פרק 103: חיל האוויר הישראלי – חלק שני: שנות ה־60 (פודקאסט היסטוריה)

המשך השיחה עם שיחה זיו מורנו, מומחה לתעופה ולחיל האוויר הישראלי.

סיפורים מסמרי שיער על חיל האוויר הישראלי בשנות ה-60, המטוסים הצרפתיים החדשים, המיראז', המלחמה על המים בגולן, המתנה שניתנה לצרפת ביום הבסטיליה, רן רונן פקר והשבוי הירדני, טיסות צילום, מבצע מוקד, מלחמת ששת הימים, קרבות אוויר מרתקים ועוד.

האזנה נעימה!

מוזיקה

  • להקת חיל אוויר – תמיד עולה המנגינה
  • מצב האומה – מלחמת ששת הימים
  • Kevin Macleod – Five Armies
  • Zmist – Split Horizon (Original Mix)
  • Frostfire – Binding Hearts

 

Six_day_war1

y2pFtK0AIGXGSMNDC7PSrtU2CNPdHtX_bu8Lx4dIzSHOLMRbvoBfZ9m7z_27YEujlmOqfUZ8ePmCfW7LugSmLrPSQ

Operation_focus_map_1967

israeli-kfir

Posted by | View Post | View Group

Check Also

פרק 197 – קפה, חשיש ופיראטים – חלק חמישי ואחרון

הפרק האחרון בסדרה 'קפה, חשיש ופיראטים'. כיצד נראו השווקים של ארץ ישראל לפני כמה מאות …

7 comments

  1. בקשר לרן רונן פקר ומיראז' הצילום – אבקש להרחיב (מבוסס על חומרים שקראתי בעבר).

    המיראז' של פקר איבד את המנוע בגובה יחסית רב. כדי לשמר את הצילומים, המעשה ה"הגיוני" היה לדאות עם המטוס לנסות נחיתת חירום, בלי מנוע, על גחון המטוס.
    כאן ישנה "בעיה קטנה":
    המיראז הוא מטוס בעל כנף דלתא – כלומר כנף בצורת משולש. כנף דלתא היא כנף שמצויינת למהירויות גבוהות, מאפשרת כושר תמרון טוב, ובעלת חוזק מבני גבוה.
    מן הצד השני, היא פחות טובה לתמרון במהירויות נמוכות, היא מביאה לכך שמהירות סף הזדקרות היא גבוהה יחסית (הכוונה למהירות המינימלית הדרושה כדי שהמטוס יוכל להמשיך לטוס – כפי שתואר בתיאור ירוט האיליושין 14 בחלקה הראשון של השיחה שלכם),
    והיא גם לא טובה ל…דאייה – אם אני זוכר נכון, קצב איבוד הגובה של המיראז', ללא מנוע, עמד על כ-12,000 רגל (כמעט 3,000 מ') בדקה (אני זוכר ציטוט שדיבר על כך שמיראז' דאה כמו "לבנה עם כנפיים").
    כדי להציל את הצילומים, ואת המטוס (מטוסים הם אף פעם לא היו דבר זול), פקר הכיוון את המיראז', תוך דאייה/נפילה, לאיזור שהוא זיהה מהאוויר כמקום פתוח, יישר את המטוס, ועמד לפלוט, כשלפתע זיהה שממיקומו הנוכחי, המטוס יידאה לתוך היישוב.
    הוא ביצע תמרון ש"סחט" עוד קצת מהירות מהמטוס, הצליח לחלוף מעל הבתים האחרונים של היישוב, ואז יישר את המטוס ופלט.
    בשלב זה המטוס היה בגובה כ"כ נמוך, שהוא פשוט "נחת" בעצמו על הגחון.
    האפילוג של הסיפור היה מעין מתנה נוספת לצרפתים – המטוס נגרר לתעשייה האווירית, ובמהלך בדיקת הרצה של המנוע, הסתבר שאטמים של מערכת הדלק של המנוע לא עמדו בעומס החום שנדרש מהפעלה ממושכת של המנוע, ופשוט הותכו. כתוצאה מכך, ברגע שאבדו האטמים, נפסקה זרימת הדלק לתאי השריפה של המנוע, והוא חדל לעבוד.
    הסתבר שהצרפתים איבדו כבר 16 מטוסי מיראז' לתקלה זו, אך כיוון שהטייסים הצרפתים לא היו "משוגעים" כמו עמיתיהם הישראלים, הם העדיפו שלא להסתכן בנחיתת חירום עם המיראז', שבגלל כושר הדאייה ה"מוגבל" הייתה מסכנת למדי, ופלטו עם התרחשות התקלה, בעוד מטוסיהם התרסקו.
    מטוסו של פקר, שהיה המטוס ה-17 בו התרחשה התקלה, ואשר נחת שלם, אפשר לאתר את התקלה, וחברת דאסו (יצרנית המטוס) תיקנה אותה במהרה.

  2. בתור חובב תעופה נלהב שמחתי לשמוע את הפרק הזה ואני רוצה אם אפשר שתוסיף לפחות בכתב את זה שאותו מיג 21 שערק מסוריה לישראל ניתן למצוא במוזיאון חיל האוויר בכינויו 007

    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/8/88/MIG-21F-hatzerim-2.jpg

    א.פ.

  3. ככל הזכור לי סיפור ההוספה של תותחים למטוס קרב שממנו הם הוצאו לא היה המירז' אלא הפנטום האמריקאי.
    האמריקאים הם אלא קיבלו את ההחלטה לאור המגבלות של הפנטום בקרבות אוויר צמודים (דוג-פייט),
    חיל האוויר הוא זה שביקש את הוספת התותחים למטוס דבר אשר הוכיח את עצמו והם נוספו גם לפנטום בסוף ימי מלחמת ויאטנם.

    • הי עופר,

      שמח לשמוע שאתה בעניינים…המיראז' הקדים את "פאנטום" בנושא זה…

      מיראז ה- 3C צוייד על פי דרישה מפורשת של חיל האוויר בזוג תותחי 30 מ"מ, שמוקמו בגחון המטוס, מתחת לכונסי האוויר במקום מכל הדלק של רקטת האצה שפותחה עבור האצת ירוט לטייסי חיל האוויר הצרפתי. כלומר, וויתרו על רקטת האצה עבור זוג תותחים שהערך המבצעי שלהם היה יקר מפז.

      לגבי הפאנטום, אתה צודק ב- 100%, זה אכן סיפור יותר ידוע.

      שלך,
      זיו

    • שריאל שטילר

      לדעתי, עופר אתה טועה. הרקטה במיראז מותקנת בגחון האחורי, ואין לה קשר למכלול התותחים.
      מטרתה היתה ליירט מפציצים רוסיים. ח"א ביטל זאת ובמקום זה הותקן סנפיר ייצוב קטן. בנשר השתמשו בנפח הזה למיכל דלק נוסף. החלפת תותחים במצלמות הוא סיפור ישן, בוצע בח"א בשלושה מטוסי מיסטר, הרבה לפני המיראזים. באף מיראז לא הותקנו מצלמות במקום התותחים. היו חרטמי צילום יעודיים שהחליפו את החרטומים האוריגינליים

  4. אליהו ישראל

    שלום יובל
    שוב הוכחת את יכולתך האגדית להפוך כל חומר למעניין !, מכיוון שההיסטוריה של מלחמות ישראל מאז קום המדינה היא היסטוריה שסופרה ונטחנה אינספור פעמים [לפחות בארץ] ובוודאי ההיסטוריה של מלחמת ששת הימים, ועוד יותר הצלחת חיל האוויר במלחמה .
    ואחרי הכל באת עם הפרקים האלו והבאת את הסיפורים הקטנים והפקנטים והפכת את הסיפור שסופר אלפי פעמים – למעניין מחדש.

  5. חנוך גלברג

    אפיזודה מעניינת נוספת הייתה בלימוד נקודות התורפה של המיג21 בזכות המיג העיראקי שנחת אצלינו עם טייסו שערק. העליונות של טייסי המיראז' שלנו בהפלתם של רבים ממטוסי המיג 21 במלחמת ששת הימים היה בכך שפגיעות קלות יחסית במרכז המטוס היו גורמות לפיצוץ של המיג באוויר.
    המיג תוכנן ע"י הרוסים כך שיוכל להתניע כמעט מכל מסלול ללא גנרטור, לפיכך מיקמו מאחורי מושב הטייס מנוע בנזין שאמור היה להתניע את המנוע הראשי. מיכל בנזין זה, יחד עם האוויר הדחוס של המעצורים ומיכלי החמצן, גרמו לכך שפגיעות קלות יחסית בגוף המטוס היו גורמות לפיצוץ אדיר באוויר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *