איש עסקים הוא מכר את המגן בסכום נאה לסוחר מקומי ובמקומו קנה מגן מצויר פשוט יותר אותו החזיר לאיש מוינצ'י. הסיפור ממשיך בכך שהדוכס ממילאן ראה את המגן ושילם עליו כסף רב לאותו סוחר.

הסיפור שאין לנו דרך לדעת אם הוא נכון במאת האחוזים, מלמד כי לאונרדו היה יצירתי מגיל צעיר, עוף מוזר במקצת שעשה דברים אחרת.

החיים בפירנצה

בגיל 13 לערך, כאשר הך סבו לעולמו עזב לאונרדו את חיי הכפר ועבר לעיר הגדולה פירנצה. באותם ימים איטליה לא הייתה מה שאנחנו מכירים כיום, מדינה אחת, אלא ערים גדולות שפעלו כמדינות לכל דבר. לכל אחת היה מושל, צבא, וחוקים משלה. הערים-מדינות האיטלקיות גם שיתפו פעולה וגם נלחמו האחת בשנייה בלי סוף.

לאונרדו הגיע לפירנצה בתקופה שכפי שכבר אמרתי נקראה הרנסנס או הלידה מחדש. השפעתה של הכנסיה עדיין הייתה חזקה מאוד אבל לא חזקה כבעבר. אם בימי הביניים מחשבה יצירתית שלא הייתה מקובלת על הכנסייה הייתה גורמת צרות לבעליה, ההשפעה הזו החלה לדעוך בימיו של לאונרדו.

ייתכן וזו הייתה הפעם הראשונה של לאונרדו בפירנצה. הוא בטח הופתע מאוד מהעיר, מההמולה, הרעש, הצבעים, הריחות וראשו הסתובב מרב כל הדברים שקרו לנגד עיניו בהשוואה למטע עצי הזית או גינת הירק בכפר. פירנצה הייתה בשביל לאונרדו הצעיר עולם חדש.

העיר פירנצה הייתה עריסת הרנסנס, עיר הבירה של הרנסנס, מקום בו התקבלו רעיונות חדשים בברכה והיא כונתה אתונה של ימי הביניים. פירנצה נשלטה זה 30 שנה על ידי משפחת מדיצ'י האמידה שדאגה להביא לפירנצה ציירים, פסלים, משוררים ומלומדים. בתקופה ההיא ככל שהיו יותר אמנים, פסלים וציירים בעיר מסויימת, היא נראתה לעולם כמפותחת יותר ויוקרתה וזוהרה עלו והיא התפרסמה. וזה גם היה טוב לעסקים.

משפחת מד'צ'י הייתה משפחה או שושלת של סוחרים איטלקיים, בעלת השפעה עצומה במיוחד באיטליה וגם במקומות אחרים באירופה. הם היו דוגמא מובהקת למה שאנחנו קוראים היום הון ושלטון. מקור השם מדיצ'י, מדצינה או רפואה הוא כנראה בזכות סחר בתרופות שנעשה על ידי המשפחה בזמנים קדומים יותר.

המשפחה שלטה ביד רמה בעיר פירנצה, ניהלה בנק משגשג ומכיוון שתרמה כספים רבים, היא גם קיבלה החלטות כאלה ואחרות בנוגע לענייני מועצת העיר. מקרב המשפחה מונו ארבעה אפיפיורים שעזרו למשפחה לשלוט בפירנצה וברומא במהלך המאה ה-16. הם היו פטרונים או לקוחות של מספר אמנים חשובים בתקופת הרנסנס ועזרו להביא לִפְריחה אמנותית בפירנצה. הם גם היו מעורבים ברציחות פוליטיות, גורשו מפירנצה, שבו אליה, ומקרבם יצאו גם בני אצולה אנגלים וצרפתים ביניהם שתי מלכות צרפתיות. המשפחה ירדה לבסוף מגדולתה במאה ה-18 והורישה את מה שנותר מרכושה למדינה הטוסקנית בתנאי ששום דבר לא יעזוב את פירנצה.

