0

פרק 138: הסקרן הגדול בהיסטוריה – לאונרדו דה וינצ'י – חלק 4 – החזרה לפירנצה והגופות במרתף

לאונרדו דה ונצ'י נמלט ממילאנו, הקרב המכוער עם מיכאלאנג'לו, ניתוחים באישון לילה, החיפוש אחר הנשמה, השליחות אצל הנסיך, החברות עם מקיאוולי, המכתב לסולטן והמחשבות הבלתי פוסקות.

לאונרדו דה וינצ'י, חלק רביעי ומותח במיוחד.

האזנה מהנה!

 

מוזיקה

המוזיקה ברישיון –  Common Creative 4.0

  • Pride of the Wolverines – US Marines Band
  • Midsummer Sky – Kevin Macleod
  • Intro Music 41 Cinematic Stabs – TeknoAXE
  • Fields of Tranquility – TeknoAXE
  • Aftermath – Kevin Macleod
  • Fifties Shopping Intro Extended – TeknoAXE
  • Epic Movie Introduction – TeknoAXE
  • A Memorial of Sorts Orchestra – TeknoAXE
  • Black Vortex- Kevin Macleod
  • Enchanted Meadows – TeknoAXE
  • Hands Across the Sea – US Marines Band

האתר של קווין מקליאוד

האתר של טכנואקס

 

 

תמונות, ציורים ורישומים

 

מונה ליזה

4-leonardo-da-vinci-mona-lisa.preview (Medium)

 

leonardo_8_1 (Medium)

 

מכשירים לחפירות והולכת מים

leonardo_6_10 (Medium)

water lifting device (Medium)

 

מפות

leonardo_3_39 (Medium)

 

historical-city-map-of-imola-italy-sheila-terry (Medium)

 

קרב אנגיארי

עותק של רובנס

the-battle-of-anghiari by Rubens

 

leonardo_2_7 (Medium)

 

leonardo_1_1 (Medium)

leonardo_2_10 (Medium)

 

ציורי גוף האדם

This photograph is issued to end-user media only. Single use only. Photographs must not be archived or sold on.

 

leonardo_0_11 (Medium)

 

da-vinci-muscles3 (Medium)


leonardo_0_2 (Medium)

 

article-0-189A5C94000005DC-723_306x423 (Medium)


Woman's Torso (Medium)

 

צ'אזרה בורג'ה

study-of-cesare-borgia-leonardo-da-vinci2 (Medium)

 

מכשיר הודף סולמות כנגד עלייה לחומות

leonardo_7_5 (Medium)

 

מספיק נכון?

0

פרק 137: הסקרן הגדול בהיסטוריה – לאונרדו דה וינצ'י – חלק 3 – מילאנו

Öèôðîâàÿ ðåïðîäóêöèÿ íàõîäèòñÿ â èíòåðíåò-ìóçåå Gallerix.ru

לאונרדו דה וינצ'י מגיע למילאנו. ההתחלה ברגל שמאל, מופע פנטומימת כוכבי הלכת המופלא, הסעודה האחרונה, איך לתכנן עיר, אופטיקה, ספריות, סוס הברונזה, סאלאי היפה והשובב, המחברות וכתב הסתרים, ניסויים ומפח הנפש ועוד. על 17 השנים של לאונרדו במילאנו.

 

כבר קראתם על הרופא שסירב לעזוב את ירושלים?  על משה ברסקי והמכתב המרגש של הוריו?  רעידת האדמה ששינתה את העולם?  בקרו בדף התכנית –  https://www.facebook.com/ktaim ותנו לייק קטן.

 

 

 מוזיקה

  • Mischievous_Forest_Sprites
  • Technoaxe_vocal_suspense_Rolling_Waves
  • Mafia_Music – http://www.royaltyfreemusicmp3.com/
  • Teknoaxe_Suspense_Darkness_and_Dissonance
  • Teknoaxe_Rest_Your_Head_with_Strings
  • Michele Candotti – Zolfanella_e_la_bottega_dei_veleni
  • Teknoaxe_Working_Gnomes
  • Sunshine – Kevin Macleod
  • Teknoaxe_Science_Fiction_Exposition
  • ארוחות שעשו היסטוריה – הסעודה האחרונה
  • Miri's Magic Dance – Kevin Macleod

כל המוזיקה היא ברישיון Common Creative 4.0

האתר של קווין מקליאוד – incompetech.com/music/royalty-free

האתר של טכנואקס –  http://www.teknoaxe.com/Master_List.php

 

איטליה בתקופת לאונרדו.  מצאתם את מילנו?

איטליה בתקופת לאונרדו. מצאתם את מילאנו (Milan)?

 

הגברת עם החמוס

הגברת עם החמוס

 

פסל הסוס הקטן

פסל הסוס הקטן

 

Vitruvian Man c. 1492.

האדם הוויטרובי

 

הסעודה האחרונה

הסעודה האחרונה.  מזהים את יהודה ששופך את המלח?

leonardo_2_43

אדם מבוגר וצעיר (הצעיר כנראה סאלאי)

 

סאלאי בתור יוחנן המטביל

סאלאי בתור יוחנן המטביל

 

 

 

 

 

3

שרה צ'יזיק – הגיבורה מתל-חי

שרה ציזיקשרה צ'יזיק – הגיבורה מתל-חי.

את השם טרומפלדור אתם בטח מכירים. ואת שרה צ'יזיק?

שרה צ'יזיק נולדה באוקראינה בשנת 1897 בת שישית למשפחה בת עשרה ילדים. כעבור 10 שנים עלתה משפחתה לא"י והתיישבה בס'גרה, חווה חקלאית, לא הרחק מצומת גולני של ימינו. שרה עבדה בשדה, רעתה אווזים והייתה מאושרת.

במהלך השנים עברה המשפחה לחוות כנרת ומשם למלחמיה (מנחמיה) לא הרחק מהכנרת. שרה למדה בבית הספר המקומי ועבדה במשק המשפחתי. בחיבורה על אלו שנהרגו בארץ ישראל כתבה "הלוואי יהי גם חלקי עמהם". לימים יתברר כי הייתה זו נבואה נוראית.

כשהייתה בת 19, במהלך מלחמת העולם הראשונה, עברה צ'יזיק לפתח תקווה יחד עם קבוצת פועלות ובשנת 1917 עזרה למגורשי תל אביב למצוא עבודה. כשהחלו הקרבות להתקרב לפתח תקווה חצתה שרה את הארץ לבדה והגיעה לטבריה.

לאחר שהסתיימה המלחמה עברה צ'יזיק ליפו ועסקה בנטיעת חורשים. ביפו פגשה את חיים ברנר מחשובי הסופרים של התקופה, שירצח ביפו בפרעות תרפ"א (פרק 87 בפודקאסט) .

חייה של שרה לא היו פשוטים, אך במחברותיה כתבה כי רק תקווה אחת בליבה והיא שתצלח דרכו של העם היהודי השב לארצו לעבוד את אדמתו.

בשנת 1920 נקלעו יישובי צפון הארץ למצוקה והפועלים הצעירים בגליל העליון התחננו לעזרה. היו אלה יישובים מרוחקים מאוד שהיה קשה להגן עליהם. בן גוריון ומנהיגים אחרים קראו לעלות ולהגן על היישובים אך אחרים כמו ז'בוטינסקי קראו לנטוש את היישובים המרוחקים שהיו מוקפים באוכלוסייה עוינת.

תחינותיהם של הצעירים נגעו לליבה של שרה צ'יזיק והיא התנדבה לעלות לגליל העליון. למרות שרבים ניסו לשכנע אותה לא לנסוע, היא התעקשה שוב ושוב ובקושי רב הגיעה לכפר גלעדי. על הדרך הקשה כתבה שרה כי "שום דבר אינו עומד בפני הרצון, כי לולא היה לנו רצון חזק, אי אפשר היה ללכת בדרך קשה וארוכה שכזו".

בי"א באדר תר"פ (1.3.1920) נשמעו יריות מכיוון תל-חי. טרומפלדור שהיה בכפר גלעדי ועבד על תכנית פינוי של יישובי הצפון המרוחקים והדלים בכוח-אדם, הוביל שיירה של חברים וחברות שרצו לכיוון תל-חי.

המְגִנִּים הגיעו לחצר תל חי ועלו לחדר העליון. בכל אותו זמן המשיכו להגיע ערבים בדואים מהסביבה והם מנו מאות אנשים. הערבים נכנסו לחצר תל-חי, שם ניסו לחטוף את אקדחה של דבורה דרכלר, הבחורה השנייה בתל-חי.

במקום התפתח מאבק במהלכו נזרק רימון אל החדר בו שהו המְגִנִּים. ארבעה נהרגו במקום כולל שרה ודבורה. שניים מודעת אבלנוספים בניהם טרומפלדור שנפצע קשה, נפלו גם הם בקרב. מָגִנֵי תל-חי קברו את ההרוגים בקברי אחים, העלו את החצר באש ונטשו אותה. יומיים לאחר מכן נטשו את כפר גלעדי.

בעיתון הפועל הצעיר הופיעה מודעת אבל תחתיה נכתב: "לא בדם אנו חפצים לגאול את ארצנו, לא בחרב אנו רוצים לכבשה, כי אם בעבודה. לא למלחמה באנו… כי אם לשלום…אולם, אנחנו אף על שעל אחד מאדמת מולדתנו לא נוותר, אף עמדה אחת לא נעזוב….ובמקום האחד שנפל, אלפים יבואו למלאות את מקומו ולהמשיך את עבודתו."

אפרים ציז'יק, אחיה של שרה כתב: "…בלב נכון ובטוח הקריבה שרה אחותנו את עצמה. נעשה גם אנו כך בשעת הצורך."

אפרים ציז'יק ייהרג בהגנה על היישוב חולדה עשר שנים מאוחר יותר.

לזכרה של שרה (יחד עם שבעת הנופלים האחרים) נקראת העיר קריית שמונה ושנים מאוחר יותר הוקם הפסל "האריה השואג" בין כפר גלעדי לתל-חי.

 

קונטרס

———————————-
בקרו באתר – www.historia.co.il וגלו עולם של סיפורים.

הרצאה על "מהפכות טכנולוגיות והמהפכה מעבר לפינה" בדף ההרצאות.

 

0

משה ברסקי והמכתב של הוריו

משה ברסקי נ11406944_660095590757084_7799336831024370883_nולד בשנת 1895 בכפר קטן באוקראינה. אביו עבד בטחנת קמח סמוכה וכבר מגיל צעיר החל משה לעזור לו. בגיל 18, בשנת 1913 החליט משה לעלות לארץ והתיישב בקבוצת דגניה בסמוך לכנרת.

לאחר מספר חודשים בהם שהה בדגניה ועבד בלי הפסקה בשמש הקופחת, כמו שאר חברי הקבוצה, התנדב ברסקי לצאת ולהביא תרופות לשמואל דיין, אחד מחברי הקבוצה שנפל למשכב וסבל מכאבים.

ברסקי יצא לדרכו אחה"צ על גבי פרדה למלחמיה (לימים מנחמיה) ובדרכו חזרה הותקף על ידי שודדים בדואים. ברסקי נלחם וירה בתוקפיו אך הם הכניעו אותו ולמחרת בבוקר נמצאה גופתו מנוקבת בכדורים.

חברי דגניה היו שבורים מגודל האסון ובפעם הראשונה מאז עלו להתיישבות נאלצו לחפור קבר לחבר הצעיר. להוריו של משה כתבו מכתב בו סיפרו את הטרגדיה אשר ארעה.11058405_660095587423751_3118650519126630899_n

התשובה מהוריו של משה לא אחרה לבוא והיא גרמה להלם בקבוצה הצעירה. אין אנו יודעים את תוכנו של המכתב במאת האחוזים אך הוא מסתיים במילים הללו:

"הננו שולחים אליכם את בננו השני, שימלא מקום בננו שנפל. מותו של משה מעלה את כולנו ארצה".

אחיו של משה, שלום, הגיע לדגניה ושהה עם הקבוצה כחמש שנים. לאחר מכן עלו ארצה גם הוריו של משה ברסקי.

שנה וחצי לאחר מכן, הפועל שהחלים, שמואל דיין, החליט לקרוא לבנו בכורו על שמו של משה ברסקי, משה דיין. אותו משה דיין יהיה הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל, שר הביטחון ודמות שנויה במחלוקת עד עצם היום הזה.

 

2

תוצאות סקר המאזינים הגדול של "קטעים בהיסטוריה"

תודה לכמעט אלף המאזינים שמילאו את הסקר תוך זמן קצר. הנה חלק מתוצאות הסקר מוגשים באינפוגרפיקה שיצרתי.

0

ארצה עלינו ועלינו ועלינו

אתמול (9.6.2015) העברתי הרצאה במרכז היהודי ערבי לשלום בגבעת חביבה. המכון עושה עבודה ברוכה וקשה בטירוף.

הִרְצֵתי לצד פרופסור מוסטפא כבהא, ראש המחלקה להיסטוריה באוניברסיטה הפתוחה, פרופסור באונ' בן גוריון בנגב וחוקר\סופר\מרצה בעל שם עולמי.

100פרופ' כבהא הרצה על הנַכְּבָּה באזור ואדי ערה. עלי הוטל לספר את הצד "היהודי-ישראלי". בחרתי שלא להיכנס לתוך ויכוח על הנכבה ובמקום זה סיפרתי להם את הסיפור של היישוב היהודי בארץ ישראל ב-1000 השנים האחרונות.

סיפרתי להם על נטישת היישוב לאחר מרד בר-כוכבא והחזרה אליו. סיפרתי על העזיבה בסוף המאה שלישית בגלל לחץ כלכלי. על השלטון היעיל הביזנטי שהגביל את היהודים וכמה הם שמחו כשהמוסלמים כבשו את הארץ. על כמה הארץ לא הייתה חשובה למוסלמים ושירושלים אינה מופיעה במקורות ערביים עד המאה ה-14.

סיפרתי על כך שהמוסלמים סגרו בפני היהודים את האפשרות למשרה ממשלתית והיו למעשה אזרחים סוג ב'. על הקהילות היהודיות בא"י שהושמדו לחלוטין עם כיבוש הצלבנים והסבל המשותף ששני העמים חוו. סיפרתי על העליות מספרד של יהודים שברחו מפרעות שהחלו בשנת 1391.1930_Jewish_immigrants_to_Palestine

סיפרתי על העלייה גדולה של עקורי ספרד וצאצאיהם לצפת משנת 1520, בה הם הביאו לארץ טכנולוגיות חדשות בתחום הדפוס, בטישת בדים ודייג. שהם גרמו לפריחה כלכלית באזור הגליל. שיהודים התגוררו בעשרות יישובים בארץ, חלקם יישובים יהודים וחלקם מעורבים – עין זיתים, ביריה, עלמא, כפר כנה, כפר חנניא, יסיף, שפרעם, כבול, קיסריה, חברון, שכם, פניאס (בניאס), מעון, טבריה, כפר חקוק, ג'וליס, ירושלים, עזה, עכו, יפו, חיפה, רמלה, ג'נין ואפילו בעגלון בעבר הירדן המזרחי.

סיפרתי על הדרכים הגרועות, שודדי הדרכים ושודדי הים המלטזים שארבו לספינות מוסלמיות מול חופי א"י, העובדה שליהודים אסור היה לאחוז נשק, שהקהילה היהודית כללה גם מוסתערבּים – יהודים שהמשיכו לגור בארץ מִקַּדְמַת דְּנָא.

סיפרתי על כך שיהודים נסחטו שוב ושוב בידי מושלים ונכבדים מושחתים, ושאנשי דת יהודים ומוסלמים כאחד התריעו כנגד בתי הקפה שתפסו את מקוmaps 16th centuryמם של בתי התפילה.

סיפרתי על המחלות והמגיפות שפקדו את כל תושבי הארץ – מחלות עיניים, מחלות ילדים, קדחת, חום גבוה, מחלות זיהומיות של מערכת העיכול, דֶבֶר, אבעבועות שחורות, טיפוס, דלקת קרום המוח ואחרות שהפילו אלפים על אלפים. סיפרתי על רעידות אדמה, שרפות, בצורות והצפות שהחריבו יישובים שלמים.

סיפרתי שליהודים היה אסור לבנות בתי כנסת חדשים או לשפץ את בתיהם והם נאלצו לשחד פקידי ממשל, על כך שהשלטונות החרימו בתי כנסת והפכו אותם למחסנים, שיהודים שקעו בחובות והתרוששו ולעתים לא היה מי שיציל אותם. סיפרתי שליהודים אסור היה לשאוב מים ממאגר המים הגדול על הר הבית ושאסור היה להם להיכנס להר הבית, הר ציון ובתקופות מסוימות גם לכותל המערבי.

סיפרתי שליהודים אסור היה לרכב על סוס בחוצות העיר, שהיו להם צבעי לבוש מסוימים בלבד ושאסור היה להם ללבוש בגדים מפוארים יותר מאלה של המוסלמים. סיפרתי שהם לא התמנו למשרות בכירות במנהל העות'מאני ושהם נאלצו, יחד עם הנוצרים, לשלם מיסים כבדים בהרבה מאלה של המוסלמים. וסיפרתי גם שנשים יהודיות נאלצו לענוד פעמון שהתריע על בואם לבתי המרחץ.

סיפרתי שעדותם של יהודים לא הייתה קבילה בבתי המשפט העות'מאנים והקראתי להם את מה שכתב הנוסע השוויצרי יוהאן לודויג בורקהראד ב-1812 – "כמעט אין מקרה שנוצרי או יהודי ייהנו זמן רב מכוח או רכוש אשר צברו. אנשים כאלה תמיד נכרתים כאשר הם בשיא הצלחתם."

סיפרתי שהתנאים בארץ היו כמעט בלתי אפשריים ליהודים, נוצרים וגם למוסלמים.

סיפרתי שבמאות השנים האחרונות, למרות המצב הקשה ולעתים משפיל, היו גלים אחר גלים של עליות לא"י ושהעלייה ראשונה\שנייה\שלישית, נקראות כך רק ביחס לתקופה האחרונה. תמיד ניסינו לעלות לפה, למקום השומם והצחיח הזה כפי שתארו אותו נוסעי התקופה, מפני שתמיד ראינו במקום הזה את הבית שלנו.

סיפרתי שמעט מאוד השתנה בא"י במהלך 400 שנות השלטון הטורקי, והיום בשונה מפעם, יש לנו ולהם הזדמנויות רבות. שהחיים של שנינו טובים יותר, בטוחים יותר, בריאים יותר. ושאני מקווה שנדע לנצל את הזמנים הטובים הללו, בכדי למצוא דרך לגור כאן יחד.

 

3

הרופא שלא עזב את ירושלים

איך נראתה ירושלים לפני 150 שנה?

מי היה ד"ר צ'פלין שנאמר עליו כי "שמו לעולם לא ישכח בירושלים"?

ד"ר תומאס צ'פלין הגיע לירושלים בסוף שנת 1860 בכדי לנהל את בית החולים של המיסיון האנגלי ליהודים. הוא שהה בעיר עד 1886, זמן שנחשב נצח בירושלים של המאה ה-19.  הוא היה דמות כה נערצת בירושלים עד כי כונה "הרופא האנגלי הגדול" ו- "המלאך".   ד"ר צ'פלין היה מזועזע מבעיות התברואה ששררו בירושלים ובשנת 1864 תיאר את המצב בעיר:

ד"ר תומאס צ'פלין

ד"ר תומאס צ'פלין

"למרות הניסיונות האחרונים להביא ניקיון לעיר, אם נשפוט אותה על פי סטנדרטים אירופאים, היא מבישה ומחפירה בזוהמתה. תעלות ניקוז ישנות עדיין קיימות אך אולי בית אחד מתוך חמישים מחובר אליהן. הדבר היה משנה אם היו מרוקנים את בורות השופכין בזמנים קבועים ואל מקומות קבועים; אך תושב ירושלים לאחר שבור השירותים שלו עולה על גדותיו, והוא סוף סוף מביא עצמו לידי זה, חופר בור ברחוב, שופך את הביוב שלו שם, מכסה באדמה ומברך את עצמו על תשומת הלב האנרגטית שלו לניקיון ובריאות. לעיתים הוא מראה קצת יותר חזון וחופר תעלה בין השירותים שלו לרחוב כך שמחראתו לעולם לא תעלה על גדותיה.

כל מיני חיות וחומרים מוטלים ברחוב ומרקיבים. אם כלב או חתול מתים, הם נרקבים ברחובות, או שהם נאכלים בידי חיות אחרות. כאשר הולכים בעיר במזג אויר קר,
תריסר חיות לפחות מוטלות מתות ברחוב. פגרים של סוסים, חמורים וגמלים בדרך כלל נגררים אל מחוץ לעיר ומושארים תחת החומות שם הם נאכלים על ידי כלבים ותנים. אין סוף לקליפות המלונים, קליפות הענבים, צואה, נוצות ועצמות שמוצאים את דרכם לרחובות.

דרכו של האדם האוריינטלי (מזרחי) היא שהרחוב הוא מקום בו משליכים את כל מה שאין בו צורך ומכיוון שאין אנשי

מצורעים בירושלים

מצורעים בירושלים

תברואה או ניקיון, רק תלונה רשמית יכולה להביא אדם לנקות את סביבתו. הדרכים הציבוריות גם הן כמעט תמיד מטונפות בצורה מחפירה. הדבר הדוחה ביותר לאדם האירופאי הוא שהרחובות הופכים לבתי שימוש. במשך שבעה חודשים בשנה אין גשם והאוויר בזמן העונה היבשה מתמלא באבק וריחות נתעבים שנגרמים מזוהמה כה רבה.

מי השתייה שנאספים בבורות המים מלאים ביצורים חיים וזוחלים ואפילו חבורות של עכברים. אחר חודש יולי אין מים בעיר שלא מצריכים הרתחה. בין כל הדברים המביאים מחלות, זה הדבר הגדול ביותר."

 

במשך כל תקופת השלטון העות'מני משנת 1517 סבלה ירושלים מבעיות בריאות והתפרצויות של מגיפות – מלריה, טיפוס,

בית החולים של המיסיון האנגלי

תכנון בית החולים של המיסיון האנגלי

כולרה ואחרות, שגבו את חייהם של אלפי אנשים, בכל פעם. עד שנות העשרים של המאה הקודמת אפילו הייתה מושבת מצורעים מחוץ לחומות העיר שהפכה לבית חולים ולבית הנסן.

ד"ר צ'פלין ערך מחקרים מדעים, טיפל בעשרות אלפי חולים וביצע אין ספור ניתוחים לעיתים בתנאים נוראיים.  למרות התנאים ד"ר צ'פלין התמסר ליהודי הארץ ולבריאותם ולא עזב גם בזמנים הקשים ביותר.

בהספד לד"ר צ'פלין נכתב בעיתונות הבריטית כי "כל מי שהכירו, העריך מאוד את פועלו, במיוחד היהודים בפלשתינה שראו בו חבר אמיתי ורופא מצוין… שמו לעולם לא ישכח בירושלים".

כיום אין רחוב על שמו של הד"ר תומאס צ'פלין בירושלים.

אבל צריך להיות!

 

הרצל חקק

ירושלים: מאסף לדברי ספרות, יז (2000), עמ' 29 (מתוך הבלוג של פרופסור דוד אסף)

 

—————————————————

התרגום הוא שלי ממספר מקורות באנגלית ועברית

  • The history of the London Society for Promoting Christianity amongst the Jews, W.T. Gidney, 1908, page 454
  • עיר בראי תקופה – ירושלים במאה התשע-עשרה: העיר העתיקה – יהושע בן-אריה, יד יצחק בן-צבי, 1977, עמוד 111
  • A History of Palestine: From the Ottoman Conquest to the Founding of the the State of Israel, Gudrun Krämer, Graham Harman, page 77
  • http://www.maneyonline.com/doi/pdfplus/10.1179/peq.1905.37.1.14

 

0

מלחמת העולם הראשונה בנגב – סיור מצולם

מסע מצולם בעקבות קרבות הטורקים והבריטים בנגב, בדרך נחל שקמה.

סיור זה נערך במסגרת העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בא"י, מרץ 2015.

בְּעַרְבוֹת הַנֶּגֶב מִתְנוֹצֵץ הַטַּל,
בְּעַרְבוֹת הַנֶּגֶב אִישׁ מָגֵן נָפַל,
לֹא נָשַׁם הַנַּעַר וְנָדַם הַלֵּב,
אֶת בְּלוֹרִית הַשַּׂעַר רוּחַ תְּלַטֵּף.

–בערבות הנגב – מילים: רפאל קלצ'קין לחן: פיוטר מאמאייצ'וק

 

תאור קצר של 'קו התִּלִּים' (רבים של תֵל) בנגב, בתקופת מלחמת העולם הראשונה:

 

"קו התלים (גבעות קטנות) עליו התבצרו התורכים במלחמת העולם הראשונה בצפון-מערב הנגב, שימש כקו ביצורים בתקופות היסטוריות שונות, וגם בהן נוצל היתרון הטופוגרפי וההידרוגרפי.

קו התלים הוא ברור ומוגדר, ודרומה לו כמעט ולא נמצא תלים (חוץ מתל חליפה, ניצנה וקדש-ברנע)…  (ברצוננו – י.מ.) לשפוך אור על חבל ארץ זה בתקופה הדרמטית והסוערת ביותר בתולדותיו, על-ידי תיאור אתרי הקרבות והדרכים בהם עברו מסעי המלחמה של צבא חבר העמים הבריטי (חיל המשלוח המצרי) במלחמת העולם הראשונה. כאן, בנגב, התנהלה מערכה, שלתוצאותיה היו השלכות רחבות על חזיתות אחרות במלחמה, כי כאן נשבר הקיפאון הנורא במלחמה והדבר הביא ניצחון למעצמות ההסכמה. במסעות אלה הלכו בשבילי הנגב, בגבעותיו ובנחליו, יותר ממאה וחמישים אלף אנשים וכמחצית המספר הזה בהמות.

במשך תקופה קצרה השתנו פני האזור לחלוטין והפכו מחבל ארץ עזוב לחבל ארץ תוסס, מתפתח ודינמי. מסילות רכבת, כבישים, גשרים, יישובים ועיר מודרנית – צמחו בין-לילה בלב המדבר. המלחמה הביאה לאזור נידח זה גם את חידושי הטכנולוגיה: את האווירון, האלחוט והטנק, שכאן הופעלו לראשונה.

…החל מתקופת הברונזה התיכונה, באלף השלישי לפנה"ס, משמשת רצועה זו כקו התנצחות בין מתבצרים בצפון לבין פולשים מדרום. צבאות רבים במהלך ההיסטוריה נאלצו להתמודד עם מגיני הקו, שנהנו מההגנה הקרקעית של הנחל ומאספקת המים של נביעותיו ובארותיו.  מגינים אלו השתמשו בתלי נחל הבשור ונחל גרר כבסיס הגנה והתקפה משניים במערכות המרחביות, שנמשכו מהר חברון ומצפון הנגב, אל חוף הים התיכון ומצרים.

זה היה אזור חיץ, שהתבסס על מערכות יישוב ומים אל מול פני המדבר, כדי שיוכל לקדם כל רעה העלולה לבוא מדרום. זהו, אפוא, דגם מתמשך של קו ביצורים המגן על הארץ מפני פולשים מדרום, הנאלצים לחצות בדרכם את הנחל ולהתמודד עם מגינים היושבים על שרשרת תלים מבוצרים והנהנים מיתרון קרקעי.

דגם זה מתקיים גם במלחמה העולמית המודרנית הראשונה. ביחסי כוחות נחותים מצליחים התורכים לבלום למשך כמעט 9 חודשים את הצבא הבריטי המשוכלל והמצויד במרחב עזה – באר-שבע.  למרות הקטל שזרעו כאן קרבות קשים ומרים, קרבות שהשאירו אלפי הרוגים קבורים הרחק מבתיהם וממשפחותיהם, סללו הם את הדרך לתחילתה של תקופה בארץ-ישראל, תקופה של התחדשות מואצת של היישוב היהודי, תקופה של התעוררות ציונית, שבסופה הוקמה מדינת ישראל".

עזרא פימנטל/ 'מלחמת העולם הראשונה בנגב בהיבט בין-תחומי,'

בית הוצאה לחינוך סביבתי, מדרשת שדה-בוקר, .1990

 
לקריאת המשך המאמר »

0

משה מנדלסון נגד וויקיפדיה בשנת 1783

בשנת 1783 כתב פילוסוף יהודי נגד לשבת כל היום מול המסך ולקרוא ויקיפדיה. מאמינים?

משה מנדלסון היה פילוסוף יהודי ברלינאי שנערץ על ידי יהודים וגרמנים כאחד ונקרא "סוקרטס הגרמני".11400970_657641351002508_3231030919215780834_n

הוא נחשב לאבי תנועת ההשכלה שקראה ליהודים לצאת מהגטו וללמוד גם מקצועות חילוניים. מנדלסון יצא כנגד הדעות הקדומות כלפי היהודים, קרא לסובלנות כלפי העם היהודי וגרם ליהודים להיות גאים בעצמם.

מנדלסון גם קרא להנהגה היהודית הדתית לא לכפות את דעותיה והשקפותיה על ציבור שלם, אלא לעסוק בענייני הדת, מעשים ומצוות. זה מזכיר ויכוחים דומים שהתרחשו לאורך 2000 השנים האחרונות, בהם מנהיגי קהילות חילוניים ודתיים היו כל הזמן "ברוגז".

בימי חייו היה מנדלסון אדם סופר פופולרי ורבנים נזהרו שלא להוציא עליו או על כתביו חרם, אך לאחר מותו היו כאלה שכינוהו "רשע". מנדלסון נחשב לאבי היהדות המודרנית.

בשנת 1783 כתב משה מנדלסון כנגד לשבת כל היום מול המסך ולקרוא ויקיפדיה:

"התפשטות הכתבים והספרים בעזרת המצאתה של מכונת הדפוס, התרבו לאין שיעור בימינו, ושינו את האדם ללא היכר. המהפך הגדול בכל מערכת המחשבות, הידיעות והאמונות של האדם, שבאה עם המצאה זו, השפיעו לטובה על המין האנושי, ועל זאת אין אנו מספיקים להודות ולהלל את ההשגחה העליונה. אבל, כמו כל דבר טוב הבא לו לאדם בעולם הזה, ההמצאה הביאה עמה תופעות רעות…

אנו מלמדים ומורים איש את רעהו רק בכתבים, לומדים להכיר את הטבע ואת האדם רק מתוך כתבים. אנו עובדים ונחים, מעשירים את ידיעותינו ומשעשעים את עצמנו בשרבוט. המטיף אינו משוחח עם קהילתו, הוא קורא או מדקלם משהו שכתב.

המורה קורא את הרצאותיו הכתובות מעל הפודיום. כל התקשורת הפכה לערימה של אותיות מתות. רוח השיחה החיה, 11406440_657641811002462_8423709929325486081_oהפכה מתה. אנו מביעים אהבה וכעס באותיות, רבים ומשלימים באותיות, כל היחסים הבינאישיים נעשים דרך התכתבות…

הדבר הביא לכך שהאדם איבד את ערכו בפני בני האדם. אנחנו לא מנסים להיפגש עם האדם החכם כי אפשר למצוא את חוכמתו בכתביו. אם אנחנו חושבים שהוא לא פרסם מספיק אנו מעודדים אותו לכתוב עוד.

אנשים בעלי זקן אפור אינם מוערכים יותר מפני שהצעירים חלקי-הסנטר יודעים יותר דרך ספרים מאשר אדם מבוגר יודע דרך ניסיון. מבין או לא מבין? זה לא משנה! מספיק שהוא יודע משהו והדבר עומד לו על קצה הלשון והוא יכול לפרוק אותו בצורה חדה יותר מאשר האיש הזקן והישר שיש לו את המחשבות אך לא את המילים לצידו.

…אין אנו זקוקים יותר לאנשים בעלי ניסיון, זקוקים אנו רק לכתביהם. בקצרה, אנו אנשים משכילים, אנשי רוח, אנשי האותיות. כל הישות שלנו תלויה באותיות; ואנחנו בקושי יכולים להבין איך בן תמותה יכול, ללא ספרים, לחנך עצמו לשלמות. בימי קדם הדברים היו שונים, אולי לא יותר טובים, אבל שונים. . . ."

—————————————————————————

את הסדרה החדשה על "הסקרן הגדול בהיסטוריה, לאונרדו דה וינצ'י", שמעתם?
http://historia.co.il/?p=3768

—————————————————————————

מקורות
– משה מנדלסון, ירושלים, 1783
(תרגום שלי מאנגלית)
– משה מנדלסון, שמואל פיינר, מרכז זלמן שזר, 2006
– משה מנדלסון, ירושלים, חלק 8 – דיבור מול כתיבה
Moses Mendelssohn, Writings on Judaism, Christiany and the Bible, Edited by Michah Gottlieb, page 92
http://www.earlymoderntexts.com/pdfs/mendelssohn1782.pdf

קרדיט ליותם כהן ממשמר השרון שהעיר את עיני לציטוט.

0

פרק 136: הסקרן הגדול בהיסטוריה – לאונרדו דה וינצ'י – חלק 2

המשך סיפורו המרתק של לאונרדו דה וינצ'י

דיוקן עצמי של של לאונרדו שהתגלה בשנת 2008

דיוקן עצמי של של לאונרדו שהתגלה בשנת 2008

המשפט, ההתנקשות בקתדרלה, צמחונות, משוררי רחוב, עבודות ראשונות, החוחית שאיבדה את גוזליה, חוק התנועה של ניוטון, כישלון רודף כישלון והצורך לעוף מפירנצה. אבל לאן?

"אני לאונרדו דה וינצ'י.

תלמידו של הניסיון

ואני סבלני

סבלנות מגינה עלי מפני עלבונות

כפי שבגדים חמים מגנים עליי מהקור.

כשמתקרר, אני לובש עוד בגדים

כשהמנוולים האלה מתעללים בי

אני הופך ליותר סבלני

אבל הם לא יכולים לגעת בי

אני חם מבפנים"

כבר קראתם על הפיראטים היהודים או רעידת האדמה ששינתה את העולם? בקרו בדף התכנית –  https://www.facebook.com/ktaim ופרגנו בלייק לדף

מוזיקה

 

 

הקתדרלה של פירנצה - סנטה מריה דל פיורה

הקתדרלה של פירנצה – סנטה מריה דל פיורה

 

תלייתו של ברנרדו די בנדינו

תלייתו של ברנרדו די בנדינו

 

ה-"בורג האווירי" של לאונרדו

ה-"בורג האווירי" של לאונרדו

-flying machine

 

הרונימוס - ציור לא גמור של דה וינצ'י.

הרונימוס הקדוש – ציור לא גמור של דה וינצ'י.

 

כנפי העטלף למכונת התעופה של לאונרדו

כנפי העטלף למכונת התעופה של לאונרדו

פירנצה 1498

פירנצה 1498 – לא ציור של דה וינצ'י!

המכונות של לאונרדו

המכונות של לאונרדו

 

הערצת האמגושים (החכמים מהמזרח) שהגיעו לבקר את מלך היהודים - Adoration of the Magi

הערצת האמגושים (החכמים מהמזרח) שהגיעו לבקר את מלך היהודים – Adoration of the Magi

  • כל התכנים באתר הם ברישיון ייחוס–שיתוף זהה של Creative Commons אלא אם צוין אחרת

    Creative Commons License