על הביטוי "הליכה לקנוסה".  מאין מגיע הביטוי, מה הוא מייצג ומה קרה לאחר מכן.  על קיסרים ואפיפיורים באירופה לפני אלף שנים, כוחה של מחילה ושימוש בכח.  האזנה נעימה.

מוזיקה

• אני יודע איך להתמודד עם היסטוריה – יהוא ירון
• VIVALDI "Qui Sedes" –  Kirk Hunter Concert
• Adagio-sentimental journey – N.S Breza
• מוזיקת פתיחה – סטרומנטו DJs

[su_spoiler title="תמליל הפרק"]

דקות היסטוריות על הביטוי "ההליכה לקנוסה"

ההליכה לקנוסה הוא ביטוי שמשמעותו בקשת מחילה או חזרה מדברים שנאמרו תוך כדי השפלה או תחנונים למחילה.  מהיכן מגיע הביטוי המיוחד הזה?

בתקופה שלפני ימי הביניים בערך בשנת 1000 לספירה לכנסיה היה כוח רב באירופה כמו גם ממון וכסף.  הכנסייה נלחמה על שליטה מול קיסר האימפריה הרומית הקדושה שהייתה למעשה אירופה המערבית חוץ מבריטניה, ספרד, פורטוגל, והבלקן של ימינו.  גם בלי מזרח אירופה כמובן.  מרכז אירופה אם אפשר.

השליט החילוני והשליט הדתי רבו על שליטה, שטחים ואדמות וגם על הזכות למנות אנשי דת במחוזותיהם מה שנקרא בלטינית אינבסטיטורה הנגזרת מהמילה וסטיס, או גלימה.  עדיין לא היה ברור לאף אחד מי חזק יותר, ובאילו תחומים כל אחד אמור לעסוק והדבר הביא למאבק תמידי בין שני הגופים.

אחד מגדולי המתנגדים לאינבסטיטורה או הסמכת אנשי דת ע"י הקיסר, היה נזיר איטלקי טוסקאני בשם הִילְדֵבְּרַאנְד, שטיפס ועלה בהירארכיה הכנסייתית. הוא תמך ללא פשרות בהבטחת ההסמכות האפיפיורית למינויים כנסייתיים ודתיים.  הילדבראנד האמין שרק לאפיפיור זכות למנות אנשי דת.  היום זה נראה לנו טבעי, אז המצב לא היה כך.

במהלך השנים הלכה והתפשטה הדת  הנוצרית לאורך ולרוחב וקנתה לעצמה אחיזה במדינות באירופה ומחוצה לה. רומא, שהייתה בירת האימפריה הרומית, נשארה העיר החשובה להנהגה הנוצרית ולאפיפיורים שנחשבו למנהיגי הנצרות בעולם כולו.   אפיפיור דרך אגב הוא פפה, אבא.  המילה העברית נגזרת משפת התלמוד, כנראה, פאפא איירוס ביוונית, האב הקדוש.

הכנסייה מתכנסת

בשנת 1059 התכנסו ראשי הכנסייה ובראשם הילדבראנד ובה הוחלט להקים מועצת חכמים שתחליט מי ירש את כס האפיפיור בכדי שההחלטה לא תיקבע ע"י קיסר זה או אחר.  מועצה זו קיימת עד היום ומתכנסת לדון בבחירת האפיפיור ובסוף כל יום אם לא הצליחה להגיע להכרעה הדבר מסומן בעשן שחור שיוצא מגג הארובה.  היה והצליחה הארובה פולטת עשן לבן ומסמנת שהתקבלה החלטה באשר לזהותו של האפיפיור הבא.

בשנת 1073 עלה וטיפס הילדבראנד לשיא גובה והתמנה לאפיפיור ונקרא גריגוריוס השביעי. האפיפיור ביקש לערוך רפורמה רחבת היקף שנודעה בשם הרפורמציה הגרגוריאנית שהעמידה הלכה למעשה את סמכות הכנסייה והאפיפיור מעל לזו של הקיסר בכל הנוגע למינוי אנשי דת במחוזות אירופאים שונים כמו עיר, חבל ארץ או קיסרות.  התפקידים הללו היו כרוכים בכוח, השפעה וממון, ותביעת הזכות הבלעדית למינויים ע"י הכנסייה גרמה לקרע בין הקיסרות בגרמניה לכנסייה.  הדברים המרכזיים ברפורמה נכתבו במסמך שנודע בשם דיקטוס פפה או התכתיב האפיפיורי.

בימינו עשויה קריאת המסמך להראות מצחיקה. בסעיף 9 לדוגמה נרשם כי רק לאפיפיור ישנה זכות בלעדית ששליטים ינשקו את רגליו. סעיף 22 קובע כי הכנסייה הרומית לא טעתה מעולם, וכפי שמעידים כתבי הקודש, הובטחה לה היכולת שלא תטעה לעולם ולנצח נצחים. אולי היה זה הסעיף האחרון, מספר 27, שהעלה את חמתם של רבים מבני האצולה. נרשם בו כי לאפיפיור סמכות להתיר נתינים משבועת האמונים לאדוניהם. סעיף פופוליסטי אשר טומן בחובו הרבה מאוד כוח.  סעיף בעייתי נוסף במסמך היה האפשרות של האפיפיור להדיח קיסרים. מה שנקרא בעל הבית השתגע.

היינריך הרביעי

כאן הסיפור נהיה טוב.  קיסר האימפריה הקדושה היה באותה עת היה היינריך הרביעי , הנרי באנגלית, שירש את כס המלוכה מאביו בהיותו בן שש בלבד.  היינריך זעם על התנהלות הכנסייה מכיוון שהיא ביקשה לנחס לעצמה כוח שלא היה בהכרח דתי.  אנשי הכנסייה היו גם מנהלים אדמינסטרטיבים, גובים ומכיוון שידעו קרוא וכתוב הם ניהלו לא מעט נכסים באימפריה.

היינריך הרביעי הגיב לפרסום המסמך בכינוס של עשרות הבישופים שהיו לצידו ואלה החליטו לשלול את חוקיות האפיפיור ואף הסירו בפומבי את נאמנותם אליו.  בתגובה, נידה האפיפיור את היינריך.  נידוי היא למעשה חרם שבו אדם מוצא מן הקהילה לחלוטין.  האפיפיור אף הרחיק לכת ובשנת 1076, שחרר את הוואסאלים שלו מחובת הנאמנות כלפי היינריך. וסלים היו סוג של עבדים או עובדים שקיבלו אדמה מידי אדונם בהתחייבם לבוא לעזרתו של אדונם במקרה של מלחמה.

קריאת האפיפיור הייתה מכה קשה להיינריך וכדור השלג החל להתגלגל. אנשי הדת כבר לא ששו לבוא לעזרתו, הוסלים החלו להתמרד והיינריך לאחר שיקולים רבים הבין כי עשה טעות במריבה פומבית שכזו עם האפיפיור.

היינריך לאחר שהאפיפיור סירב לקבל שליחים מטעמו, החליט ללכת אל האפיפיור בעצמו ולבקש את מחילתו.  הוא הבין שכדאי לו לותר על כבודו ובלבד שיציל  את האימפריה שלו. האפיפיור ששמע כי היינריך בדרך אליו חשש כי הוא בא כדי לפגוע בו ומצא מחסה בטירה בשם קונוסה שנמצאת בטוסקנה שבאיטליה.

היינריך הגיע אל שער הטירה בינואר 1077 בעיצומו של חורף קשה.  במשך שלושה ימים ניצב היינריך מחוץ לטירת קנוסה, כשהוא יחף ולבוש בגדים מרופטים של איכר מחכה שהאפיפיור יקבל אותו בכדי שיוכל לבקש ממנו מחילה. שלושה ימים שלמים חיכה היינריך מחוץ לטירה בקור המקפיא ובשלג הכבד של צפון איטליה והמתין לאפיפיור. כעבור שלושה ימים, בלחץ עוזריו,  הסכים סוף סוף האפיפיור להסיר את החרם ולמחול להיינריך  אך שלל ממנו את זכויות האינבסטיטורה – מינוי אנשי דת.

מכיוון שרבים רצו להרוויח מהדחתו של היינריך, במיוחד חבורה של אריסטוקרטים גרמנים, תארו לכם מה מרה הייתה אכזבתם כאשר שמעו כי האפיפיור והיינריך הגיעו להבנות.  למרות ההבנות הללו החליטו יריביו של היינריך למנות מלך חדש במקומו והם בחרו את הדוכס רודולף משווביה, גיסו של היינריך.

היינריך יוצא למלחמה

היינריך לא יכל להשלים עם כך ויצא למלחמה.  האפיפיור שהבין שיש לו חלק במלחמה הזאת ופסק שהוא יהיה השופט בין שני הצדדים, אך הפעם נכונה לו הפתעה.  היינריך ניצח את המלחמה במהירות ומיאן לציית לאפיפיור.  האפיפיור כינס ועדה והכריז שוב על חרם כנגד היינריך ב-4.  אולם הפעם, אולי כמו בסיפור זאב זאב, לחרם לא היתה השפעה.  נהפוך הוא.  הרוב הגדול של האזרחים משראו את הזיג-זג של האפיפיור החליטו לא לבטוח בו יותר והעבירו את תמיכתם המלאה להיינריך.

היינריך המשיך להתקדם בתוך איטליה כאשר הוא מעניק חסות לערים שתמכו בו, עוזר לאיטלקים להיפטר מלוחמת ורוזנת אמיצה וכוחנית בשם מטילדה מטוסקנה תוך כדי שהוא מחרים את כל רכושה.  לאחר מכן היינריך שם את רומא תחת מצור ולאחר שבעה חודשים נפלה העיר לידיו.

במרץ 1084 כובש היינריך את רומא ולאחר שגרגוריוס מסרב למנות אותו בטקס רישמי לקיסר האימפריה הוא מכריז על קלמנס השלישי כאפיפיור החדש.

גרגוריוס הנואש  ביקש את עזרתם של הנורמנים או הסקנדינבים אם תרצו ואלה הגיעו לרומא במהירות.  היינריך החליט לעזוב את רומא לאחר שהדיג את מבוקשו.  הנורמנים הגיעו לרומא במאי 1084. בראותם את האושר הגדול של אנשי רומא, שהייתה אחת הערים העשירות בעולם, פתחו בשוד וביזה של העיר ותושביה בעצמם.  אנשי רומא התקוממו נגד הנורמנים ולאחר מספר ימים של אלימות וקרבות רחוב קשים הציתו הנורמנים את העיר והביאו להרס וחורבן לרומא וכמה מבנייניה העתיקים ביותר.

סיום

צבא הנורמנים שיחרר את האפיפיור שהיה נצור במנזר ברומא אבל גרגוריוס ה-7  הפך בין לילה לשנוא נפשם של תושבי רומא, כשהביא על עירם הרס רב והפך לאפיפיור שנוא ובכלל הוא בעצם כבר לא היה האפיפיור.  גרגוריוס עזב את רומא והגיע לבסוף לטירה בסלרנו שצופה לים התיכון.  את ימיו האחרונים בילה לבדו, כאיש חסר חשיבות למדי, מריר ומלא מחשבות נקם כנגד היינריך וקלמנס השלישי.

אולי צריך להמציא ביטוי נוסף, שיתאר כיצד שימוש בכוח בסופו של דבר נוקם בך בחזרה.  אולי משהו כמו גרגוריוס שבע בום…..

הסיפור של היינריך הרביעי לעומת זאת ממשיך להיות מרתק ורק נגיד שהוא מת בגיל 59 ממחלה ימים ספורים לאחר שהביס בקרב את צבאו של בנו היינריך החמישי…

זהו עד כאן לפרק הזה של דקות היסטוריות.  כנסו לדף הפייסבוק שלנו קטעים בהיסטוריה, שתפו את החברים שלכם בפודקאסט ועזרו לי להפיץ אותו לכמה שיותר אנשים.

תודה לרמי גל שמלווה אותי בכל צעד ושעל ולעמיעד בראלי שמבלה שעות נוספות עם האתר החדש.

אני יובל מלחי,

קטעים בהיסטוריה

[/su_spoiler]

Podcast: Play in new window | Download (12.7MB)

Subscribe: Google Podcasts | Pandora | iHeartRadio | TuneIn | Deezer | RSS | More