אומנות

בפירנצה היו עסקים רבים בנקים, חנויות, בתי מסחר ומפעלים כמו גם כנסיות רבות. היה זה זמן מרתק להיות בפירנצה, אלא אם היית ממזר כמו לאונרדו שלא יכול היה ללמוד באוניברסיטה ולהפוך – לנוטריון כאביו, בנקאי או רופא. אנשי המעמד הנמוך היו בדרך כלל שוליות שעזרו במשך שנים רבות למוריהם או המאסטרים שלהם, ועל ידי כך למדו מקצוע, סנדלר, נגר, אופה וכיוצא בזה. שוליות היו נשארות עם המאסטר שלהם במשך מספר שנים, תלוי במקצוע, ואז היו הצעירים יוצאים לעולם הרחב למצוא מקום בו יוכלו לקבל עוד ניסיון או לפתוח עסק משלהם. זמן השהייה עם המאסטר השתנה לפי המקצוע, אופים למשל היו צריכים לשרת כשוליות שנתיים וצורפים אפילו עשר. תלוי בזמן, ובמקום בו היית מתמחה.

למרות שמשפחתו של לאונרדו לא הייתה ענייה, רוב הדלתות היו סגורות בפני ממזרים והוא נאלץ לחפש לו משרה כשוליה. לאונרדו אהב לצייר וכפי הנראה אביו הראה את הרישומים שלו לאמן מקומי מפורסם בשם אנדרֶאָה דל וֵרוֹקְיוֹ שהיו בסטודיו שלו מתמחים רבים. ורוקיו אהב מה שראה ולאונרדו הפך לשולייתו של ורוקיו. הדבר שינה את חייו לעד.

בעברית דרך אגב יש הבדל בין אומן ואומן. אומן, artist באנגלית הוא צייר או פסל. אוּמן craftsman הוא בעל מלאכה שהתאמן ואומן היטב והפך להיות מומחה מקצועי כמו למשל נגר או צורף.

במילה אומן אין ו, אבל יש קמץ קטן ולכן ציירים עושים אוֹמָּנוּת ונגרים אֻו-מָּנוּת . ביהדות דרך אגב יש מצווה ללמוד מקצוע, בתלמוד הבבלי במסכת קידושין נכתב כי "כל שאינו מלמד את בנו אומנות, מלמדו ליסטות" שוד או גניבה. במילים אחרות אב חייב לדאוג לכך שלבנו יהיה מקצוע או שיהפוך לגנב.

ורוקיו

עברו חלפו להם ימי השלווה של וינצ'י ושדותיה השקטים והמוריקים. עתה נדחס לאונרדו לתוך בניין עשוי מעץ באחד מרחובותיה הסואנים ביותר של פירנצה. שם יחד עם עוד שוליות, רעש והמולה החל לאונרדו לעבוד וללמוד תוך כדי.

באותם ימים אמנים נשכרו בכדי לצייר מתנה, לקשט תיבה כזאת או אחרת, לצייר דיוקן של אחד מעשירי העיר או אחת מנשותיו, ציורים דתיים עבור הכנסיות הרבות בעיר ופסלים לאחוזות ולבתי הפאר. ורוקיו גם יצק שריון ללוחמים ועסק ביצירת תכשיטים משובצים באבנים טובות. הוא היה אומן ואמן גם יחד. בזמנו, אמנים לא חתמו את שמם על יצירותיהם מפני שהדבר לא היה נהוג.

ורוקיו לא בחל בשום עבודה ולקח על עצמו הכל – ציורים, פסלים מאבן וברונזה, הלחמה וריתוך בעזרת מראות, יצירת מסכות ואפילו שרטוטים ליצירת מכונה כזאת או אחרת.

בעוד שמתמחים ותיקים היו עסוקים בהכנה של חומרים ליצירות אומנות, לאונרדו ומתמחים צעירים אחרים היו עסוקים בטאטוא הרצפה, ניקוי מברשות, שליחויות ועבודות סיזיפיות אחרות. ורוקיו חיבב את לאונרדו הכפרי שהיה שונה במקצת ממתמחיו האחרים. הוא היה סקרן ולעיתים מרדן ובנוסף היה חרוץ מאוד. לאחר ימי העבודה הארוכים והמפרכים עלו המתמחים לקומה העליונה שם ישנו על מצע של קש.

לאונרדו התקדם והחל להרכיב מברשות מפרווה ושיער של חיות כמו סוסים, חזירים, עיזים, בונים וגמלים, כל אחד למטרה מסוימת, וגם להתקין עטים מנוצות אווז. מענפי גפנים הוא יצר פחם לציור, והוא למד לטייח קירות בטיח מיוחד שהיו מציירים עליו פרסקאות. פרסקאות היו ציורי קיר שנעשו על שכבה דקה של טיח לח. הצבע היה חודר לתוך הטיח והופך לחלק בלתי נפרד מהקיר עצמו. בכל יום האמן טייח חלק מהקיר והיה חייב לעבוד במהירות יחד עם עוזריו המיומנים ולסיים את הציור על הטיח הלח באותו יום בו החל בו. פְרֶסְקו שפרושו באיטלקית טרי, נקרא בעבריתתַּמְשִׁיחַ.

לאונרדו לא התמחה במקצוע אחד ספציפי אלא עשה הכל מהכל, הוא ערבב חלמון במים גשם בכדי ליצור צבעים צהובים, הוא ערבב פיגמנטים או צבעים בשמן פשתן בכדי ליצור צבעי שמן, הוא למד את מקצוע הצורפות, הוא עבד עם ברזל, למד לרתך בעזרת מראות שגרמו לברזל להתלהט, וערבב שעווה לשימוש בֶפִיסול.

באותה תקופה רק החלו לעשות שימוש בצבעי שמן, שהתייבשו לאט ואפשרו לאמן לתקן טעויות או לעשות דברים עם הצבע שאי אפשר היה לעשות עם צבעים אחרים שהתייבשו במהירות.

ורוקיו לימד את תלמידיו כיצד לצייר חלקי גוף בצורה המדויקת ביותר, דרש מהם להתבונן היטב באובייקטים אותם הם ציירו, ולימד אותם טכניקות בהם הרקע נראה רחוק והדמות המצוירת הייתה תלת מימדית. ללאונרדו לא הייתה אפשרות ללמוד באוניברסיטה אבל הוא היה עתה באוניברסיטה של החיים לפחות יחסית לחיים של אמן.

לאונרדו דה וינצ'י, צמחוני

לעיתים היו חבריו של ורוקיו מגיעים לסטודיו שלו ומדברים על רעיונות גלובאליים – מוזיקה, אמנות, פילוסופיה וּמָדָע. לאונרדו הקשיב לשיחותיהם ולמד עוד ועוד מידע חדש ומרתק. הוא גם אהב חיות בצורה יוצאת דופן במיוחד לתקופה בה חי. כשהיה עובר ליד חנות שמכרה חיות, היה קונה את הציפורים ומשחררם לחופשי. חלק מאהבה זו גרמה לו להפוך לצמחוני מאוחר יותר בחייו. צמחוניים באותם ימים אכלו לחם, קטניות, תירס לבן, תירס אדום…שעועית יבשה, שעועית ירוקה, אפונה ותבלינים רבים כמו קורנית הבר או טימין, מנתה, חומץ, פלפל ומלח.

היה לו גם חוש הומור לליאונרדו. מדי פעם כשהיו אנשים רבים בסטודיו של ורקויו, הוא נהג להכניס מפוח למעיים של פרה ולנפח כך שהאוויר היה יוצא מצד שני והוא היה מסריח בצורה יוצאת דופן. אנשים החלו לסתום את האף, להשתעל ואז נזו מהסטודיו כאשר לאונרדו מתפקע מצחוק. באחד ממחברותיו יש גם רשומה משעשעת על כלבים:

הצואה של בעלי חיים תמיד שומרת על חלק מהותי ממקורה … לכלבים יש חוש ריח כל-כך טוב שהם יכולים להריח באפם את המהות שנותרה בצואה. אם באמצעות הריח הם יודעים שכלב מוזן היטב, הם מכבדים אותו, כי הם מעריכים שיש לו אדון חזק ועשיר; ואם הם מבחינים בכלב שאין לו ריח כזה (לדוגמה של בשר) או מעט מין הריח הזה, הם שופטים כי יש לאותו כלב בעל בית עני וצנוע ולכן הם נושכים אותו. (ניקול, reference 49)

לאונרדו לומד לצייר

אט אט החל ורוקיו להבחין כי לאונרדו אינו עוד שוליה אלא שוליה מוכשרת ביותר. הוא החל לתת לו לצייר רקעים, להניח טיח על קירות, להוסיף צמחים לתמונות או להעתיק מיתארים, ציור בקווים כלליים, שצויר לפני שנצבע. ורוקיו היה מוקסם מכישרונו של הנער הכפרי והשמועה על כישוריו הגיע גם לאביו.

בעוד שמתמחיו של ורוקיו ערבבו צבעים כפי שלמדו, דה וינצ'י ערבב שמנים שונים, ניסה ליצור צבעים חדשים והיה בר-מזל שורוקיו עודד אותו להמשיך. באופן כללי זה לא הספיק להיות יצירתי ונועז, לאונרדו גם היה זקוק למורה שאיפשר לו לעשות דברים בדרכים שונות מזו שלימד אותו. שנים מאוחר יותר יכתוב לאונרדו כי "צייר יצייר ציורים בינונים אם הוא מושפע מציורים של אחרים".

לאונרדו לא הסתפק בללמוד טכניקות בלבד, אלא רצה גם לשפר ולשכלל את אותן הטכניקות. הוא החל לערוך ניסויים על גבי ניסויים, ניהל רישומים שלהם, בדק, חקר ולמד עד שהגיע לתוצאה שסיפקה אותו או עד שנגמר לו הזמן. לימים יאמר לאונרדו דה וינצ'י כי "החוכמה – היא בתו של הניסיון."

גילדת הציירים של לוק הקדוש

בשנת 1472, לאחר 6 שנים של עבודה קשה סיים לאונרדו את התמחותו והצטרף לגילדת הציירים של לוק הקדוש בגיל 20.

לאונרדו שהיה חתיך, גבוה וחטוב גם שימש כפי הנראה כמודל או דוגמן לפסל דוד של ורוקיו, פסל ברונזה קטן שמראה את דוד הצעיר עם יד אחת על המותן, ביד השנייה חרב ולרגליו ראשו של גוליית. זהו לא הפסל דוד המפורסם של מיכאלאנג'לו. על מיכאלאנג'לו חם המזג שכמעט הלך מכות עם לאונרדו תשמעו באחד הפרקים הבאים.

לאונרדו גם שימש, כפי הנראה, דוגמן לדמות של מלאך בציור של וארוקיו שנקרא טוביה והמלאך. לאונרדו מצייר את הדג בתמונה ואולי אפילו את הכלב החמוד שנמצא מאחורי רגליו של המלאך. לשניהם יש סימני היכר של לאונרדו, הדג נוצץ במקצת ומחזיר את אור השמש והתלתלים של טוביה ושל הכלב הם מסימני ההיכר של לאונרדו.

לאונרדו לא רק דיגמן אלא גם עזר לוארוקיו לצייר. השניים ציירו בכנסיה מחוץ לונציה ציור בצבעי שמן על לוח עץ בגודל של בערך מטר וחצי על מטר וחצי (177X151). הציור מתאר את הטבלתו של ישו בנהר הירדן על ידי יוחנן המטביל כאשר רגלי שניהם נמצאות במים. זהו הציור העתיק ביותר שלאונרדו עבד עליו והוא צייר בו את הרקע ואת אחד המלאכים שבתמונה.

המלאך של לאונרדו מרשים הרבה יותר משל מורו ובסריקות אינפרא אדום שנעשו לא מזמן גילו חוקרים כי לאונרדו עשה שימוש בשכבות רבות של צבע בצבעים עדינים בכדי שלא ישארו שום סימני מברשת בציור. כמו כן הוא צייר את הרקע הרחוק כשהוא לא בפוקוס ורק הרקע בתמונה מרשים ביותר. בנוסף הגלימה השחורה של המלאך של לאונרדו פשוט מדהימה, כל הקימוטים הקטנים, האור והצל שנופלים עליה גורמים לה להראות אמיתית ביותר. היה ברור למי שראה את התמונה כי התלמיד גבר על מורהו. והוא רק התחיל. כל הציורים דרך אגב נמצאת בדף של הפרק, כנסו ותראו בעצמכם.

ואסריו שכתב את הביוגרפיה הראשונה של לאונרדו סיפר כי ברגע שורוקיו ראה את יצירתו של לאונרדו הוא לא נגע עוד במברשת עד סוף ימי חייו. רבים תוהים אם הדבר נכון או לא, אבל העובדה היא כי אנחנו לא מכירים עוד ציור של ורוקיו מאז, אלא רק פסלים.

הבשורה של לאונרדו

לאונרדו המשיך להתקדם, שמו נודע בפירנצה, והוא הבין כי הגיע זמנו לפתוח עסק משלו. בשנת 1472 הוא קיבל על עצמו לצייר את הבשורה, האירוע בו מקבלת מרים הודעה מפי המלאך גבריאל כי היא תתעבר ותלד את ישו. רבים מאמני הרנסנס ציירו את האירוע הזה והוא מאוד נפוץ. אצל לאונרדו דה וינצ'י מרים יושבת ומעלעלת בברית הישנה וההבעה שנסוכה על פניה היא של הפתעה וחשש.

מספר שנים לאחר מכן מסיים לאונרדו עוד ציור עם מוטיבים דתיים הפעם של מדונה בנואה או מדונה עם ילד וּפְרחים כפי שהוא נקרא. מדונה היא אמו של ישו, מרים והשם מדונה מגיע מקיצור של מיה דונה, הגברת שלנו, באיטלקית. בציור השמן רואים נערה צעירה, מרים או מדונה, וישו התינוק בידה. המדונה שבציור דומה מאוד לבתולה מריה בציור הבשורה בה המלאך גבריאל מודיע למריה שהיא תתעבר ותלד את ישו. שתיהן גם לבושות באותם הבגדים.

ציורים אחרים של דה וינצ'י מהתקופה המוקדמת אבדו כמו אדם וחוה שצויר בצבעי מים והועתק לאריג שנהגו לכסות עימו קירות. הציור נשלח למלך פורטוגל והפעם האחרונה שמשהו נאמר עליו היה באזור 1540. ללאונרדו גם הייתה יצירה שנקראה מדוזה וצוירה בצבעי שמן והיא כפי הנראה לא צוירה או אבדה.

לאונרדו גם צייר ציור קטן של אישה צעירה, עשירה ולבנה מאוד בשם ג'ינרבה דה בנצ'י. הציור נמצא בגלריה זניחה לאחר מאות שנים בהן נחשב אבוד. הציור הוא קטנטן וגובהו 40 סנטימטרים בלבד. יש בו משהו מעניין. פניה של ג'ינרבה מביעות חוסר עניין, עפעפיה כבדים, שפתיה קפוצות במקצת, והיא נראית כמו מישהי שמחכה בתור בדואר כבר חצי שעה.

לאונרדו צייר יחסית הרבה ציורים בפירנצה בשנותיו הראשונות, אבל משהו קרה לו. הוא גילה עולם חדש, את עולם המדע.

כשלאונרדו רצה לצייר מים לדוגמא, הוא השליך גרגרי דוחן או תבן למים ועל ידי התבוננות בהם, יכל לצייר את זרימת המים ביתר קלות. הוא גם בנה מתקן מזכוכית שקופה, מילא את קרקעיתה בחול, צבע את הרקע בשחור והתבונן במים ובהשפעה שלהם כמו בסביבת מעבדה. בזמן שהתבונן במים החלו שאלות לצוף בראשו של לאונרדו. מדוע המים זורמים כפי שזורמים, מדוע הם מסתובבים כשמרוקנים אותם מהמיכל, מדוע הזרם אינו קבוע וכן הלאה. השאלות הללו לא נתנו ללאונרדו מנוח ואט אט החלו להטריד את שלוותו. הצייר והמדען בראשו החלו להתקוטט. שניהם ביקשו זמן לעצמם. אבל אלה לא היו הקולות היחידים בראשו.

לאונרדו גם הוקסם ממכשירים והחל לבנותם בכוחות עצמו. הוא בנה מכשירים למדידת מהירות הרוח, לחות האוויר וֶמדים למדידת מרחקים בנסיעה. אחד המכשירים שלאונרדו בנה היה סוג של מטוטלת שחיבר לגלגל שיניים והצמידה לירכו. כאשר היה צועד, הייתה המטוטלת נעה קדימה ואחורה, מזיזה את הגלגל ומונה את צעדיו. ממש ככה, מכשיר מכני למדידת צעדים.

מדי פעם היה לאונרדו עוזב הכל ועוסק בתחביב – מוזיקה. לאונרדו בנוסף לכל גם אהב לנגן ובמקומות מסוימים הכירו אותו יותר בזכות נגינתו מאשר כל דבר אחר. הוא ניגן על נבל קטן שנקרא לירה המוחזק בשתי הידיים בישיבה. משערים כי הוא בנה את הלירה שלו בעצמו והיא הייתה מוכספת ובצורת ראשו של החיה האהובה על לאונרדו – סוס. לאונרדו אהב לנגן כפי הנראה את המוזיקה השמחה מהסוג שניגנו בקרנבלים ובירידים של פירנצה.

המעצר

חייו של לאונרדו המשיכו להתנהל בשגרתיות. הוא צייר, למד, התעניין, התבונן והסתקרן וניגן. עתידו נראה מבטיח. ואז, בוקר אחד בלי שום התראה מוקדמת, נעצר לאונרדו באשמה חמורה.

בשנת 1476 נעצר לאונרדו יחד עם שלושה אחרים באשמת מעשה סדום, קיום יחסי מין עם נער בן 17 שהיה כפי הנראה זונה ממין זכר. באירופה ובמיוחד בפירנצה יחסי מין בין גברים היו נפוצים אבל לא מוחצנים. בגרמניה למשל מי שהיה גיי או הומוסקסואל נקרא פירנצר (Florentini) היום הוא היה הופך לפירנצוש. במשפחת מדיצ'י ובחברת האמנים הדבר היה מקובל גם כן, ובִכְּתבים של התקופה אנחנו קוראים על הנושא וישנם משוררים הכותבים כי יחסים כאלה הם מקור לגאווה. תרתי משמע.

אבל לאונרדו על כל כישוריו, היה זר ומוזר בפירנצה. למרות שהוא היה גבוה שרירי ורזה, ידע לרכב היטב על סוס והיה בכושר מצוין, הוא אהב להראות שונה מאחרים. הוא התלבש בבגדים שונים והיה לובש טוניקות ורודות וקצרות במקום טוניקות ארוכות כמקובל. הוא גידל את שערו, לבש מעילי פרווה, טבעות מיוחדות ונעלי עור מקורדובה. יש לציין שזאת התקופה לפני שהוא הפך לצמחוני ואוהב חיות.

לאונרדו גם הקפיד על נקיון גופו וכתב במחברתו כי בכדי לשמור על הידיים עדינות ככל האפשר יש לטבול אותן במי ורדים ואז לשפשף את פרח הלָבֶנְדֶּר בין האצבעות. לאונרדו למרות שאהב גם לפסל, כתב כי הפָּסָל תמיד מזיע ומלוכלך בעוד צייר יכול להתלבש בבגדים אסתטיים ונקיים ולעבוד בעדינות עם המכחול.

על כל כישוריו הוא היה למעשה אאוטסיידר, ממזר, כפרי, ללא חינוך פורמלי ראוי, אדם מוכשר אבל מה זה מוזר. באחד מגילויי הרגש הנדירים במחברתו כתב כי פניו הם בית הסוהר של האהבה.

למרות הפתיחות של פירנצה, יחסי מין בין גברים רשמית לא היו חוקיים והם נחשבו לעבירה שדינה – העלאה על המוקד – שריפה של אדם בעודו חי. לאונרדו נעצר, בילה זמן בכלא והובא למשפט. אם ימצא אשם, גזר דינו יהיה מוות. חייו של לאונרדו היו בסכנה…

סוף חלק ראשון

עד כאן החלק הראשון על האדם הסקרן ביותר בהיסטוריה. הפרק הבא בעוד שבוע.

 

 

 

 

 

ספר שהוא חוויה אמיתית

Amazing Leonardo da Vinci Inventions : You Can Build Yourself Free Delivery at the Book Depository

Check Also

פרק 288: איך אומרים סמי הכבאי בערבית

מאזין של התכנית בשם עידן להב פתח פרויקט בהדסטארט. עידן רוצה להוציא לאור את ספרו …

6 comments

  1. פרק מעניין רק הערה ממזר ביהדות הוא לא תוצר של גילוי עריות אלה של משכב אשת איש ו אחרי דור שהממזר רשאי להתחתן רק עם ממזרה בניהם יכולים להתחתן אם כל אחד או אחת

    • כמו שיובל כתב, ממזר הוא ילד שנולד מגילוי עריות או מאישה נשואה ואיש שאינו בעלה. ילד שנולד מאישה לא נשואה אינו ממזר.
      גם ילדי ממזרים הם ממזרים לעולם.

  2. תודה אלאור.

    ממזר ביהדות כולל יחסי ניאוף של אנשים לא נשואים אבל גם של גילוי עריות. ביהדות מתייחסים לממזרות כסוג של מום רוחני. בספר דברים נכתב כי "גם דור 10 לא יבוא בקהל ה´". לכן אמרתי שממזרות ביהדות היא חמורה מממזרות בנצרות.

    מה שכן, ממזר יכול להפוך ל- "תלמיד חכם" ולהתקדם בחיים והדבר לא היה כך בתקופתו של לאונרדו.

    די מוזר שלפי ויקיפדיה הרבנות עדיים מנהלת רשימת ממזרים. מתוך הערך:

    "כיוון שבכל הנוגע לנישואים חלים במדינת ישראל דיני ההלכה, ממזר אינו רשאי להתחתן בישראל אלא עם ממזרת או גיורת. למימוש הגבלה זו מנהלת הרבנות הראשית רישום של ממזרים. ממזר שיתחתן בנישואים אזרחיים במדינה אחרת יוכל להרשם בישראל כנשוי ולזכות בהטבות ובחובות שמדינת ישראל מעניקה לזוגות נשואים. השאלה האם הרבנות תכיר בנישואין אלו תלויה בשאלה האם נישואין אזרחיים נחשבים כקידושין".

    יובל

  3. תודה רבה אחלה פרק!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *