ג'ון קנדי (JFK)

 

הקדמה

שאומרים את שלוש המילים ג'ון אפ קנדי או את הקיצור JFK, הדבר הראשון שקופץ לרובנו לראש הוא אירוע ההתנקשות בנשיא ארצות הברית שהתרחש בסוף נובמבר 1963 וצולם במצלמה ביתית ובצבע. השבוע לפני חמישים שנה.

התעלומה שאופפת את האירוע היא אחת התעלומות הגדולות של ימינו וספק אם אי פעם או לפחות בימיי חיינו נדע את האמת מאחורי הפרשה .  אבל הסיפור של JFK  או כפי שנקרא בפי קרובי משפחתו בשם החיבה ג'ק, הוא הרבה יותר מההתנקשות בו.

John_F._Kennedy,_White_House_color_photo_portrait (Large)

ילדות וצבא

ג'ון אפ קנדי נולד למשפחה מיוחסת בעיירה בפרברי בוסטון בתקופת מלחמת העולם הראשונה.  סבו של קנדי בנה אימפריה כלכלית במו ידיו כאשר אביו כבר הופך לאחד מעשרת האנשים העשירים של ארצות הברית.  אביו כמו סבו היה פוליטקאי ואיש עסקים מוצלח והם דאגו לטפח את יורשיהם כאשר לא פעם הם מכריזים על ג'ו קנדי, אחיו הבכור של ג'ון, כמועמד לנשיאות ארצות הברית.

ג'ון אפ קנדי למד בבתי ספר יוקרתיים בין השאר בבית הספר לכלכלה של לונדון, הרווארד ופרינסטון.  בשנת 1939 והוא בין עשרים ושתיים הגיע קנדי לראשונה בחייו לפלשתינה-ארץ ישראל. משם או מכאן הוא כתב לאביו מכתב בו כתב על היהודים והערבים "מעולם לא ראיתי שתי קבוצות שאינן מוכנות לנסות ולמצוא פתרון, שטומן בחובו סיכוי ותקווה להצלחה, מאשר שתי הקבוצות האלה."

 במלחמת העולם השנייה שירת קנדי כקצין באזור האוקיינוס השקט שם קיבל פיקוד על ספינת טורפדו שמנתה שנים עשר אנשי צוות. הספינה טובעה ע"י משחתת יפנית אך קנדי באומץ לב וקור רוח הצליח להביא את אנשי הספינה לחוף מבטחים שם גם חולצו ע"י כוחות אמריקאים.  בעבור פעולותיו זכה קנדי לקבל  את עיטור חיל הים והמרינס וגם את עיטור לב הארגמן שלמעשה הוא סגול אבל זה כבר סיפור אחר.

Lt._John_F._Kennedy_skipper_aboard_the_PT-109 (Large)
ג'ון קנדי בספינת הטורפדו שעליה פיקד

קנדי מאז ומעולם חיי בצל אחיו הבכור ג'ו קנדי ג'וניור שהיה אמור על פי כל התחזיות להיות מועמד רציני לנשיאות ארצות הברית.  בשנת 1944 נהרג האח הבכור ששירת כטייס במלחמהת העולם השנייה והוא בן 29 בלבד.  האחריות והציפיות עברו לג'ון אפ קנדי שתכנן בכלל להיות סופר ומורה.

פוליטיקה

לאחר המלחמה רץ קנדי לבית הנבחרים בקונגרס ארה"ב ומשם לסנאט תוך כדי שהוא מביס מתחרה כבד בשם הנרי קאבוט לודג'.  הלודג'ים והקנדים נאבקו אחד בשני כבר דורות בפוליטיקה של מסצ'וסטס. קנדי בהיבחרו לסנאט היה בן 35.

בשנת 1953 נושא קנדי לאישה את ג'קלין בובייה בת  ה-24 מניו-יורק, בת להורים מהמעמד הגבוה.

הכל היה נראה ורוד אך קנדי שסבל מבעיות גב מאז ילדותו נאלץ לעבור שני ניתוחים בעמוד השדרה כאשר מצבו הפך להיות קריטי אך הוא התאושש.  בזמן החלמתו כתב קנדי ספר בשם "דיוקנאות באומץ" על סנאטורים שסיכנו את הקריירה שלהם בגלל אמונות אישיות.  הספר זכה בפרס פוליצר היוקרתי בשנת 1957,  בעזרת אביו של קנדי שהייתה לו השפעה על חברי הועדה.  עד היום קנדי הוא הנשיא האמריקאי היחיד שזכה בפרס אך לימים יתברר שעוזרו, איש סודו וכותב נאומיו טד סורנסון, יהודי ששם אימו היה אניס חייקין,  היה אחראי על כתיבת חלקים נרחבים מהספר.

בשנת 1956 הציג קנדי שהיה בן 37 את מועמדותו לתפקיד המועמד הדמוקרטי לסגן נשיא ארצות הברית.  הוא לא הצליח לנצח אך כבר אז הוא קיבל את החשיפה שהיה צריך.  גיבור מלחמה יפה תואר,  מעוטר, בן למשפחה מיוחסת, נשוי לאישה יפיפייה וזוכה פרס פוליצר.  מה עוד היה צריך?

נשיאות

בשנת 1958 נבחר קנדי שוב לסנאט ברוב גדול ובשנת 1960 תפקיד סגן הנשיא כבר היה קטן עליו והוא הכריז על מועמדותו למשרת נשיא ארצות הברית.  מערכת הבחירות בקרב הדמוקרטים הייתה קשה ומורכבת אך קנדי ניצח לבסוף והתחרה מול סגן הנשיא המכהן, מטאור בפני עצמו, ריצ'רד ניקסון.

במהלך אותה שנה נשא קנדי נאום בפני ארגון ציוני אמריקה בו אמר כך –

"מדינת ישראל לא הוקמה בכדי להעלם – ישראל תחזיק מעמד ותשגשג.  זהו ילד תקוותם של התקווה וביתם של האמיצים. היא איננה יכולה להישבר ע"י אויביה ולא תתייאש מהצלחתה.  היא נושאת את מגן הדמוקרטיה שהוא בעצמו מקדש את חרב החירות."

הדבר הזכור ביותר מבחירות 1960 הוא השימוש בפעם הראשונה בעימותים טלוויזיוניים, דבר  ששינה את מערכת הבחירות של ארצות הברית לעד.   ניקסון שהיה בטוח בעצמו מול הילד הקתולי, קנדי, הגיע לצילומים כשהוא סוחב רגל, לא היה מגולח כראוי, סירב להתאפר, הזיע לכל אורך הצילומים ונראה מתוח ולא רגוע.  קנדי לעומת זאת היה מגולח ומאופר, שפע בטחון, הרבה לחייך ונראה נינוח ובטוח בעצמו.  מבלי לראות או לשמוע את העימותים למי אתם הייתם מצביעים?  צופי הטלוויזיה בניגוד למאזיני הרדיו הצביעו על קנדי כמנצח באופן חד משמעי.

בנובמבר 1960 לאחר הצבעה מהצמודות בהיסטוריה של ארצות הברית ובפער של שתי עשיריות האחוז, הפך קנדי בן הארבעים ושלוש לאדם הצעיר ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית שנבחר לנשיאה. עמו נכנסו לבית הלבן אשתו ג'קי בת ה-31 ושני ילדיהם הקטנים.

Kennedy_Family_with_Dogs_During_a_Weekend_at_Hyannisport_1963-crop (Large)
משפחת קנדי בחופשה

דוד בן גוריון שנפגש עם קנדי בשנת 1960 הביע את פליאתו.  "הוא בסך הכל ילד", אמר בן גוריון, "כיצד איש צעיר כל כך יכול להיות נשיא?"

בנאום ההכתרה שלו לנשיא, טבע קנדי את הביטוי אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות למענך, שאל מה אתה יכול לעשות למען מדינתך.

קנדי היה נשיא שונה בתכלית מכל הנשיאים שבאו לפניו. במהרה הוא הפך מעוד נשיא למשהו אחר, חדש, רענן, צעיר ויפה בתקופה של שפל כלכלי בארצות הברית.  ג'ון וג'קי היו הזוג המלכותי של ארה"ב. כל תמונה שלהם הייתה להיט, שני אנשים צעירים, יפים וחייכנים יחד עם ילדיהם הבלונדינים.

Two_JFKs (Large)
קנדי עם בנו ג'ון קנדי ג'וניור

לארצות הברית זו הייתה חגיגה של ממש.  ג'קי ידעה גם להתלבש ותמיד כשצולמה בחברת הרבה מאוד גברים בחליפות כהות חסרות החיים, היא הייתה בורוד או סגול, כובע ומעיל תואמים, שיא האופנה באותם ימים.

JFK_and_family_in_Hyannis_Port,_04_August_1962 (Large)

הזוג קנדי הזמין לבית הלבן לפגישות וארוחות ערב אנשים שונים ודמויות צבעוניות, דבר שלא היה מקובל קודם לכן. לטקס ההשבעה למשל הוזמנו כחמישים משוררים, סופרים, ציירים ומוזיקאים.  בהמשך אירח הזוג קנדי אנשי רוח, זוכי פרס נובל וג'קי אף ארגנה קונצרטים לצעירים בבית הלבן בכדי לעודד את הדור הצעיר ללמוד לאהוב מוסיקה.

באחת מארוחות הערב עם זוכי פרס נובל בשנת 1962, אמר קנדי כי "אני חושב שזה האוסף המדהים ביותר של כשרון, וידע אנושי, שאי פעם התכנס בבית הלבן –  חוץ מאשר כשתומאס ג'פרסון היה סועד כאן לבדו".

קנדי מינה את אחיו רוברט שהיה בן ה- 35 בלבד לשר המשפטים ומינה שורה נוספת של אנשי מפתח צעירים לקבינט בתקופת כהונתו. על חלקם נאמר שהיו עסוקים במספרים ובתאוריות אקדמיות ולא הבינו את תפקידם.

ימיו של קנדי בבית הלבן היו סוערים ומלאי אירועים. חוץ מפרשיות אהבים שנזכרות כל אימת שמדברים על קנדי כמו זו עם מרילין מונרו, הייתה ארצות הברית בעיצומה של המלחמה הקרה עם ברית המועצות.

הדברים החלו לרתוח כאשר שתי המעצמות נפגשו בברלין, שם הוצבו טנקים סובייטים מול אמריקאים, כוחות מילואים אמריקאים גויסו ותקציבי ביטחון עצומים אושרו.   לבסוף החליטו המזרח גרמנים להקים את חומת ברלין, חומת בטון ותיל מכוערת שמטרתה הייתה למנוע את זרם הפליטים מממזרח ברלין הקומוניסטית והענייה למערב ברלין הדמוקרטי והמבוסס יותר.  קנדי שיגר כוחות אמריקאים גדולים לאדמת גרמניה אך לבסוף הסטטוס קוו גבר והחומה נשארה על תילה במשך כמעט 30 שנה. קנדי בשנת 1963 הגיע לברלין ונשא שם את נאומו המפורסם – Ich bin ein Berliner, אני ברלינאי.

JFK_speech_lch_bin_ein_berliner_1 (Large)
קנדי נואם בברלין

"לפני אלפיים שנים האמירה הגאה ביותר הייתה  'Civis romanus sum' (אני אזרח רומא). היום, בעולם של חופש, האמירה הגאה ביותר היא  'Ich bin ein Berliner' (אני אזרח ברלין) … כל בני האדם החופשיים, בכל מקום שבו הם חיים, הם אזרחי ברלין, ולכן, כאדם חופשי, אני גאה לומר את המילים 'Ich bin ein Berliner!'"

בסתיו 1962 התרחש אירוע שכמעט והביא לפרוץ מלחמה גרעינית בין ארצות הברית וברית המועצות. הרוסים הקימו בסיסי טילים לטווח בינוני בקובה.  טילים אלו יכלו לשאת ראשי נפץ גרעיניים.  לארצות הברית היו בסיסים דומים בטורקיה אך התקדים של בסיס טילים כל כך קרוב לארצות הברית הוציא אמריקאים רבים משלוותם ויועציו של קנדי המליצו לו לתקוף את בסיסי הטילים בקובה ומהר.  קנדי לא שעה להפצרות התוקפניות ובעזרת דיפלומטיה זהירה שניהל אחיו רוברט, הצליח לגרום לרוסים להסיג את בסיס הטילים מקובה בתמורה להבטחה אמריקאית שלעולם לא תפלוש לאי.  למרבה האירוניה הדיונים המשותפים במשבר הטילים של קובה הביאו לשיתוף פעולה נרחב יותר בין ארצות הברית וברית המועצות וביוני 1963 חתמו שתי המעצמות יחד עם בריטניה על הסכם לאיסור ניסויים גרעיניים באטמוספירה ומתחת לפני הים.  הם החלו לשתף פעולה גם בנושאים אחרים ואופטימיות זהירה החלה לצוץ בנושא הפשרת המלחמה הקרה.

יחסים עם ישראל

קנדי נחשב ידיד של מדינת ישראל ובתקופת כהונתו התהדקו היחסים עם ארצות הברית.  קנדי במהלך שלושת שנותיו בבית הלבן הביע את מחויבותו להגנה על מדינת ישראל לא פחות מתשע עשרה פעמים. הוא היה הנשיא הראשון שאישר מכירת טילים מתוחכמים לישראל ובתקופת כהונתו הסיוע לישראל גדל פי שניים.

 

הרצח

בעשרים ושניים בנובמבר בשנת 1963, בעודו חולף במכונית פתוחה ברחובות דאלאס טקסס נורה הנשיא פעמיים ונהרג.  האשמה הוטלה על מתנקש בשם לי הארווי אוסוולד חייל מארינס אמריקאי שהיגר לברית המועצות מרצונו וחזר שלוש שנים מאוחר יותר לארצות הברית.  אוסוולד נתפס אך נרצח ע"י בעל מועדון טקסני, יהודי בשם ג'ק רובי יומיים מאוחר יותר מה שלא אפשר לחקור אותו.

מאז ועד היום נשאלת השאלה מי ירה בקנדי, מפני שעל פניו ישנם יותר מדי סתירות בדוח הרשמי לחקירת הרצח שקבע כי האחריות מוטלת על מתנקש בודד.  ועדה מאוחרת יותר של בית הנבחרים האמריקאי קבעה כי אוסוולד לא פעל לבדו ויריות נוספות נורו ממקום נוסף. גם היום הנושא עדיין פתוח ושנוי במחלוקת וסקרים שנערכים כל שנה מראים כי רק כעשרה אחוז מהאמריקאים מאמינים לתוצאות הדו"ח הרשמי.  השאר מאמינים שאנו לא יודעים את האמת וכי האחריות לרצח יכולה להיות מוטלת כמעט על כל ארגון – לבנים קיצוניים, סוכנויות הביון האמריקניות, הממסד הצבאי תעשייתי, המאפיה, ברית המועצות, קובה של קסטרו ואפילו יש תאוריה שקושרת את המוסד לרצח קנדי מפני שהתעקש לפקח על הכור הגרעיני בדימונה.

ההתנקשות בקנדי הייתה טרגית לאומה האמריקאית ואני זוכר שקרוב משפחה שלי אמר לי פעם שכל אמריקאי זוכר בדיוק איפה הוא היה כששמע על ההתנקשות בקנדי.  מעולם לא ירדתי לסוף דעתו עד הארבעה בנובמבר 1995.

John_F_Kennedy_1964_Issue-5c (Large)

סיכום כהונתו

קנדי במהלך תקופת כהונתו הקצרה ניסה להביא לשינוי בתחום החברתי כאשר החל לדאוג לצמצום ההפליה וההפרדה הגזעית שעדיין שררה בדרום ארה"ב כנגד השחורים, הוא ניסה לדאוג לרשת בטחון רפואית לקשישים ונלחם בתאגידים מושחתים.  למרות ניסיונותיו הוא לא הצליח להעביר חוקים בקונגרס, מאמציו בפועל כמעט ולא הורגשו והישגיו על הנייר היו דלים.

למרות זאת, אם קנדי היה נבחר לקדנציה נוספת כפי שכנראה היה קורה, הוא היה ממשיך בפעולותיו,  רכוב על גל אהדה עצום, והיה מצליח להעביר חוקים חדשים גם בקונגרס.

ואולי היה זה קנדי ולא ג'ונסון שהחליפו שהיה מסתבך בוייטנאם.  במהלך הקדנציה הראשונה הצליח קנדי להגדיל משמעותית את תקציב הביטחון והחל לשלוח כוחות אמריקאים לווייטנאם, שם עמדה ארצות הברית להסתבך ובגדול.

קנדי הביא אתו רוח חדשה לבית הלבן, אותה חלק עם אזרחי ארצות הברית והעולם החופשי.  אין לדעת מה היה קורה אלמלא לא היה נרצח אך על דבר אחד אי אפשר להתווכח. ארצות הברית אחרי שלוש שנות כהונתו של קנדי הייתה מדינה שונה בתכלית מזאת שלפניו.

כפי שאמר הוא בעצמו, "אדם יכול למות, אומה יכולה לקום וליפול, אבל רעיון ממשיך להתקיים. לרעיונות יש כוח סבל מבלי שימותו".

John_F_Kennedy_Official_Portrait (Large)

יובל מלחי

קטעים בהיסטוריה




8 comments

  1. יובל- מהיום יש פוסטים נפרדים בנוסף לפודקאסטים?

  2. זה היה ניסוי שכזה. הפרק הזה + תוספות יצא בתור פודקאסט ביום יומיים הקרובים.

    יובל

  3. ירדן גולדין

    הגעתי לאתר דרך הפייסבוק. אני מתעניין מאד בהסטוריה האמריקנית. נהניתי מאד מהפוסט!

  4. ג'ון קנדי

    אני ממליץ בחום על הפודקאסט!

  5. http://abcnews.go.com/GMA/story?id=125593
    לך תדע איך זה השפיע על התפקוד שלו, ומה הוא היה עושה אחרת לולא זה…

  6. מיכאל שוורץ

    כמו כל שאר פודקסטים של יובל – פשוט נהדר:
    מדויק, מקצועי , מעניין, מוזיקלי, מלא חוש הומור וגם מוסר השכל בצידו.
    צריך ללמוד מיובל איך להעביר הרצאות ולתמצת בלי לפגוע בחומר.

  7. תקופה של שפל כלכלי בארצות הברית ?!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *